מנהגי האליטה ביצירותיו של דיקנס: אנטומיה של חיסרון, פגנה וחוסר אחריות חברתית

מבוא: דיקנס כאנתרופולוג חברתי של האליטה

ביצירותיו של צ'ארלס דיקנס, האליטה (aristocracy and gentry) מוצגת לא כרקע, אלא כעצם ניתוח קרוב ולעתים לא רחוקות חריפה. סופר, שיצא מהמעמדות הנמוכים ונתקל במערכת פטונטרון עוינת, יצר גלריה של סוגים, שחשפו את הדיספונקציה המורלית והחברתית של האליטה בראשית המאה ה-19 בבריטניה. הקריטיקה שלו נכוונת לא לאליטה ככלשהי, אלא למנהגיה ההולכים ונדרדרים: פארסיטיזם, חוסר משמעות רוחני, חוסר רגשיות וחוסר אחריות לעניים ואמונה בחוסר ייחודיות, שמבוססת רק על מוצא ועושר. דיקנס חשף את העולם העליון כמערכת סגורה, המייצרת מופקרים מורליים וחברתיים.

1. תרבות החיצוני וטקסים כתחליף למהות

דיקנס מתעד דאגה חולנית של האליטה לצורה על חשבון התוכן.

פגנה ריטואלית. העולם העליון חי במעגל סגור של טקסים חברתיים לא הגיוניים: ביקורים, מסיבות, נשפים, רכילות. ב«בית הקרח» ליידי דדלוק, סמל הלבידה החברתית, מבלה את חייה ב«חוסר משמעות יפה פשוטה», ימיה מתוכננים על פי דקות, אך מחסרים כל סיבה, למעט השמרת המעמד. הביטוי המפורסם שלה «אני עייפה מכל זה» — סימן לחלל קיומי.

פטישיזציה של מנהגים ותארים. שפה, תנועות, יכולת להתנהג חשובות יותר מטוב-לב או תבונה. דמויות כמו הסר לייצ'סטר דדלוק («בית הקרח») או גברת הגנרל («קטנה דורית») הן ספרי חוקים של מנהגיות, מתחת לפיהם ישנה חוסר רגשיות ומורליות מוחלט. גברת הגנרל מלמדת ל「לשלוט」ול「להתאפיין באומץ עצמי」，מחליפה את המורל באתיקט.

2. פארסיטיזם וחוסר אחריות כלכלית

דיקנס מראה בחריפות איך האליטה חייה על חשבון העובדים, מבלי להרגיש תודה או אחריות.

חובות כחיים. רבים מהאליטות של דיקנס חיים מעבר ליכולותיהם, מוצקים בחובות, שהם רואים כמו רגל רעה, ולא כפשע מורלי. מר דורית, כשהוא התעשר, לא משלם את החובות הישנות, אלא קונה תארים ומתחזה לגוני. משפחת מיקובר (למרות שהיא לא אליטה) לוקחת את מודל ההתנהגות הזה, אבל במפתח קומי.

ניצול וחוסר רגשיות. ב«חנות העתיקות» המכירה והמלווה דניאל קווילפ, למרות שהוא לא אליטה, מייצג רוח חיד"ש, שהולכת ומתמזגת עם הזיכרון הישן. ב«אוליבר טוויסט» פארסיטיזם מוגזם בדמותו של חבר המועצה הכומרית מר באמבל, שהחשיבה המופרזת שלו נועדה להסתיר את האכזריות שלו כלפי היתומים.

3. קרונות, אכזריות והתפוררות של קשרי המשפחה

המשפחה באליטה של דיקנס היא מוסד, המבוסס יותר על כסף וסכומות מאשר על אהבה.

חיתונים לצורך. חיתונים נערכים כדי לאחד רכוש או לשפר מעמד. אהבה נחשבת ללא פרקטית ואפילו לא בטוחה. טרגדייתה של ליידי דדלוק, שנאלצה להסתיר את אהבתה «הסכנית» שלה, נובעת מהשיטות הקשות שלה.

קרונות ודיספוטיזם של ההורים. ההורים האליטים פעמים רבות דיספוטיים ומנותקים מיחסיות. מר דומבי («בית הקטן») רואה בבנו לא אדם, אלא יורש העסק, מה שמוביל לאסון. היושר של גברת הגנרל כלפי תלמידותיה — חינוך ללא נשמה.

4. עיוורון פוליטי וחברתי

הכלכלה העליונה של דיקנס חיה בעולם שלה, ולא מבינה את המציאות של המדינה, שהיא אמורה לנהל.

נדבנות כמעשה פורמלי. «נדבנות טלסקופית» (telescopic philanthropy) של גברת ג'ליבי («בית הקרח»), שמתעסקת בטיפול בשבטים המרוחקים של בוריבולי-ג'ה, כשילדיה שלה חיים בזיהום ובכאוס, זה סאטירה של דיקנס. זה קריטיקה של נדבנות מודרנית, לא מאמינה, שמתעלמת מהסבל שלה מתחת לעיניה.

גאווה וחוסר יכולת. פקידי המעמד העליון, כמו אלה שחיים ב«משרד התירוץ» (Circumlocution Office) ב«קטנה דורית», הם סמל של בעיות חברתיות, שמיוצרות על ידי קשרי משפחה והאמונה בזכות לשלוט על ידי נולד.

5. יוצאים מן הכלל ותקווה: מודלים חלופיים

לא כל הנציגים של האליטה בדיקנס שליליים. הוא משאיר מקום לתקווה, ומתאר דמויות ששמרו על אנושיות.

מר בראונלו («אוליבר טוויסט») — איש ג'נטלמן טוב, שמאמין בטוב, ועוזר לאוליבר, כשהוא מושפע מסובלנות, ולא ממצבים. ג'ון ג'רנדיס («בית הקרח») — ככל שהוא אדם עשיר, חי בבידוד, מתחמק מאור, ומנסה באמת לעזור לתלמידיו, כשהוא מושפע מקול ההגיון והמצפון.

הדמויות האלה, עם זאת, הן לעתים קרובות מרגינליות בתוך המעמד שלהם (כמו ג'רנדיס) או מייצגות מודל ישן, פטריארכלי, של אצולה, שהוא מתקרב לקיצו.

סיכום: מנהגים כמערכת של דעכות

מנהגי האליטה של דיקנס הם סימן למשבר מורלי עמוק בכיסא המאבד את תפקידו ההיסטורי. הפגנה, החיסרון והאכזריות שלהם הם תוצאה ישירה של מערכת שמעניקה מעמד על ידי זכות לנולד, ולא על ידי תוצאות. דיקנס, רופא חברתי עדין, מראה איך המערכת מטהרת את הנושאים שלה, ומורידת מהם את היכולת לאהוב, להתחשב ולחיות חיים אמיתיים. הקריטיקה שלו הייתה לא של נאהבת כלכלה, אלא הומניסטיות של התנגדות לחוסר צדק ולבלתי-אנושיות, ששורשיהם במוסדות חברתיים. דרך סאטירה וגרוטסק, הוא רצה להשמיד את הא
© elib.co.il

Permanent link to this publication: