חשיבה לאחר האירוע: Nachdenken של ניקולאי לובקוביץ' כשיטת פילוסופית

הרעיון של "חשיבה לאחר האירוע" (Nachdenken) של ניקולאי לובקוביץ' (נולד ב-1931) הוא לא רק אחד מהטכניקות הפילוסופיות, אלא אבן-יסוד של שיטתו ההרמנוטית, תנוחת חשיבה מיוחדת, שמתרחקת במכוון מתכנון אוטופי של העתיד ומכוונת להבנה של מה שכבר קרה. הגישה הזו, שהתפתחה בהקשר של ביקורת על מרקסיזם ואידיאולוגיות טוטליטריות של המאה ה-20, טוענת לענווה, אחריות ומדויקות היסטורית של ההגיון הפילוסופי.

מהות Nachdenken: נטישה של ספקולציה לטובת הרפלקסיה

המונח Nachdenken (במילים ראשונות "אחר-חשיבה") של לובקוביץ' מתנגד לשני מודלים אחרים של חשיבה:

חשיבה ספקולטיבית (Vordenken, "אחר-חשיבה"). זהו חשיבה שמנסה להכתיב למציאות חוקים, לבנות את העתיד על ידי תכניות אפריוריות (הגלגליאנות, מרקסיזם, כל אידיאולוגיה אוטופית). הסכנה שלו היא באלימות על המדויקות של ההיסטוריה והחופש האישי, בהחלפת החוויה החיה במודל אבסטרקטי.

חשיבה אנליטית (Zerdenken, "חלק-חשיבה"). ייחודה למדע הפוזיטיביסטי: חלוקת השלם לחלקים, חיפוש אחר קשרי סיבה ותוצאה. הוא חיוני, אך לא מספיק עבור הבנת המשמעות של אירועים, והמשמעות שלהם עבור האדם.

Nachdenken הוא הדרך השלישית: חשיבה דעתנית, לא מהירה, של מה שכבר קרה, על מנת להבין לא "איך?", אלא "מה זה אומר?" ו"מה לזה ללמד אותנו?". זהו חשיבה ש:

מקבלת אירוע כמציאות, מבלי לנסות ל"תקן" אותו או להתאים אותו לתכנית.

מכבדת את חופש המשתתפים באירוע, בהכרה שההתנהגויות שלהם לא היו מוגדרות על ידי ההיסטוריה.

מכוונת לגילוי המשמעות, ולא להקמת חוק.

שורשים היסטוריים-פילוסופיים: מאריסטו עד גאדאמר

לובקוביץ' ממקם Nachdenken במסורת גדולה, בהתנגדות לפילוסופיה הספקולטיבית של ההיסטוריה של הגלגליאנות.

אריסטו ו-phronēsis (חוכמה מעשית). Phronēsis היא היכולת לקבל החלטות נכונות במצבים ספציפיים, לא צפויים, שמבוססות על חוויה ולא על ידע אבסטרקטי. Nachdenken הוא צורה רפלקטיבית של phronēsis, הבנה של החלטות שכבר נלקחו והתוצאות שלהן, על מנת לצבור חוכמה לעתיד, אבל לא להתנהג להתנהגות.

קנט וביקורת ההגיון הטהור. הגבולות שהציב קנט להגיון הפוזיטיבי קולטים בצליל עם הסרבנות של לובקוביץ' לטענות ספקולטיביות על הבנת העתיד. Nachdenken עובד בתוך הגבולות שהתיאר קנט בגישה "קריטית".

ה-ג-ג-גאדאמר וההרמנוטיקה. שיטת Nachdenken קרובה למעגל ההרמנוטי: הבנה של השלם דרך החלקים והחלקים דרך השלם. אבל לובקוביץ' דוחף יותר על תחושת האחריות האתית של המפרש, שצריך להתייחס בזהירות לאירוע, ולא רק לשלב אותו במסורת המוקדמת.

ביקורת על מרקסיזם כהקשר חשוב

לובקוביץ' פיתח את תיאורייתו, באמצעות ניתוח של קריסת האוטופיות המרקסיסטיות. מרקסיזם, בעיניו, הוא דוגמה קלאסית של Vordenken:

הוא הציע תיאוריה טוטליטרית, ספקולטיבית של ההיסטוריה, שהכתיבה את העתיד (הכרחיות של הקומוניזם) והצדקה של כל אמצעים להשגתו.

הוא התעלמה מחופש האנושי הספציפי והבלתי צפוי של האירועים, והכתיב אותם כפעולות של חוקים כלכליים ללא פרצופיות.

האביב הפראגי של 1968 היה, עבור לובקוביץ' (משתתף באירועים, שהיגר מאוחר יותר), "האירוע" המפתח, הדורש Nachdenken. הניסיון לבנות "סוציאליזם עם פנים אנושיות" והדיכוי שלו לא התאים לתכנית המרקסיסטית. ההבנה של הכשלון הזה דרשה נטישה של התיאוריה הספקולטיבית והפניה לרפלקסיה על החוויה האמיתית של חופש, אלימות ותקווה.

דוגמאות ליישום שיטת Nachdenken

הבנה של מהפכות. Vordenken רואה במהפכה שלב חוקי של התקדמות או "מחלה" חיונית. Nachdenken רואה בה כאירוע ספציפי, טרגי ומגוון, שצריך להבין בכל מורכבותו: אילו תקוות דחפו את האנשים? למה הכל לא עבד כפי שצפו? אילו תוצאות לא צפויות נוצרו? שיטה זו נכנסה לשימוש על ידי לובקוביץ' בניתוח של המהפכה הצרפתית ושל המהפכות של 1989 במזרח אירופה.

אנליזה של תגליות מדעיות. Nachdenken כאן הוא לא היסטוריה של המדע כהתקדמות קווית, אלא רפלקסיה על איך התגלית הזו שינתה את ההבנה של האדם על העולם ועל עצמו. לדוגמה, ההבנה של המהפכה הקופרניקנית היא לא רק קונסטטציה של מודל אסטרונומי חדש, אלא הבנה של איך היא הזיזה את האדם ממרכז היקום, יצרה משבר קיומי ויצרה צורות חדשות של התודעה.

חוויה אישית וזיכרון. ברמה המיקרו, Nachdenken הוא שיטה לעבוד עם ההיסטוריה האישית. זה לא "חוויה של העבר מחדש", אלא רפלקסיה נכונה שמאפשרת להבדיל בין מה שחשוב לבין מה שלא, להבין את המניעים של התנהגויות של עצמנו ושל אחרים, ללמוד לקח, בלי ליפול להעלמות או לנוסטלגיה. זהו פעולה של רפלקסיה טיפולית על החיים.

ביקורת ומגבלות השיטה

סיכון של פסיביות ורטרוספקטיביות: הביקורות (בעיקר השמאל) מאשימות Nachdenken בקונסרבטיביזם ובחוסר יכולת לספק הנחיות לפעולה. אם אנחנו יכולים לחשוב רק אחרי האירוע, כיצד נוכל לתכנן באחריות את העתיד?

התשובה של לובקוביץ': המטרה של הפילוסופיה היא לא לתכנן את העתיד, אלא להבהיר את התנאים לאפשרות
© elib.co.il

Permanent link to this publication: