מרכז חיידר עלייב: כרטיס הביקור של זאהה חדיד: סינתזה של פאראמטריזם, פוליטיקה ופלסטיקה חדשה

מרכז חיידר עלייב (מרכז ח.ע.) בבקו (נפתח ב-2012) הוא לא רק אחד מהמבנים המפורסמים ביותר של זאהה חדיד, אלא גם מניפסט תכניותי וסינתזה ייחודית של טכנולוגיות מתקדמות, נרטיב פוליטי ושינוי בשפת הארכיטקטורה. הפרויקט ייצג באופן דחוס את כל עקרונות יצירתה, והעלה אותם לרמה של סמל לאומי.

קונספט ארכיטקטוני: סילוק הפינה כצעד פוליטי

צורת המרכז ח.ע. היא אתגר ישיר למורשת הארכיטקטורה הסובייטית של בקו (קונסטרוקטיביזם קשיח ואימפיריה סטאליניסטית), כמו גם לפרקטיקה הגלובלית של בניית מרכזים תרבותיים טיפוסיים. הבניין, חסר פינות ישרות ועמודים, נראה כמו מונולית שצמח מן האדמה.

“ההתמזגות” והזרימה: באופן חיזורי, הבניין דומה לכילה ענקית או גל, שנעצר ברגע של תנועה. זהו ייצוג של קונספט מרכזי של חדיד — “אייס-פלו” (התמזגות קרח), שבו הארכיטקטורה נתפסת כחומר שמשתנה תחת השפעת כוחות חיצוניים.

שילוב עם הנוף: קווי הקירות הפלסטיים של המבנה עוברים בחלקם לכיכר ולפארק, יוצרים מרחב ציבורי ללא הפסקה. הארכיטקטורה לא נגד הנוף, אלא הופכת לחלק אורגני, אם כי פוסט-מודרנית, שלו. זה היה מאוד חשוב בהקשר של יצירת דמות חדשה של בקו כעיר מודרנית.

עיצוב פאראמטרי כבסיס הצורה

מרכז ח.ע. הוא דוגמה קלאסית של ארכיטקטורה פאראמטרית, שבה כל קיבולה נחשבה על ידי אלגוריתמים.

מערך המבנה (structural grid): כל העטיפה של הבניין נבנתה על בסיס רשת קווים קמורים מורכבת של אלפי פרוסות פלדה ייחודיות. אין שני אלמנטים שווים במבנה השלד או בפנים החיצוניים. לניהול מערך המידע המורכב הזה נעשה שימוש במודלים BIM (Building Information Modeling) ברמה גבוהה.

התמזגות המידע: הצורה לא נוצרה “ביד”, אלא היא הייתה תוצאה של סימולציה — פעילות של “כוחות” וירטואליים שהוגדרו על ידי הארכיטקטים. האלגוריתמים אופטימיזו את הצורה לטובת שלמות המבנה, האור והייצור.

שבירה בטכנולוגיה: יישום הפרויקט דרש מהתעשייה הבניינית של אזרבייג'ן ללמוד שיטות מתקדמות של ייצור דיגיטלי והתקנה. פנים החיצוניות מקטעי סטגלי ובטון יוצרו לפי תוכניות אישיות בטורקיה ובאיטליה, מה שהפך את הפרויקט לשותפות טכנולוגית בינלאומית.

נרטיב סמלי ופוליטי

מרכז ח.ע. הוא מקרה נדיר שבו הארכיטקטורה של חדיד נכנסה באופן מודע לתוך תוכנית האידיאולוגית המדינית.

שבירה עם העבר. הבניין הפך לסמל מוחשי של השאיפה של אזרבייג'ן לפרוש מהתקופה הפוסט-סובייטית ולהציג את עצמה כמדינה דינמית, מונעת נפט, שמוכוונת לעתיד. הפוסט-מודרניות שלו נועדה להחסיר את דמותו של בקו הישן.

אלגוריה של האומה. קווים חלקים ועולים נראו כמטפורה של תחייה של האומה האזרית. העדר פינות ואגרסיביות סימלו פתיחות והומניזם.

מונומנט לרעיון, לא למנהיג. למרות שהמרכז נקרא על שם הנשיא לשעבר חיידר עלייב, הארכיטקטורה שלו מחמיצה את הצורות הטיפוסיות של מונומנטיות דיקטטורית (פירמידות, אובליסקים). במקום זאת, הוא מציע דמות של מודרניות וקידמה, שמקשרת באופן עקיף את שתי האיכויות למסלול הפוליטי.

הפנים: מרחב-נוף ללא קווים

עקרון ההמשכיות נדחק בתוך המבנה לשיא. סולמות, קירות, תקרות, ומרפסות מתמזגים לפנייה טופוגרפית אחת.

“קניון” האטריום: המרחב המרכזי דומה לקניון פוסט-מודרני או חרך קרחוני, על שפתיו “יורדים” פנדוסים וגלריות. זה יוצר אפקט של שקיפות מול הסביבה הארכיטקטונית.

אור טבעי כשותף: תאי האור והעיקולים של התקרה תוכננו כך שיניעו אור יום לתוך המבנה, יוצרים משחק תאורה-צל שמשתנה באופן תמידי על פני כיסויות לבנות, שמזכיר את משחק האור בארכיטקטורה המזרחית (משרביה), אך באינטרפרטציה חדשה לגמרי.

ביקורת ודו-משמעות

מופת ארכיטקטורה vs. כלי פוליטי. במערב, מרכז ח.ע. זכה להכרה רבה (ב-2014 הוכרז כ“הבניין הטוב ביותר של השנה” בפרס Design of the Year). אולם המבקרים הצביעו כי הפרויקט שימש “לגיטימציה ארכיטקטונית” של משטר רודני, והשתמש בסמל תרבותי לשיפור האימג' הבינלאומי של השלטון.

הפרדה מהקונטקסט העירוני. למרות הקשר עם הפארק, הבניין, בגלל גודלו ואסתטיקתו הזרה, יוצר אפקט של גוף זר בתוך הטקסטורה העירונית, דומינים עליה.

שאלת הפונקציונליות. כמה מומחים הצביעו על חוסר הפונקציונליות של מרחבים מסוימים וההוצאות הכבדות לתחזוקה ולאיוורור של הנפחים הלבנים הענקיים.

מורשת ומשמעות

מרכז ח.ע. הקים את מעמדה של זאהה חדיד כארכיטקטת שיכולה ליצור סמלים איקוניים למדינות שלמות. הוא הוכיח כי הפאראמטריזם יצא משלב הניסויים במעבדה ויכול ליצור דמות מוכרת, מלאת רגש ומשפיעה פוליטית.

הבניין הפך ל:

תקן טכנולוגי לצורות קמורות מורכבות.

כרטיס הביקור של בקו המודרנית, נקודה חובה במ
© elib.co.il

Permanent link to this publication: