חשיבות הרעיונות של אי. קאנט בספר "לעולם נצחי"

פרויקט פילוסופי כתשובה למשבר פוליטי

הטרט על "לעולם נצחי" (1795) של איממואל קאנט לא נוצר בחלל אינטלקטואלי, אלא כתגובה ישירה להסכם השלום בבזל, שסיים תקופה של מלחמות המהפכה. אך העבודה עברה הרבה מעבר לתחושה היומית, כשהציעה מודל נורמטיבי אוניברסלי של יחסי מדינות, שמבוסס לא על כוח, אלא על חוק ומוסר. במאה ה-21, בעידן של קונפליקטים היברידיים, משברים גלובליים ועריכה של יסודות המערכת העולמית הליברלית, הרעיונות של קאנט זוכים להיאצ'ות, כשהם משמשים כמערכת קואורדינטות מושרעת לאנליזה של מוסדות המדיניים המודרניים.

מבנה הטרט: מאיסורים לאידאל

קאנט בונה את טרטו על פי דגם של הסכם בינלאומי, מה שהוא פילוסופיה הירונית ושיטתיות. הטיעונים שלו מורכבים משני חלקים: סעיפים קדם-הסדר (קדם-משמעות) וסעיפים סופיים (סופיים).

• סעיפים קדם-הסדר מכילים איסורים, ללא כאלה יהיה בלתי אפשרי להשגת שלום: סריקת סעיפים סודיים בהסכמים, איסור קנייה או ירשות של מדינות, הפסקת צבאות קבעים בהדרגה. היום אנו רואים כיצד חסימת איסורים אלה (לדוגמה, שימוש בצבאות "היברידיים" או אנשלוס) מובילה לעלייה בחוסר אמון וקונפליקטים, מאשרת את חשיבותם הבסיסית.

• סעיפים סופיים מפורשים תנאים חיוביים: סדר דמוקרטי של מדינות, ייסוד פדרציה של מדינות חופשיות (ולא של ממשלה עולמית), ספקולציה של "גוש הגלובלי" (גוש הגלובלי). העקרונות האלה היוו בסיס לחוק הבינלאומי המודרני ולארגונים כמו האו"ם והאיחוד האירופי.

רפובליקניזם כבסיס של שלום: שלום דמוקרטי

העקרון הראשון של הסעיפים הסופיים של קאנט קובע: סדר הציבורי של כל מדינה צריך להיות רפובליקני. קאנט הבין את הרפובליקניזם לא רק כבחירת רשת, אלא כמערכת של חלוקה של סמכויות ועליונות של החוק, שבה ההחלטה על מלחמה דורשת הסכמה של האזרחים שנושאים את עומסי המלחמה. הרעיון הזה אושר במדע הפוליטיקה המודרני באמצעות תיאוריה של שלום דמוקרטי, לפיה דמוקרטיות מבוגרות נדירות במאבקים ביניהן. אולם קאנט גם הזהיר מפני סכנת "דיקטטורה" בדמוקרטיה, אם לא ניתןים תיקונים לזכויות האדם — אזהרה שהיא רלוונטית למשטרים הפופוליסטיים שמשתמשים בתהליכים פוליטיים.

פדרציה של מדינות חופשיות vs. ממשלה עולמית

הרעיון המרכזי והמדובר ביותר של קאנט הוא יצירת פדרציה של מדינות חופשיות (foedus pacificum) לצורך דיבור. זה לא פרויקט של רפובליקה עולמית (ממשלה עולמית), שקאנט ראה כאוטופי ומסוכן, אלא קבוצה רצופה של שותפים, שמתרחבת בהדרגה, שמבוססת על הסכמה הדדית להיעדר מלחמה. המודל הזה הוא קדם-קונצפציה לרעיון הביטחון הקולקטיבי (כמו בחוקת האו"ם) ולפרויקטים האינטגרציוניים האזוריים. אתגרים מודרניים, כמו משברי הגירה ושינויי אקלים, מראים שאף מדינה לא יכולה לספק ביטחון ביד אחת, מה שעושה את הרעיון של שיתוף פעולה פדרטיבי לא רק רלוונטי, אלא נדרש. אולם, כמו שמוכח בדוגמת האו"ם, עקרון שוויון הסוברנות והזכות לווטו לעיתים קרובות מפריעים ליכולת לפעול, מה שמצביע על ניגוד קיים בין סוברנות לאומית ויכולת של מוסדות על-לאומיים.

גוש הגלובלי וזכויות האדם

העקרון השלישי הסופי הוא "זכות גוש הגלובלי", מוגבלת בתנאי "קבלת אורחים עולמיים". קאנט טען כי לכל אדם יש זכות לבקר במדינה אחרת ללא תנאי של אויבות, אך לא יש לו זכות למגורים ללא הסכמת תושבי המדינה. הרעיון הזה הוא הבסיס הפילוסופי של המערכת המודרנית של זכויות האדם והחוק ההומניטרי הבינלאומי. בעידן של גלובליזציה ומשברי הגירה, תנאי זה הופך לנקודת דיון חמורה: איך לשמור בין חובת נתינת מחסה לבין שמירה על יציבות חברתית? התפיסה של קאנט, שמחמיצה בין קוסמופוליטיזם ואיזולציוניזם, מציעה מסגרת לדיאלוג מורכב.

סיום: רעיון רגולטיבי בעולם המדיני הממשי

הרעיונות של "לעולם נצחי" נשארים רלוונטיים לא כאילו הם תרופה מוכנה, אלא כאילו רעיון רגולטיבי (של קאנט עצמו) — יעד בלתי מושג, אך נדרש, לפעולה פוליטית. המבקרים צדקים בטענה של "נאיביות" של קאנט, שהתעלמה מתפקיד הכוח והאינטרסים הלאומיים. אולם, הכוח של הפרויקט של קאנט נמצא בנקיונותו הנורמטיבי. הוא נתן הסבר פילוסופי למה שהיום מהווה ליבה של המערכת הליברלית-בינלאומית: עליונות החוק על פני הכוח, זכויות האדם, מוסדות בינלאומיים ודמוקרטיה כצורת שלטון, הצורה הפחות נוטה למלחמה. בתקופה שבה נוצרת משבר במערכת הזו, ההתחברות לקאנט מאפשרת לחדש את הערכיות הבסיסיות שלה ולהבין ש"שלום נצחי" הוא לא נתינה, אלא פרויקט מתמשך, הדורש קבלת החלטות חוקיות, בנייה מוסדית ורצון מורלי מכל דור.

Permanent link to this publication: