נוסטלגיה לחגיגות החג החדש הסובייטי והשבר שלה בעתיד: ניורוביולוגיה של זיכרון קולקטיבי

התופעה של נוסטלגיה לחגיגות החג החדש הסובייטי היא לא רק דאגה לעבר, אלא תהליך ניורוקוגניטיבי וסוציו-תרבותי מורכב. יש לה הסבר מדעי והיא יוצרת מגמות ספציפיות שישפיעו על החג בעתיד.

ניורוביולוגיה ופסיכולוגיה של נוסטלגיה "סובייטית"

נוסטלגיה מפעילה אותן אזורים במוח של מערכת החיזוק (הגוש הצדדי) והזיכרון האוטוביוגרפי (היפוקמפ, קורה פרונטלית). "חג החדש הסובייטי" הפך למבנה נוסטלגי חזק מספר סיבות:

תקופת האימפרינטינג הראשוני. הטקסים העיקריים (העץ הקודש, "אירוניה של גורל", סלט "אוליב'ה", חצוצרת השעון) נוצרו בילדות ובהתבגרות של דורות שונים. הזיכרונות של הילדות מצופים ברגשות חזקים יותר ומתקבעים כ"סטנדרט זהב" של החג. ניורופלסטיות של המוח הילדותי מעצבת את הפטרונים האלה כ"נכונים".

אפקט האי היבש. בתקופה של מחסור וחוסר יציבות בברית המועצות החג החדש היה אי יציב של עושר, צפוי ומובטח. תפוחי הדובדבן, "שמפניה הסובייטית", בשר, "קסדה אדומה" — הסמלים האלה היו כשלגים של בטחון. המוח הנוסטלגי חוזר להצפיות האלה בעת ההווה הלא יציב.

תסריט קולקטיבי, לא אינדיבידואלי. החג היה כמעט אוניברסלי לכל המדינה הענקית. צפייה בתוכניות טלוויזיה דומות ("גלובוס אדום", "אירוניה של גורל", "גולובוס כחול" בחג החדש) והשימוש באותם אטריבוטים יצרו תחושה חזקה של קהילה, חוויה משותפת (shared experience). בתקופה של פירוק מדיה והתאגדות, הקולקטיביות האבודה הזו נראית כערך.

ארטיפקטים חשובים כנושאים של הקוד הנוסטלגי

ניתוח אובייקטים נוסטלגיים מראה את השינוי האוטולוגי והסמלי שלהם:

סלט "אוליב'ה".

אז: מרכיבים דלקים (בשר דוקטור, חמוצן "בולונזי") כסמל להתגברות. תבנית סטנדרטית (מתבקשת על ידי ספר הבישול 1939) — הבטחה להצלחה.

עתיד: התפתחות ל"פוסט-אוליב'ה" — דיקונסטרוקציה (הצגה בחלקים), גרסאות פיוז'ן (עם עוף קופט, אבוקדו), גרסאות צ'יפס (עם טופו). אך הלב שלהם — חיתוך לקוביות, מיונז, תפוח — נשאר כקוד תרבותי מוכר.

טקס טלוויזיוני.

אז: צפייה חובה ב"לילה הקרנבל", "אירוניה של גורל" ו"גולובוס כחול" בחג החדש כהיפנוזה קולקטיבית.

עתיד: השידור של סרטים אלה הופך לריטואלי, רקע, סמל של רציפות. באותו הזמן יש דרישה לפורמטים חדשים אבל כך גם מאחדים — אולי שוברים אונליין עם אלמנטים של בחירה או שידורים VR-אימרסיביים שמחדשים את אטמוספירת "האוויר הציבורי".

אטריבוטיקה (שרשרות "אוגן", צעצועים זכוכית, תפוחי דובדבן).

אז: סמלים סטנדרטיים, דלקים, ניתנים להרגשה.

עתיד: יצירתם בפורמט "רטרו-ליינים" ודיגיטלי-אנלוגים. כדורי הזכוכית עם החרב והמטרה הופכים לחפצי אסכולה (מרכזי נוסטלגיה). ריח של תפוחי דובדבן משוחזר באמצעות מפיץ ריח כ"פרפומן חג החדש".

עתיד: השבר של נוסטלגיה בנקודות זמן חדשות

נוסטלגיה אינה אומרת חיקוי ישיר. היא תשתבש דרך עדשת טכנולוגיה, אקולוגיה ודרישות חברתיות.

נוסטלגיה דיגיטלית ומטאוורס.

יצירת דפוסי דו-גוניים של דירות סובייטיות למסיבות VR, שבהן אווטארים של משתמשים "מכינים" וירטואלי "אוליב'ה".

קולקציות NFT של צעצועי חג החדש סובייטיים או גרסאות ביט של מנגינות מ"גולובוס כחול".

רטרו-פיוז'ן אקולוגי.

הזרמה של לוקאלבורסט וזירו-וייסט עוברת לשינוי של מנהגים קלאסיים. "אוליב'ה" מפרנסרים מירקות חקלאים עם מיונז צ'יפס, שמפניה קרפט, לא "סובייטית".

שרשרות "אוגן" עם לדים מסולאריות.

נוסטלגיה כמחאה וחיפוש לזהות.

בתקופה של גלובליזציה, חג החדש הסובייטי הופך לסמן תרבותי של הבדל, דרך להדגיש את החוויה ההיסטורית הייחודית שלהם.

יש סבירות לפוליטיזציה של טקסים: שימוש בסמלים עשוי להיות פעולה של נוסטלגיה קונסרבטיבית, או אופן אירוני של אמנות.

התפיסה המדעית והמוזיאליזציה.

הופעת מחקרים אפליקטיביים בתחום הקולטורולוגיה והניורוגרפיה, החוקרים את התופעה של נוסטלגיה דרך סקרים של המוח (fMRI) בהצגה של אובייקטים סובייטיים.

יצירת מוזיאונים אימרסיביים "חג החדש הסובייטי", שבהם האטמוספירה נוצרת לא דרך דגימות אמיתיות, אלא דרך השפעה מולטיסנסורית (ריחות, צלילים, תחושות טקטיליות).

עובדה מעניינת: כבר קיימים שירותים אונליין שמייצרים כרטיסי שלום חג החדש "סובייטי" עם שם מוגדר או מציעים רשימות שירים של שידורי טלוויזיה ורדיו של שנת חג החדש מסוימת (לדוגמה, 1987). זהו דוגמה לנוסטלגיה שמתואם טכנולוגית, מדויק.

מסקנה

נוסטלגיה לחג החדש הסובייטי היא לא רק רצון להחזיר את העבר, אלא נסיון של המוח להתמודד עם חוסרים של ההווה: צפיות, קהילה, רגשות פשוטים. בעתיד, התופעה הזו לא תיעלם, אלא תהיה חומר למיזוגים תרב
© elib.co.il

Permanent link to this publication: