מנות ריטואליות בשולחן חג המולד: סמיוטיקה של המזון בהקשר של מיתולוגיה של הזמן

הקדמה: המזון כקסם לעתיד

מנות חג המולד הריטואליות הן לא רק מסורת גסטרונומית, אלא מערכת מורכבת של מג'יקה מזונית וסמליות, שמטרתה לתכנת את העתיד דרך הפעולה של הצריכה. ברגע המעבר מהזמן הישן לחדש, האדם מנסה להכניס לתוכו תכונות רצויות (עושר, בריאות, פריון) ולהימנע מאיומים פוטנציאליים. המנות האלה פועלות כאמולטים אוכלים, וההכנה והצריכה שלהן כפופות לחוקים קשיחים, לעיתים עם שורשים דוכריים.

קטגוריזציה לפי תפקודים וסמליות

1. מנות-סמלים של עושר ובריכוך

הן חוברות יחד בדמיון חיזורי או אטימולוגי לסימני כסף, חיטה או עושר.

חומוס ואגואס (איטליה, ברזיל, גרמניה): צורת החומוס והאגואס דומה למטבעות. באיטליה (cotechino con lenticchie) חיבור חובה של הצלבה (סמל עושר מהחי) וחומוס. לאכול אותם — זה אומר «להשיג» עושר לשנה. בברזיל, המנה הראשונה של השנה החדשה — סופה של חומוס או רק צלחת חומוס.

דג שלם (סין, מדינות מזרח אירופה): המילה הסינית «דג» (юй) דומה למילה «עודף». את הדג (ניאן ניאן יו יו) לא אוכלים עד סופו, כדי שהעודף יעבור לשנה החדשה. בפולין או סלובקיה, הסלמה בצורות שונות — סמל של סובלנות, אך גם של דיוק.

גראןאט (יוון, טורקיה, קווקז): באמצעות הכניסה לבית בבוקר חג המולד, מופכים גראןאט: ככל שיותר זרעים יתפזרו, כך יהיה יותר טוב בשנה. גם הזרעים מוסיפים לסלטים. זהו סמל של פריון, שגשוג ורב-עושר.

מנות בצורת מעגל (מעגלים, טבעות): במדינות צפון אירופה, מגישים לחמים בצורת מעגל (קрансקאקה בנורווגיה, טבעת רוחנית של מאכלים בגרמניה). המעגל — סמל של תקופתיות, השמש והנצחות, וגם של אחדות משפחתית.

2. מנות-הבטחות של אריכות חיים ובריאות

קשורות לתמונה של חיים ארוכים, «מתמשכים».

לחם ארוך (יפן — טוסיקוסי סובה): אוכלים את הלחם הגרגירי סובה ביום המולד. אסור לחתוך את הלחם ואסור ללעוס אותו עד סופו — יש לשאוף אותו, כדי שהחיים יהיו «ארוכים וחזקים» כמו הלחם השלם. לא לאכול אותו — זה יגרום לצרה.

ירקות ירוקים (דרום ארצות הברית): מסורת של צריכת עלים של כרוב (קולארד גרינס) ואגואס שחור (Hoppin' John) של אפרו-אמריקאים ובדרום ארצות הברית. הכרוב, בצבעה, דומה לדולר, והעלים שלו — כסף נייר. לאכול אותה — זה להבטיח הצלחה כלכלית, שהיא צורה של «בריאות» כלכלית.

3. מנות-מובילות של ברכה ואושר

לעיתים כוללות פתע שמגדיר את גורל השנה.

ווסילופיטה (יוון, קפריסין): העוגה החג המולדית, שבה מוכנסת מטבעה (פלורי). בזמן החיתוך, נשמר ריטואל קשה: החתיכה הראשונה — למשיח, החתיכה השנייה — לבית, החתיכה השלישית — לזקן בית וכך הלאה. מי שמוצא את המטבע, יהיה בר מזל בשנה החדשה. זהו אופן חלקת גורל, שמועבר למרחב המזון.

טורט המלך (Galette des Rois) בצרפת: למרות שהוא יותר מקושר עם השינוי (6 בינואר), הוא נאכל לעיתים קרובות בתקופת חגי החורף. בתוך העוגה נכנסת דמות פרופר (פבה). מי שמוצא אותה הופך ל«מלך» או «מלכה» של היום. זהו ריטואל של פירור ההיררכיה והענקת ברכה.

4. מנות-מול רע ורוחות רעות

יש להן טעם חריף, צימח או צבע מיוחד, שמקושרים להגנה.

מנות אדומות (ויאטנאם): בחג המולד הוויאטנאמי (טט) יש ללא תנאי מוצרים אדומים: תפוחי-אדמה עם בשר סוכרי אדום, לבנים אדומים. הצבע אדום — סמל של אש, חיים, ברכה והגנה מרוחות רעות.

חצנזר ופלפל חריף (תרבויות שונות): לעיתים נמצאים במנות כמרכיבים של גירוש רע. לדוגמה, במאכל השנתי ההונגרי, הסופה עשויה להיות חריפה, כדי «להגרש» את השנה הישנה.

אנליזה מדעית ואנתרופולוגית: מדוע זה עובד?

תיאוריה של חשיבה מג'יקלית (ג' פרייזר): המזון הריטואלי פועל לפי עיקרון «דומה יוצר דומה» (מג'יקה אימיטטיבית): לחם ארוך → חיים ארוכים; חומוס דומה למטבע — כסף. ולפי עיקרון מג'יקה קונטקטיבית: בעת צריכת חלק מהכלל (גראןאט, דג), האדם נושא בתוכו את כל התכונות שלו (עושר).

סמיוטיקה של המזון (ק. לוי-סטרוס): המזון — זה שפה. המנה הריטואלית — תמורה לעולם הרוחות, האבות הקדמונים או העתיד. מבנה שלה (שלם/חלוק, עגול/ארוך) נושא משמעות. דג לא נאכל בסין — זה מסר: «בבית שלנו תמיד יש עודף».

ניורוביולוגיה ויצירת רגלים: צריכת מזון משותף בזמן אחד ובאותו זמן שנה אחר שנה יוצרת זכרונות קונטקסטואליים חזקים וקשרי נוירונים. המזון עצמו הופך לטריגר לרגשות חיוביים ולתחושה של קהילה, שנתפסת סובייקטיבית כ«ברכה» או «ביטחון».

פסיכולוגיה של שליטה: במצב של לא ודאות (עתיד) הריטואל נותן תחושה של שליטה. ההכנה הקפדנית של המנה המיוחדת לפי רכיב קשה — זה דרך סמלית לתכנן ולארגן את השנה העתידית.

עובדה מעניינת: בספרד, המנה של 12 ענבים תחת צלילי הכרנים (לכל פעם) — אחת המסורות הכי צעירות (תחילת המאה ה-20), אך הכי עמידות, של צריכה. היא משלבת בעיניים מג'יקה של מספר (12 חודשים), סינכרון
© elib.co.il

Permanent link to this publication: