מעשיות חג המולד וילדים: דידקטיקה, המציאות והשלבתייה בתרבות המסורתית

בתוך תרבות המסורת, חינוך הילד היה מקושר בלתי-נפרד מהמחזור של חגים השנתיים, שבהם חג המולד (התקופה ממולדת עד קורבן החג) תפס מקום מיוחד. בנוסף למשחקים, להליכות ולקולאדות, כלי העיקרי להעברת נורמות מוסריות, תמונת העולם וחוקי החברה היה הנרטיב המדובר, כולל שכבה מיוחדת של מעשיות חג המולד. המעשיות האלו, שמשתלבות בין בעלות קיום, אגדה ומעשיה מוסרית, היו מיועדות גם לקהל הילדים, וביצעו תפקידים חינוכיים וסוציאליזציוניים.

1. המעשיה ככלי להתמודדות עם העולם ועם האיסורים שלו.

חג המולד, לפי הדעות העממיות, היה מלא בסקרנות רוחנית ובאיום: הגבול בין עולם האנשים לעולם הרוחות ("כוחות רעים", נשמות האבות) התעמעם. לילדים היה צורך, מהגיל הראשון, ללמוד את חוקי ההתנהגות בתקופה "המגבעת" הזו. סיפורים קצרים ומוסריים שירתו לצורך זה.

לדוגמה, סיפורים נפוצים היו אלה שמזהירים את הילדים (במיוחד את המתבגרים) מהשתתפות בגאדות לא מובנות או ביציאות ללילה. המעשיה יכלה לספר על בחורה שרצתה לגאוד לבדה בבית המקדש או בפתח הקרח, ונפגשה עם "השטן" או "המחופה", נבהלה עד כדי נפילה בחוליות או אפילו השתקעה. המוסר היה ברור: הפרת האיסור על סוגים מסוימים של גאדות (מסוכנות מדי) או על יציאה מהבית אחרי השקיעה גוררת אחריהה עונש. בדרך זו, דרך הפחד וההזדהות עם הדמות, הילד הפנים תקנות חשובות להתנהגות בטוחה.

2. מבנה ותוכן: סיפורים טיפוסיים.

מעשיות ילדים חג המולד נבנו לעיתים קרובות לפי השקלה קונטרסטיבית "התנהגות נכונה/לא נכונה → גמול/עונש".

נושא האורחות והנדיבות: סיפור על משפחה ענייה שחלקה את החתיכה האחרונה עם זקן נייד (לעיתים קרובות בחג המולד), והשיגה פרס בלתי צפוי. ולהפך, בעלי הבית הסקרנים והגאים, שדחו את הקולאדנים או את המבקש, סבלו נזק או בושה. זה לא רק חינוך למעלות, אלא גם לימוד של ריטואל חשוב של קולאדות, שבו החליפו "מתנה" (שיר-השבח) "מתנה" (מתן), ושהיה בבסיס חידוש העולם.

נושא הצייתנות וההיררכיה המשפחתית: סיפורים שבהם ילד לא-צייתן, שנסער בלילה לראות "המשחקים המפחידים" של המבוגרים, מאבד את דרכו, נפל למצוקה או ראה משהו מפחיד, שמחייב אותו להתנצל. כאן המעשיה תמכה בסמכות ההורים.

נושא החמלה לחלשים: שכבה מיוחדת של סיפורים הקשורים לחיות. היתה אמונה שבלילה של חג המולד, חיות זוכות להיות בעלות דיבור. המעשיה יכלה לספר על ילד שהקשיב לשיחה של החיות בבית, שדיברו על סכנה שניצבת על הבעלים או שהתלוננו על הטיפול השכול. זה יצר יחסי-פרטנרות, כמעט, לחיות כחלק חשוב מהיקום החקלאי והאתי.

3. תפקיד השלבתייה: מעשיות למתבגרים.

לילדים הבוגרים, שעמדו בפתח עולם הבוגרים (בעיקר לבנות), מעשיות חג המולד ייצגו תפקיד שלבתייה. הן הכירו אותם עם סודות העתיד, של נישואין, של המשפחה, של הגורל, דרך ההקשר של הגאדות. אולם, אותן מעשיות גם הגנו עליהם מעצמתיות. נפוץ היה המוטיב "הופעת הזוג" בגאדות, שהסתיימו בפגישה עם "כוחות רעים", שמקבלים צורה של נער יפה. המוצא היה ידע על מנגינות הגנה, על הצלב המוסרי או על שם ישו, שנאמר בזמן הקרוב לקורבן החג. כך, דרך הנרטיב, המתבגר קיבל לא רק "מנגנוני" של עניין בעתיד, אלא גם "כלים" של הגנה רוחנית, שהיו חלק מהכניסה שלו לעולם הבוגרים, שהיה מלא באושר, אבל גם בסכנות.

4. עובדות מעניינות והסתגלות בספרות.

הצד הפסיכולוגי: רבים מהאתנוגרפים מציינים שמעשיות חג המולד המפחידות לילדים עובדו כ"חיסון": באמצעות חוויית הפחד בסביבה בטוחה (בבית, ליד השרפה, בקהילה), הילד למד לשלוט ברגשותיו ולהתכונן למצוקות אמיתיות של החיים.

עיבוד ספרותי: סופרים רוסים עסקו באופן פעיל במסורת המעשיה העממית. דוגמה קלאסית היא סיפורו של נ.ס. לסקוב "השילון הבלתי-ניתן" (תת-כותרת "סיפור חג המולד"), שבנוי כמעשיה, שמסופרת לילד (לנכדה), ומכיל את כל אלמנטי המעשיה החג המולד: מתנה נפלאה, בחירה מוסרית (השקעה בעצמו או בקרובים), מבחן ושיעור סופי על כך שאמת האושר נמצאת בטוב-לב ובנדיבות, ולא בקסם.

עדות אתנוגרפית: המגלה המפורסם של הפולקלור, פ.א. יאקושקין, הקליט במאה ה-19 מעשיה-מעשיה טיפוסית לילדים: כיצד "הקיקימורה" הופיעה בבית של ילדים לא-צייתנים, שלא רצו לישון, והפחידה אותם. הדמות הזו נעשתה לדמות "חינוכית" על ידי ננים והורים.

סיכום

מעשיות חג המולד לילדים לא היו רק "סיפורי אימה" או בידור. הן היו כלי חינוכי, ייעודי בקליפתו של המחזור הלולאי והמיתולוגי. דרכן, הן העבירו מערכת של ערכים (צייתנות, אורחות, חמלה, זהירות), הסבירו את מבנה העולם עם כוחות נראים ולא-נראים, ולבסוף, הכינו את הילד להפוך למבוגר. כחלק מהמסורת המדוברת, הסיפורים הללו סיפקו רציפות בין הדורות, חיברו את המחזור השנתי, את המבנה המשפחתי ואת יצירת אישיות אתית. עקבותיהם נמצאים גם בספרות העצמאית, שמעיד
© elib.co.il

Permanent link to this publication: