בעיה הזמן במדע ובפילוסופיה

רעיון הניידות בזמן תופס אחד ממקומות המרכזיים בדמיון האנושי. הוא מאחד היפות המדעיות, פרדוקסים פילוסופיים וחלומות אמנותיים. מן העת העתיקה, חוקרים ניסו להבין את טבע הזמן: האם הוא קו ישר, שעליו נעים כל היצורים, או שהוא טקסטורה מורכבת, שבה העבר, ההווה והעתיד קיימים בו-זמנית. הפיזיקה המודרנית, שמתבססת על תיאוריית היחסות, הציעה נקודת מבט חדשה — הזמן אינו ממשות אבסולוטית, אלא מדד, דומה למרחב, ובתנאים מסוימים הוא יכול להתעקל.

מאינשטיין לחורים-שחורים

אלברט איינשטיין הראה לראשונה שהזמן והמרחב מקושרים ויוצרים חלל-זמן אחד. לפי תיאוריית היחסות הכללית שלו, כוח הכבידה היא לא כוח במובן המסורתי, אלא תוצאה של עיקול חלל-זמן על ידי גופים כבדים. ככל שהמסה גדולה יותר, ככה יותר חזק העיקול, וככה יותר איטי זרימת הזמן. בפועל, האפקט הזה נצפה, למשל, בלווייני כדור-הארץ, שבהם זרימת הזמן מהירה יותר מאשר על פני הכדור.

תיאורטית, אם ניתן לשלוט על עיקול חלל-זמן, ניתן ליצור את המכונות הנקראות «חורים-שחורים» — תעלות המחברות נקודות שונות ורגעים שונים ביקום. במקרה כזה, ניידות בזמן תיראה כמעבר דרך גאומטריה מעוקלת של חלל. אולם מודלים הנדסיים מודרניים מראים שלכדי קיום כאלה תעלות דרושה חומר עצוב עם אנרגיה שלילית, שעדיין לא נמצא.

פרדוקסים ומלכודות לוגיות

כל רעיון ניידות בזמן נתקל בפרדוקסים בסיסיים. הפרדוקס המפורסם ביותר הוא «פרדוקס הסבא». אם אדם יחזור לעבר וישנה אירוע שהוביל להולדתו, הוא לא יוכל להתקיים, ולכן לא יוכל לבצע את הניידות. זה מעלה ספק באפשרות שינוי העבר.

פילוסופים ופיזיקאים הציעו פתרונות שונים. חלקם חושבים שהעבר בלתי-שנהג, והנוסע בזמן הופך לחלק משרשרת אירועים שכבר קיימת. אחרים חושבים ששינוי בעבר יוצר קו-זמן חדש — עולם מקביל, שבו ההיסטוריה נעה בדרך שונה. הגישה הזו מסתכמת עם רעיונות המכניקה הקוונטית, שבה תוצאת האירוע היא לא אחת, אלא מספר, מחולקים לסבירויות.

אפשרות ניידות לעתיד

ניידות לעתיד, בניגוד לניידות לעבר, אפשרית מבחינה פיזיקלית. אפקט האיטום של הזמן בתנועה במהירות קרובה למהירות האור נוכח בניסויים. אסטרונאוטים שנמצאים במסלול, מזדקנים קצת יותר לאט מאשר אנשים על פני כדור-הארץ. האפקט הזה קטן מאוד, אך במהירות גבוהה יותר, ההבדל יכול להיות ברור.

לכן, נוסע שיכול לנוע כמעט במהירות האור, יכול ל「קפוץ」לעתיד, כשהוא חוזר אחרי שנים, שלו עברו כשעון. אולם המיומנות הטכנית של כזה מעוף עדיין מעבר ליכולותינו: האנרגיה הדרושה עצומה, והנטלים על הגוף והציוד לא ראויים להישרדות.

היפות קוונטיות וזמן מיקרוסקופי

הפיזיקה הקוונטית המודרנית חוקרת את הזמן לא רק כזרם חלק, אלא גם כמבנה דיסקרטי, המורכב מחלקים הקטנים ביותר — קוונטי זמן. כמה מודלים חושבים שברמת המיקרוסקופ, ניתן ליצור «מעגלי זמן», כשחלקיק חוזר לעברו.

תהליכים כאלה קיימים רק בחישובים תיאורטיים, אך הם מאפשרים להביט בשאלה באופן אחר. אם כך דברים דומים מותרים במיקרוסקופ, יתכן שבעתיד האנושות תמצא דרך למדד אותם לרמה המאקרו. אולם, עדיין, הפיזיקה לא נושאת כלים שיכולים לאשר או להפריך את האפקטים הללו.

פילוסופיה הזמן ותפיסת האדם

אפילו אם ניידות בזמן תיראה בלתי-אפשרית פיזית, הרעיון ימשיך לחיות כמטפורה פילוסופית. לאדם, הזמן הוא לא רק מדד, אלא ניסיון, שלא ניתן להפריד מהמודעות. אנו עושים «נסיעות» לעבר, כשאנו זוכרים, ולעתיד, כשאנו תוכננים.

פילוסופים כמה טענו שתפיסת הזמן היא צורה מיוחדת של תנועה של המוח, ולא תכונה אובייקטיבית של היקום. אז «מכונת הזמן» כבר קיימת — בזכרון האדם. ברמה פסיכולוגית, היא מאפשרת לנו לשנות את המשמעות של העבר, להעביר בחירות, ולהשפיע על העתיד.

בקצה האפשרי והבלתי-אפשרי

הרעיון של ניידות בזמן נשאר אחד המעוררי הכי הרבה, מפני שהוא מאחד את המדע והדמיון. הוא משקף את השאיפה של האדם להתגבר על הסוף והתלות בזרימת האירועים. כל צעד לעבר הבנת טבע הזמן הוא צעד לעבר הבנת הקיום עצמו.

הפיזיקה המודרנית לא פוסל את האפשרות שבגילוי צורות חדשות של חומר או אנרגיה, עיקולי זמן יכולים להיעשות מניעים. יתכן שבעתיד, האנושות ימצא דרך ל「לקפוץ」מעבר לתקופות. אך אם זה לא יקרה, הניסיון להבין את הזמן כבר הוא הוכחה שהאדם לא רוצה להיות אסיר זמנו.

מסקנה

מחקר מדעי של הזמן מראה: הוא אינו נייח, אלא גמיש ומשתנה. ניידות בזמן נשארו היפות, אך הן כבר שיחקו תפקיד חשוב בהתפתחות הפיזיקה, הפילוסופיה והתרבות. יתכן שהתשובה על השאלה האם ניתן לנוע בזמן, היא לא כל כך הרבה במכשירים, אלא במוח. כי ההיסטוריה של האנושות היא גם נסיעה דרך הזמן, בלתי-ניתנת להפיכה, אך מלאת תגליות.

Permanent link to this publication: