מסורת הקונצרטים המוזיקליים של חג המולד בוינה: מקפלה שלטונית לבמה העולמית

הקדמה: עיר המוזיקה כמרחב קדוש

וינה, עיר המוזיקה, שהייתה המפקדה ההיסטורית של האימפריה ההבסבורגית ואחד ממרכזי המוזיקה הקלאסית בעולם, הפכה את קונצרטי חג המולד למנהג מקומי-דתי לתופעה תרבותית גלובלית. המסורת הזו מייצגת תערובת מורכבת של תחושה דתית, טקס שלטוני, הצלחה מסחרית ותחושה קולקטיבית עמוקה, קשורה למיתוס של "וינה כעיר המוזיקה". ניתוח מדעי של התופעה הזו דורש גישה אינטרדיסציפלית, שמשלבת היסטוריה של המוזיקה, תרבותולוגיה וסוציולוגיה של אמנות.

שורשים היסטוריים: מתפילה לז'אנר חילוני

המקורות של המסורת נמצאים בליטורגיה הקתולית. המסורת של המסה של חג המולד (Missa, Christmette) תמיד דרשה עיצוב מוזיקלי מיוחד. בכנסיות הוויניות (קתדרלת סנט שטפן, כנסיית הארמון) הושמעו שירים ומסות של מלחינים ששירתו בארמון. אולם המפנה המרכזי ארע במאה ה-19, כאשר מוזיקת חג המולד החלה לעבור מבתי הכנסת לאולמות קונצרטים חילוניים. זה נעשה בשל כמה גורמים:

• התפתחות הציבור הבורגני, שרצה להשיג לא רק חוויות דתיות, אלא גם אסתטיות בחגים.

• העלייה בפופולריות של הז'אנרים של האורטוריה והקנטאטה, לעיתים קרובות על נושאים ביבליים.

• הוצאה לאור והפיצה של אוספים של שירי חג המולד (Weihnachtslieder).

עמודים תשתיתיים: אורקסטרות, קולות ואולמות

המסורת הווינית התמקדה סביב מוסדות מסוימים, כל אחד מהם יצר "מותג" רוחני ייחודי של קונצרטי חג המולד.

1. המקהלה הווינית של ילדים (Wiener Sängerknaben): שנוסדה ב-1498, המקהלה שרה מאז במסות כנסייתיות, כולל חג המולד. הקונצרטים המודרניים שלהם במוזיקפריין (מ-1924) ובארמון הופבורג הפכו לסימן לאוסטריה בחג המולד. התוכנית שלהם — זה צירוף מושלם של מוזיקה דתית גבוהה (מוצרט, שוברט) ושירי חג המולד (Stille Nacht, שיר חג המולד המוכר לכל העולם, למרות שמקורו בזלצבורג)

2. התזמורת הפילהרמונית של וינה (Wiener Philharmoniker): הקונצרט השנתי שלהם (Neujahrskonzert), שמשודר לכל העולם מ-1959, למרות שהוא מוקדש ליום השנה, מקושר בבטחון למחזור חג המולד-חג השנה. התוכנית שלהם, של ואלסים של שטראוס ופולקים, יוצרת תחושה של חגיגה, אלגנטיות ונסטלגיה לווינה האימפריאלית, והופך לאירוע מדיה חזק.

3. קונצרטים בארמונות הוויניים (שונבורן, בלוודר): המעונות האלה, לעיתים בצורה של "קונצרטים קמריים" עם שומעות, מנצלים את המיתוס של "וינה הקסומה". המוזיקה של מוצרט ושטראוס נשמעת כאן בתוך סביבות היסטוריות אותנטיות, מציעה למאזין הקשבה לעברה המסורתית המסולפת.

הקנון הרפרטוארי: בין דתי ורגשי

תוכניות הקונצרטים הוויניים של חג המולד נבנו לפי דרמטורגיה נחושה, אך לא רשמית, שמאזנת בין מספר שכבות:

• מוזיקה דתית גבוהה של בארוק וקלאסיקה: פיסות מה"אורטוריה של חג המולד" של י.ס. באך, "המשיח" של ג.פ. הנדל (למרות שהוא לא מלחין ויני, האורטוריה שלו הפכה ללהיט גלובלי), מסות חג המולד ושירים של ו.א. מוצרט ("Ave verum corpus", "Exsultate, jubilate") ושל פ. שוברט.

• רומנטיזם הונגרי-גרמני ואופרה וינית: לעיתים קרובות נשמעים פיסות ליריות מאופרות ואופרטות, היוצרות אטמוספירה חגיגית, אך חילונית.

• המקרא של שירי חג המולד (Weihnachtslieder): משירים דתיים ישנים עד לשירים העממיים של המאה ה-19. תפילתם, במיוחד בסוף, עם חיבור האולם, ממלאת תפקיד חשוב של ריטואל קולקטיבי, מאחד את הקהל.

• להיטים חובה: "Stille Nacht" (לעיתים קרובות כסיום או ביס), ובמקרה של קונצרט חג השנה, "על נהר הדון היפה" ו"המצעד של רדצקי".

תפקודים סוציו-תרבותיים וקריטיקה

המסורת ממלאת סדרה של תפקודים חשובים:

• יצירת זהות תרבותית: הקונצרטים הם "שטיב" של אוסטריה, שמתמקד בווינה כמוקד המוזיקה של העולם.

• ריטואליזציה של החג: לתושבי העיר, כניסה לקונצרט כזה (במיוחד עם ילדים) היא מסורת משפחתית, שמסמנת את חג המולד. למבקרים, נקודה חובה בתוכנית, סמלית "צריכה" של תרבות אותנטית.

• גורם כלכלי: עונת החג המולד המוזיקלית היא דרייבר חזק של תיירות ועמוד חשוב בהכנסות של מוסדות המוזיקה.

אולם, המסורת לא התחמקה מהקריטיקה. מומחים באמנות ובמוזיקה מציינים:

• מומיהות הרפרטואר והפיכת מוזיקה גדולה למוצר מסחרי ל"מצב רוח חגיגי".

• יצירת דימוי לא היסטורי, זוהר, של וינה, שמחסה מאחוריו את המורכבות של ההיסטוריה המוזיקלית שלה.

• מחירים גבוהים ובחלקם הפיכת האירוע לטקס סטטוסי לקהל מסוים.

© elib.co.il

Permanent link to this publication: