מטרות מאחדות את האנושות בקנה-מידה פלנטרי: מאינסטינקטים ארכאיים לממפלקסים גלובליים

הקדמה: פלנטריות כאתגר אבולוציוני ומהפכה קוגניטיבית

רעיון המטרות המאחדות את כל האנושות יוצא מתוך קובצי מניפסטים פוליטיים ונכנס לתחום הביולוגיה האבולוציונית, הניורופסיכולוגיה ותיאוריית המערכות המורכבות. היכולת לצור צורה כזו של שיתוף-פעולה — זה לא נתון, אלא השג קוגניטיבי ותרבותי, שנוגד להרבה תוכניות אדפטיביות עתיקות שמכוונות להישרדות של קבוצה קטנה. המטרות הפלנטריות מייצגות ממפלקסים על-תרבותיים (מערכות רעיונות, לפי ר. דוקינז), שעבור ההשגתן דורשים התגברות על מחסומים פסיכולוגיים בסיסיים: פרטיקולריזם, חשיבה לטווח קצר והטיה קוגניטיבית, כמו «טרגדיית הקהילה».

היררכיה של מטרות: מהישרדות בסיסית לקואואבולוציה אקסיסטנציאלית

מטרות פלנטריות ניתן לארגן לפי רמות של חשיבות, מהמסוכנות ביותר (כלליות לכל קהילה חיה) עד למורכבות, הדורשות רמה גבוהה של רפלקסיה.

רמה 1: דרישה אנתרופו-אקולוגית (הישרדות המין והנישה שלו)

אלה מטרות שנקראות לכך שנפסיק אותן יוצרות שאלה על הקיום של האנושות כמין בינוני בתוך הנישה האקולוגית שלו.

סטאביליזציה של האקלים והביוספירה. זה לא "טיפול בטבע" אבסטרקטי, אלא שאלה של שימור מערכות ההספקה הפלנטריות. שינויי האקלים, דעיכת הקרקע, אובדן המגוון הביולוגי, זיהום האוקיינוסים — איומים ישירים על ביטחון המזון, המים, הבריאות ובסופו של דבר על יציבות הפוליטית. דוגמה: ההסכם של פריז (2015) — הניסיון הראשון בהיסטוריה להפוך את המטרה הזו לפורמלית ברמה גלובלית, למרות שהיישום שלה נתקל ב"בעיה של הבלתי-שולם".

מניעת מגפה גלובלית. COVID-19 היה מבחן לחוזקה של העולם הגלובלי. המטרה היא לא רק להגיב, אלא ליצור מערכת משותפת של פיקוח אפידמיולוגי, חלקה של מידע ברורה וחלוקה שוויונית של משאבים רפואיים. זה דורש רמה של אמון והתאמה בלתי-רגילה.

הימנעות מקונפליקט אקסיסטנציאלי גרעיני או אחר. איום ההשמדה ההדדית היה גורם מאחד, למרות שהוא שלילי, במהלך מלחמת הקולות. היום, המטרה כוללת גם שליטה בסוגים חדשים של נשק להשמדה המונית (ביולוגי, קיברנטי, על עקרונות פיזיקליים חדשים).

רמה 2: דרישה סוציו-הומניטרית (איכות הכח האנושי)

מטרות שקשורות לא רק להישרדות, אלא ליצירת תנאים להשגת הפוטנציאל של כל אדם, שהוא, בתורו, מהווה תנאי ליצירת הפוטנציאל של הציוויליזציה.

חיסול העוני והרעב (MDG 1 ו-2 של האו"ם). העוני הוא לא רק קטסטרופה הומניטרית, אלא מקור לאי-יציבות, משברים מהגרים ומגפות. מודלים כלכליים מראים שגידול ברמת השכר של השכבות העניות ביותר מביא להשפעה מולטיפליקטיבית חיובית על הכלכלה הגלובלית.

הבטחת גישה נכונה לחינוך איכותי ולבריאות בסיסית. האדם המשכיל והבריא הוא הבסיס להתפתחות ברת-קיימא. הגלובליזציה הופכת את המחלות והבורות לבעיות של כולם: סטמים חדשים של וירוסים לא מכירים גבולות, ואידאולוגיות רדיקליות מוצאות קרקע בחברות עם רמת חינוך נמוכה. דוגמה: קרן הגלובלית לחיסון וחיסון (GAVI), המאחדת את המגזר הציבורי והפרטי, היא מודל מוצלח של שיתוף-פעולה להשגת מטרה גלובלית ספציפית בתחום הבריאות.

רמה 3: דרישה קוסמוטכנולוגית (התרחבות והתמידות של הציוויליזציה)

הרמה הכי שנויה במחלוקת והפוטורולוגית ביותר של מטרות, הנובעת מההכרה בחוסר-היציבות של הציוויליזציה הקשורה לפלנטה אחת.

יצירת מודל כלכלי בר-קיימא, לא-נגזר. המעבר ממודל "קח-יצור-השלכה" למודל סגור, שהוא תנאי להישרדות ארוכת-טווח בביוספירה מוגבלת.

התפתחות של מדע וטכנולוגיה לפתרון משימות גדולות. זה לא מטרה בעצמה, אלא מטרה מטרה, כלי להשגת מטרות אחרות. כאן נכללות שיתופי-פעולה בינלאומיים (לדוגמה, CERN, ITER), המכוונים להשגת ידע בסיסי וטכנולוגיות פרוטוניות (תרמוגרפיה שליטה, חישובים קוונטיים, אינטליגנציה מלאכותית).

מטרה להפוך למין רב-פלנטרי. הרעיון, שהופך למיתוס על-ידי אילון מאסק ואחרים, נובע מהצורך בהפחתת הסיכון האקסיסטנציאלי לאנושות על ידי התיישבות בעולמות אחרים. עדיין זה יותר נראטיב מאשר מטרה מעשית, אך הוא משמש כמם חזק, הממוקד את המאמצים בפרספקטיבה ארוכת-טווח.

מחסומים פסיכולוגיים ומוסדיים

אפילו ההכרה במטרות המשותפות לא מבטיחה שיתוף-פעולה, בגלל:

אפקט הדיסקונטינג ההיפרבולי: המוח, מבחינה אבולוציונית, נוטה להעריך תועלת מיידית יותר מאשר תועלת עתידית, אפילו גדולה יותר. קטסטרופת האקלים נראית פחות דחופה ממשבר כלכלי נוכחי.

פרדוקס הזהות הגלובלית: לאדם קשה פסיכולוגית להזדהות עם "האנושות" האבסטרקטית. זהויות לוקאליות (לאומיות, דתיות, שבטיות) נראות קרובות יותר וחזקות יותר.

מחסום מוסדי: אין מוסדות גלובליים יעילים עם סמכויות אמיתיות לאכוף את המטרות הפלנטריות. האו"ם וארג
© elib.co.il

Permanent link to this publication: