חג המולד במדינות אפריקה: מורשת קולוניאלית, צבע מקומי וחג החגיגה

הקדמה: חג המולד תחת השמש

חג המולד במדינות אפריקה דרומית לסהרה — דוגמה בולטת של סינקרטיזם תרבותי, שבו מסורות נוצריות, שנחקקו על ידי מושלים ומיסיונרים, התמזגו עם אמונות אפריקאיות מקומיות, אורח חיים קהילתי ומזג האוויר הטרופי. בניגוד לחג המולד המצפון-אירופי בחורף, חג המולד האפריקאי (בדרך כלל ב-24 בדצמבר, לעיתים רחוקות ב-6 בינואר במדינות עם השפעה של הכנסייה הקופטית או הכנסייה האתיופית) — חג קיץ או עונת יובש, שתחומיו נעים מנצחון על החורף לחגיגה של חיים, חיבור והכרת תודה על היבול. הלמידה שלו דורשת חשיבה על מגוון אתני, רמת העיור וסוג הכנסייה הנוצרית המשולטת.

סינקרטיזם דתי: מתפילה כנסייתית לשירים רחוב

ההיבט הדתי נשאר מרכזי, אך מקבל צליל אפריקאי.

תפילות כנסייתיות: בליל 24 בדצמבר, בתי הכנסת (קתוליים, פרוטסטנטיים, כנסיות אפריקאיות עצמאיות) מתמלאים עד היתר. תפילת החצות (Midnight Mass) — האירוע המרכזי. אך הדרשות והשירים לעיתים קרובות מושרים בשפות מקומיות, והמוזיקה מלווה במקצבים אפריקאיים ובכלים (תופים, תמטמים, קלימבה). בקהילות מסוימות מצוית טקס נידור רוחני לילדים שנולדו במהלך השנה.

הצעדות רחוב ושירת קולדוקס: בערים ובכפרים, מקובלות צעדות רחוב של הנאמנים, שעוברים בשכונות עם שירים ומנורות, מכריזים על הבשורה. זהו עקבות של מסורות נוצריות וגם של מסורות מקומיות של ריטואלים קהילתיים. בדרום אפריקה פופולריות "Carol by Candlelight" — מפגשים מונים בחוץ לחום, שבהם משירים גם שירים אירופאיים מסורתיים וגם שירים רוחניים אפריקאיים (לדוגמה, "Makhalipile" הדרום-אפריקאי).

דוגמה: באתיופיה, היכן שחג המולד (ג'נה) מצוין ב-7 בינואר לפי הלוח היוליאני, חג המולד (6 בינואר) — יום צום קשה. הנאמנים לובשים בגדים טרדיציונליים לבנים ("שמה") והולכים לתפילה הלילית, שנמשכת שעות רבות. האלמנט המרכזי הוא ההליכה עם הטאבוט (העתק של ארון הברית) סביב הכנסייה לפי פזמונים ריטמיים והקשתות של תופים.

בסיס קהילתי, לא רק משפחתי, של החג

בניגוד למודל המשפחתי האינטימי של המערב, חג המולד האפריקאי לעיתים קרובות נשאר בעל צבע קהילתי (קומונלי).

משפחה מרחיקה לכת ושכנים: החג הוא סיבה להתאספות של המשפחה המרחיקה לכת (השבט), שחבריה יכולים להתפזר לערים לעבודה. ההכנה של הארוחה והתכשיטים הופכת לעבודה קולקטיבית של נשים. דלתות הבתים פתוחות לשכנים ואפילו לזרים, מה שמשקף את עקרון "ubuntu" (פילוסופיה של קשר ואנושיות בדרום אפריקה): "אני קיים, מפני שאנחנו קיימים".

המתנות והעזרה לצריכים: מתנות ניתנות לא רק לילדים, אלא גם לקשישים, שכנים. דעת חשובה ניתנת לעזרה לעניים וליתומים של הקהילה — הם מקבלים אוכל, בגדים, שמוחשב כמילוי חוב נצרותי של חמלה. בגאנה, לדוגמה, פופולאריות "סל חג המולד" עם מוצרים בסיסיים לחלוקה.

גאונומיה: מבשר עז לבננות קורא

הארוחה החגיגית משקפת את המטבח המקומי והשפע של העונה הקיץ.

בשר כמרכז המנה: הדליקה העיקרית — בשר (כבש, עז, עוף, בקר), לעיתים קרובות מותך על הגריל או נטוי בשם סוסים. במזרח אפריקה (קניה, טנזניה) פופולרי "נ'ימה צ'ומה" (בשר מותח).

הגרונות העיקריים: תפקידם מושגים על ידי קקי (מניוק, יאמסא, בטטה) במערב אפריקה, סאדזה/פאפ (קקה) בדרום אפריקה, אוגאלי (מקמה) במזרח אפריקה, ריס ג'ולוף עם ירקות.

נגינים עונתיים וממתקים: מוכנים נגינים מקומיים (תמרינד, ג'ינג'ר, היביסקוס). בדרום אפריקה משתמשים ב"מאלו-מוגלו" — נגין גזיר ללא אלכוהול, שהוא אנלוג ל"קרם-סודה". הממתקים — פירות חדשים (מנגו, תמרינד) או ממתקים (קווקסיסטרה — בצק צמחי, מותח בשמן) בדרום אפריקה.

עובדה מעניינת: בחלקים מניגריה, בחג המולד מסורתית נהוג להכין "ריס יורובסקי" עם כמות גדולה של פלפל, תומאטים, חצילים ותבלינים, שמשרדת עם עוף או כבש. המנה הפכה לסמל של שפע חגיגי.

אטריבוטיקה וסמלים: התאמה ואימפרוביזציה

אטריבוטיקת חג המולד מותאמת יצירתית לתנאים המקומיים והמשאבים.

עץ חג המולד: במקום אלון או עץ רדוד, משתמשים במה שגדל ביד: ענפי דקל, ציפורני, עצי מנגו או אפילו מבנים מלאכותיים, שמכוסים בצעצועים עשויים יד, סרטים ושרשרות מנייר צבעוני. בערים נמכרות גם עצי חג המולד מייבוא.

חנוכיות (מצעה): מאוד פופולאריות. דמויות המשפחה הקדושה נמצאות לעיתים קרובות בדמות אפריקאים ומושתלות בנוף אפריקאי (קיבה, דקלים, חיות מקומיות).

אורות ונרות: בסביבות שבה יש חשיפות תדירות לשבירה, נרות וגליאות נחשבות יותר חשובות, היוצרות אטמוספירה של נס. באזורים כפריים, האור העיקרי יכול להיות מכורחות.

אתגרים חברתיים ומגמות מודרניות

חגיגת חג המולד באפריקה מתרחשת על רקע של ניגודים חברתיים-כלכליים חמורים.

הגירה פנימית: כמו בשאר אזורי העול
© elib.co.il

Permanent link to this publication: