שולחן רגל החגים — זה לא רק קבלת אוכל, אלא ריטואל מורכב שבו המנה המרכזית ממלאת תפקיד סמלי קריטי, המקודד תקוות קולקטיביות, זיכרון היסטורי והשקפות על שגשוג. אתנוגרפים ואנתרופולוגים של תזונה (כמו סידני מינץ, יוצר העבודה "סוכר וכוח") חוקרים את המזון החגיגי כ"טקסט" שניתן לקרוא, ולפרש את הערכים של החברה. המנה המרכזית קשורה לרוב לרעיונות של שפע, בריאות, מזל והמשכיות, ובחירתה נקבעת על ידי הגאוגרפיה, הדת וההיסטוריה החברתית.
במערב, המרכז והצפון של אירופה, שולחן רגל החגים היה קשור במחזור החקלאי ובהרג החיות בחורף.
גרמניה, אוסטריה, סקנדינביה: המנה המרכזית המסורתית הייתה חזיר מבושל או קרטיס במשך זמן רב. החזיר סמליזה שגשוג ותנועה קדימה (נחשב שהחיה, בניגוד לתרנגולת, שמשכבת אחורה, תמיד חופר קדימה). בסקסוניה עדיין מנחים דמויות של חזירים ממריצ'פאן. עובדה מעניינת: בגרמניה הקדומה היה מנהג «Neujahrsschrei» (קריאת רגל החגים): האדם הראשון שראה חזיר בשנה החדשה, נאלץ לקרוא על כך, כדי למשוך מזל.
ספרד, פורטוגל: כאן המנהג עבר מהמנה העיקרית למנה לחמית-פירות. ספרדים אוכלים 12 ענבים (las doce uvas de la suerte) עם דקירת הכורנים, עם רצון אחד על כל פעם. המסורת נוצרה בתחילת המאה ה-20 כהצעה חכמה של חקלאים מאליקנטה, כדי למכור עודפים, והפכה במהרה למסורת לאומית. בפורטוגל, לשם אותה מטרה, משמש צימוק.
איטליה: בדרום המדינה (נאפול, קמפניה) חובה חובה למנה של חיטה עם דז'אמפונה. הצורה הספירלית של החיטה זוכרת מטבעות, ומבטיחה עושר, והשרירית השמנה של החזיר סמליזה שפע. בצפון (לומברדיה) תפקיד זה ממלא ראש חזיר מבושל (cotechino con lenticchie).
רוסיה, אוקראינה, בלארוס: בתקופה הקדם-סובייטית ובמסורת הכפרית, המנה המרכזית של רגל החגים (ליל ראש השנה) הייתה קוטיה — קצת מצה מזרעים (חיטה, חיטה, אורז) עם דבש, חיטה, עגבניות ואוזר. זהו המנה העתיקה ביותר, פומינלית וחגיגית, שסמלה את החיים, הפוריות והשגשוג של המשפחה. בתקופה הסובייטית, עם סקולריזציה של רגל החגים, המנה המרכזית הפכה ל סלט אוליב'יה. ההמצאה שלו בשנות ה-60 של המאה ה-19 על ידי השף הצרפתי לואיז'ן אוליב' עבור המסעדה «ארמיטאז'» במוסקבה — זה התחלתה של ההיסטוריה. הסלט נשנה באופן דרמטי בתקופה הסובייטית (במקום היונק האדום — צ'ורוקה, במקום קפרסים — גרגירים ירוקים), נהיה סמל גאוסטרונומי של תקופת המחסור, שבו במנה אחת הצלח לאסוף המקסים מהדלקטים של ימים רגילים: צ'ורוקה, ביצים, צמחי קונסרבה, מייאונז. האוניברסליות, המלאות והחגיגיות שלו הפכו אותו לפנומנון תרבותי.
פולין, צ'כיה: גם כאן נשמרה המסורת של קוטיה (בפולנית kutia, בצ'כית koutě), אך לעיתים קרובות כאחת מהמנות הריטואליות. במרכז השולחן יכול להיות חזיר מבושל (בצ'כיה), שהסנפיר שלו, שמקום בכיס, מבשר כסף.
במדינות המזרח והדרום-מזרח אסיה, שמציבות את רגל החגים, הסמליות של המזון מבטאית באופן ברור ומובן.
סין, טאיוואן, סינגפור: המנה החובה היא נoodles של ארוכות החיים (chaoshoumyan). המאפיין שלה — האורך: את הנoodles לא ניתן לחתוך וצריך לאכול אותה, ללא נקיטת פיסות, כדי לא ל"קצור" את החיים. היא ניתנת לעיתים קרובות עם פלפלים (tziaozzi), שצורתם דומה לסלעות זהב. עובדה מעניינת: במהלך דינסטיה מין (XIV–XVII), היה מנהג להחביא מטבעה באחד הפלפלים. האדם שקיבל אותה נחשב למזלטר במשך כל השנה. היום, המטבעה נחלפת לעיתים קרובות באגואס (סמל בריאות) או דקל (סמל ילדים).
יפן (O-sōgaцу): המנה המסורתית של רגל החגים — osē-tē-ri, קופסאות מצופות לכרוכין, שמכילות מנות יפהיפיות. כל חלק יש לו משמעות: הסרטנים — ארוכות החיים, הבונטוג'ון — בריאות, הוואקאמה — רבים, קמבאקו (כובעי דגים) — עליה. המנה המרכזית ניתן להחשיב כ מוטי — עוגיות ריזה, שלעיתים קרובות נאכלות במרק odzoni. תהליך ההכנה של מוטי (motizuki) — תופעת חיכוך רציפה של ריזה על ידי מקלות עץ — הוא בעצמו טקס משפחתי של חיזוק.
וויאטנאם (ת'ט): המנה הראשונה — באנטינג או באנטט (בגרסה הדרומית) — עוגת ריזה עגולה או עגולה, עם מלאים של בשר חזיר ובובוס מונג, מולעבת בעלים תירס ומותקנת לאורך זמן. הצורה שלה מזכירה את האדמה (מרובע) ואת השמיים (עגול), והצבע הירוק של העלים סמל את האביב והחדש
© elib.co.il
New publications: |
Popular with readers: |
News from other countries: |
 |
Editorial Contacts |
About · News · For Advertisers |
 Digital Library of Israel ® All rights reserved.
2024-2026, ELIB.CO.IL is a part of Libmonster, international library network (open map) Preserving Israel's heritage |
|
US-Great Britain
Sweden
Serbia
Russia
Belarus
Ukraine
Kazakhstan
Moldova
Tajikistan
Estonia
Russia-2
Belarus-2
