מגייס-אב דאגני הוא תפקיד משפטי וחברתי שנוצר בהקשר של יישום החלטת בית-משפט להגדרת סדר פגישות עם הילד. הדמות הזו נמצאת בצומת של מערכות מסוימות: משפטית (יישום פורמלי של תשיבת בית-המשפט), סוציו-פסיכולוגית (יחסים פוסט-גירושים עם אימו של הילד) ואתית (יישום זכויות הוריים כחובה על הילד). דאגנות כאן משמעותה לא רק עקיבה פסיבית אחרי החוק, אלא מיקוד אקטיבי, אחראי ורפלקטיבי שמטרתו למזער קונפליקט ולמקסם את היעילות לילד בתוך האפשרויות שנתנה בית-המשפט.
מנקודת מבט חוקית, האב-מגיס הוא צד שנפסק נגדו יישום. מעמדו החוקי כולל:
הזכות להפנות לסוכנות לביצוע פסקי-דין (FSSP). זהו המנגנון העיקרי ליישום כפוי, אם האם מסרבת להעביר את הילד.
הזכות לתעד את ההפרות. ניהול יומנים של פגישות, שימוש בתקשורת, רשומות אודיו ווידאו (עם בחינה של חוקי הפרטיות) לתיעוד עובדות של חוסר-יישום.
החובה לשמור על הסדר המוגדר. דאגנות האב מתבטאת גם בשמירה על כל פרמטרים של ההחלטה על-ידיו: גבולות זמן, מקום פגישה, תנאי חזרת הילד.
עובדה מעניינת: סטטיסטיקה של FSSP ברוסיה מוכיחה שמקרים של לא-יישום פסקי-דין שקשורים לטיפול בילדים הם מהמקרים הקשים והארוכים ביותר. זה קשור לרמת הלחץ הרגשי הגבוהה, הצורך בגישה יחודית ולעובדה שעצם חפץ היישום — יחסים עם הילד — לא יכול להיעבר באופן כפוי ללא סיכון לפגיעה פסיכולוגית. לכן, המגייס-אב הדאגן מעוניין לא ביישום כפוי, אלא בשמירה על כפייה מצד רוחני של האם על ההחלטה של בית-המשפט.
דאגנות האב-מגיס היא בעלת מדדים רבים:
דאגנות אינסטרומנטלית: עקיבה מדויקת אחרי התהליכים על מנת להשיג את המטרה (פגישות עם הילד). זהו רמת המודעות החוקית הפורמלית.
דאגנות תקשורתית: ניסיון לשמור על דיאלוג מינימלי עם האם לשם יישום ההחלטה, אפילו במצב של קונפליקט. שימוש במערכות תקשורת ניטראליות (אפליקציות להורים, דוא"ל) להסכמה על הלוגיסטיקה.
דאגנות סובסטנטיבית (תוכנית): הבנה שמטרת החוק היא לא רק טריפות הצדק הפורמלי, אלא האושר של הילד. זה משמעותו גמישות בפירוטים לא-חשובים (שינוי שעת פגישה עקב בעיית בריאות של הילד, שינוי יום פגישה עקב פעילות בית-ספר) בתוך שמירה על הגרף המוגדר.
דוגמה ממקרה של בית-משפט: בית-המשפט האירופי לזכויות אדם במקרה «Глущенко נגד רוסיה» (2019) הדגיש שעל הרשויות הלאומיות להגיב לתלונות של האב, אך גם לקחת מדדים יעילים, שיקחו בחשבון את צורכי הילד ויבטיחו יישום אמיתי, לא תאורטי, של הזכות להתקשר עם האב.
האב-מגיס הדאגן בונה את סטרטגייתו, מחמיץ את מלכודות «מלחמת החוקים».
תיעוד וחינוך משפטי: תיעוד ברור של כל ההפרות (דחיות, מחכורות, הטרדות בנוכחות הילד) לצורך הצגתן בבית-משפט או FSSP. הבנה של תנאי התהליך והמנגנונים (לדוגמה, גשת להוראה על הגעה לאחריות משפטית על פי סעיף 5.35 לחוק הפינוי המשפטי).
אסקלציה דרך מוסדות: שימוש רציף וסבלני בכל המנגנונים החוקיים: הפניה לשוטר-יישום, ניסיון להטיל עונש, הפניה למנהלת המגן, גישה לתביעה על הגדרת מקום מגורים של הילד עם עצמו במקרה שהאם לא ישמה את ההחלטה.
התמקדות באינטרסים של הילד בתקשורת: בכל תקשורת רשמית או לא-רשמית, ההתמקדות היא לא בזכויות המופרות ('יש לי זכות'), אלא בנזק הפסיכולוגי של הילד מחסימת קשר עם האב ('בנינו של יש לו תסכול והוא סובל מבטילת הפגישות'). זה משנה את הדיאלוג מקונפליקט אישי לצורך טיפול בילד.
שימוש במשאבים מדיאטיביים ופסיכולוגיים: הפניה למדיאטור משפחתי או פסיכולוג ליצירת פרוטוקול פעולה. זה מראה לבית-המשפט ולרשויות המגן שיש גישה לפתרון בנורמטיבי, לא רק לענישה.
דאגנות היא תפקיד פסיכולוגית כבד. האב-מגיס נתקל ב:
סיכון לויקטימיזציה רקוב: תהליכים של כפייה (הסעות לשוטר, שבתות בית-משפט) עשויים לפגוע בו ובילד.
לחץ של סטריאוטיפים חברתיים: הדעת הציבורית נוטה לרוב להניח שהאם היא 'גאונה' הטבעית של המגן, והאב שמתנגד לזכויותיו, 'סקנדלני' או 'קטנוני'.
New publications: |
Popular with readers: |
News from other countries: |
![]() |
Editorial Contacts |
About · News · For Advertisers |
Digital Library of Israel ® All rights reserved.
2024-2026, ELIB.CO.IL is a part of Libmonster, international library network (open map) Preserving Israel's heritage |
US-Great Britain
Sweden
Serbia
Russia
Belarus
Ukraine
Kazakhstan
Moldova
Tajikistan
Estonia
Russia-2
Belarus-2