מנקודת מבט מדעית, אושר הוא לא רק תחושה זמנית, אלא מערכת מורכבת של גורמים פסיכולוגיים, ניורוביולוגיים ואפילו גנטיים. מדענים מכנים אותו שמחה סובייקטיבית (subjective well-being), שמורכבת משלושה מרכיבים עיקריים:

1. נוכחות רגשות חיוביים (שמחה, תענוג, עונג).

2. העדר רגשות שליליים (עצבון, כעס, חרדה).

3. סיפוק כללי בחיים (הערכה קוגניטיבית של חיים כטובים ומשמעותיים).

בוא נבדוק מה אומרות על זה המדעים השונים.

1. פסיכולוגיית האושר

פסיכולוגים זיהו מספר גורמים עיקריים שמקושרים באופן יציב לתחושת אושר:

• יחסים חברתיים: זה, כנראה, המנבא החזק ביותר. יחסים איכותיים ועמוקים עם משפחה, חברים וקהילה נותנים לנו תחושת שייכות ותמיכה.

• תחושת מטרה ומשמעות: אנשים שמאמינים שחייהם יש משמעות ושהם תורמים למשהו גדול יותר מעצמם, בדרך כלשהי, נוטים להיות יותר שמחים. זה יכול להיות עבודה, תחביב, נדבנות או טיפול במשפחה.

• מצב "זרם": עניין בעיסוק מעניין ומעט מורכב, שבו הזמן נעצר ואתה ממוקד לחלוטין.

• תרגול תודה וטוב-לב: תשומת-לב מודעת לדברים הטובים בחיים וביצוע פעולות אלטרואיסטיות מפעילים "מרכזי החיזוק" במוח.

• אימוץ עצמי ורגשות: הרדיפה אחר שמחה קבועה היא פורטריורית. אנשים בריאים פסיכולוגית מקבלים את כל טווח הרגשות, כולל עצבון, כחלק מהחיים.

2. ניורוביולוגיית האושר

אושר יש בסיס כימי. חומרים ניורומדיאטורים והורמונים כמהים אחראים לתחושות החיוביות שלנו:

• דופמין: נקרא "ההורמון החיזוק". הוא משתחרר כאשר אנו מצפים למשהו טוב או נקבל אותו (אוכל, השגת מטרה, שבח). זה מניע ומניע רצונות.

• סרוטונין: רגולטור של מצב הרוח, תיאבון ושינה. רמות נמוכות של סרוטונין נקשרות לדיכאון. חומר זה יוצר תחושה של שקט וביטחון בעצמי.

• אוקסיטוצין: "ההורמון החיבוק" או "ההורמון האהבה". הוא משתחרר במקומות של קשר חברתי, קרבה פיזית, אמון. הוא חזק את היחסים החברתיים.

• אנדורפינים: "סמפטומים טבעיים". הם מופקים בתגובה למתח ולעבודה גופנית (לדוגמה, "האיופוריה של הרצה"). הם יוצרים תחושה של קלות ומעכבים כאב.

מסקנה חשובה: אושר הוא לא רמת גבוהה קבועה של אותם חומרים, אלא בילוניות ויכולת המוח להשתמש בהם בצורה יעילה.

3. גנטיקה של האושר

מחקרים של תאומים מראים שלאושר יש מרכיב גנטי. מדענים מעריכים שכ-30-50% מ"רמת האושר הבסיסית" שלנו מוגדרת גנטית. זה נקרא "נקודת האושר המוגדרת" (happiness set point).

לאחר אירועים חיוביים או שליליים חזקים (ניצחון בלוטריה או אובדן עבודה) רמת האושר נוהגת לחזור, לאחר זמן, ל"נקודה" האישית הזאת. אבל זה לא דון! 50-70% הנותרים תלויים במחשבותינו, בפעולותינו ובאסטרטגיות ההתנהגות שלנו.

4. פסיכולוגיה אבולוציונית

מנקודת מבט אבולוציונית, "אושר" הוא מנגנון שמניע אותנו לפעולות שהן מועילות להישרדות ולרביה:

• דופמין מניע לחפש מזון ושותפים.

• אוקסיטוצין מחזק את היחסים החברתיים הנחוצים להישרדות בקבוצה.

• תחושת הסיפוק אחרי השגת מטרה מחזקת התנהגות שהיא מועילה.

מתכון מדעי קצר לאושר

המדע מציע לא לרדוף אחר תענוגות זמניות (שמחה הדוניסטית), אלא להשקיע במה שמביא סיפוק ארוך-טווח (שמחה אודיאמונית):

1. שקיעו ביחסים. קדשו זמן לאנשים קרובים, עמיקו בקשרים.

2. עזרו לאחרים. אלטרואיזם מפעיל "מרכזי החיזוק" במוח.

3. מצאו "זרם" (flow). עסקו במה שמקפיד אותך לחלוטין.

4. תנו תנועה. פעילות גופנית היא אנטי-דיכאון טבעי חזק.

5. תרגלו תשומת-לב (mindfulness). היכולת לחיות "הנקודה הנוכחית" מורידה חרדה בנוגע לעתיד.

מסקנה: מנקודת מבט מדעית, אושר הוא לא נקודת סיום, אלא תהליך ומיומנות. זה תוצאה של סגנון החיים שלנו, מחשבותינו ו, מה שהכי חשוב, איכות היחסים שלנו עם אחרים.

Permanent link to this publication: