חשיבות רעיונותיו של דיטריך בונהופף במאה ה-21: תיאולוגיה לעולם "בוגר"?

הקדמה: בונהופף כמופתח דעות של עידן הפוסט-סקולרי

דיטריך בונהופף (1906–1945) — כומר לותרני גרמני, תיאולוג ומשתתף בהכנת מרד נגד הנאציזם, שהוצא להורג כמה שבועות לפני סיום המלחמה. רעיונותיו, שנכתבו בתקופה קצרה וטרגית (במכתבים מהכלא ובתכתיבים), יוצאים מעבר להתנגדות הנוצרית לטוטליטריזם. בונהופף חזה באופן מראשי את האתגרים המרכזיים של המאה ה-21: משבר של דת מוסדית, חיפוש אתיקה בעולם "ללא אל", אתגרים של קידמה טכנולוגית והצורך בפעולה אחראית בפני איומים גלובליים. המחשבות שלו על "נצרות ללא דת", "חסד זול ויקר", "עולם שהגיע לבגרות" נשמעות היום בחוזקה מדהימה.

1. "נצרות ללא דת" ומשבר של מוסדות מסורתיים

בונהופף, ששקל את הסקולריזציה של אירופה, הסיק בחריפות: עידן "הדת" כמערכת חברתית שמספקת צרכים אנושיים (ביניהם "צרכי האל"), נגמר. הוא כתב על "עולם שהגיע לבגרות" שאינו זקוק להיפותיזה של אלוהים כדי להסביר את העולם.

רלוונטיות: היום אנו רואים לא רק עזיבה מהכנסיות, אלא משבר אמון בכל מוסד היררכי, כולל דתיים. בונהופף מציע לחפש את התוכן של הנצרות לא בטקסים ובדוגמות, אלא ב"התקיימות-למען-אחרים" לפי דוגמת ישו, "האדם למען אחרים". זה מקביל לחיפושים מודרניים אחר דתיות אותנטית מחוץ לתחומים הפורמליים, אתיקה שמבוססת על סולידריות ושירות, ולא על השייכות קונפסיונלית. רעיונותיו קרובים לרבים מחברי הדור "רוחניים אך לא דתיים" (רוחניים, אך לא דתיים).

דוגמה: תנועות צדקה והתנדבות מודרניות (לדוגמה, פעילות של רופאים ללא גבולות או אקטיביסטים סביבתיים), שבהן המוטיבציה להקרבה ולשירות לעיתים קרובות מוכתבת באופן סקטי, אך באופן אתי עמוק, ניתן להסתכל דרך עין ה"נצרות ללא דת" של בונהופף — שבה האמונה מתבטאת לא בקידוש, אלא בפעולה.

2. "חסד זול" ו"חסד יקר": נגד קונפורמיזם ולטובת אחריות

בעבודתו המוקדמת "עלות החסד", בונהופף קרא בחריפות ל"חסד זול" — סליחה ללא תשובה, קידוש ללא חטאה, חסד ללא צלב. זה חסד שהכנסייה נתנה כדי להצדיק את רצונה השקט להסכים עם העולם (כולל משטר הנאצים). הוא ניגד אותו "חסד יקר" — קריאה לעקוב אחר ישו, שדורש קבלת החלטות קשות, אחריות אישית והכנה לשלם מחיר.

רלוונטיות: בעידן של צרכנות, קונפורמיזם ו"תרבות שמבטלת" (cancel culture) תפיסת "חסד זול" מוצאת הבנה חדשה. זה ו"אתיקה של כוונות טובות" ברשתות חברתיות (אקטיביזם בטוויטרר שאינו מתבטא בפעולה), ונסיון לקנות סלחות דרך צדקה דמונסטרטיבית, ופנאטיזם דתי או אידיאולוגי שמצדיק חוסר סבלנות. "חסד יקר" של בונהופף הוא קריאה לאחריות אישית, שלא ניתנת להעברה, לפעולות שעשויות לעלות רפורט, קריירה או אפילו חיים (כמו במקרה של אקטיביסטים נגד המלחמה ברוסיה או הגנת זכויות האדם במדינות רודניות).

3. אתיקה של אחריות ב"מצב גבול" (pograničná situace)

השתתפותו בהכנת ההפיכה נגד גיטלר שמטה את בונהופף לפני דילמה אתית נוראית: להפר את פסוק "אל תהרג" כדי להציל מיליונים. ב"אתיקה" שלו הוא חשב על כך שבמצבים קיצוניים, אחריות לאלוהים עשויה לבוא לידי ביטוי בהכנת עצמם לקחת על עצמם אשמה, לבצע פשע חמור עבור טובה גדולה. זה לא הצדקה לרע, אלא העומס הטרגי של בחירה.

רלוונטיות: במאה ה-21 "מצבים גבול" הפכו כמעט לרגילים. רופאים שבוחרים, מי להציל כאשר יש מחסור במכשירי הנשימה בזמן המגפה; חיילים שמפרים פקודה כדי למנוע פשעי מלחמה; "מפלגים" (whistleblowers) כמו ג'וליאן אסנג' או אדוארד סנודן, שמפרים חוקים של חשאיות כדי להעביר מידע לציבור — כולם נתקלים בדילמה של בונהופף. המחשבה שלו נותנת לא תשובה מוכנה, אלא שיטתולוגיה לקבלת החלטות: ההכרה בבלתי אפשרות להיות "חף מפשע", הכנה לקחת על עצמם את העומס של התוצאות והמשך השאלה לאלוהים/המצפון.

4. "הארקנום" וחיים "כאילו אין אלוהים"

במכתביו מהכלא, בונהופף כתב על הצורך לחיות לפני פני העולם "etsi deus non daretur" ("כאילו אין אלוהים"). זה לא אתאיזם, אלא קריאה לא להשתמש באלוהים כ"מכסה" לחללים בידע או כהגן להצלחה. אלוהים של הנוצרי הוא "אלוהים שמתנצח", חלש וחסר יכולת בעולם, ששותף בגורל האנושי על הצלב. מכאן — הרעיון שהאמונה האמיתית צריכה להיות "מוסתרת" ("ארקנום"), נעשיתה בסוד, ולא מוצגת.

רלוונטיות: בעידן של פופוליזם, שבו השימוש בריטוריקה דתית לעיתים קרובות משמש להצדיק ריכוז כח ואלימות, קריאה לאמונה "מוסתרת", לא ציבורית, צנועה הופכת לאנטידוט. המחשבה על "אלוהים שמתנצח" רצונית בעולם מלא חוסר צדק, חוסר שוויון וכאב, ומציעה לסולידריות עם המתנצחים. וחיים "כאילו אין אלוהים" — קריאה לאחריות סקטית, רציונלית עבור העולם, שצריך להישאר על ידי הנוצרי, ולא להעביר אותה ל"רצון האלוהי".

עובדה מעניינת: בונהופף היה אחד הראשונים שחשבו על ההשפעה של הטכנולוגיה על האנושות. בכלא, הוא חשב על כך שהרדיו והעיתונות שינו את טבע התק
© elib.co.il

Permanent link to this publication: