נושא ההעתקה של הנאצים לשעבר והעוזרים שלהם לארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה הוא אחד מהדפוסים המורכבים והמורכבים ביותר והמורכבים ביותר בהיסטוריה של המאה העשרים. להגדיר בדיוק את מספר המגיעים היה בלתי אפשרי בשל האוניפיקציה המערכתית של המסמכים, השימוש בזהויות מזויפות והסודיות המכוונת של המבצעים. אך ההיסטוריונים מסכימים שמדובר בשמונות מאות, ועם חשיבה על דמויות פחות חשובות — ייתכן ומדובר באלפים. ההגירה שלהם לא הייתה סטלית, אלא הפכה לתוצאה של פעולות של מוסדות ממשלתיים שהתמקדו באינטרסים האסטרטגיים שלהם בתחילת המלחמה הקרה.

מבצע "סקרפט": מדענים למלחמה חדשה

התוכנית המפורסמת והידועה היטב ביותר היא מבצע "סקרפט", שהושק על ידי שירותי המודיעין האמריקאיים והממשלה. המטרה הרשמית שלו הייתה לגייס מדענים, מהנדסים ומומחים טכניים רבים שעבדו בעבר עבור הרייך השלישי. הממשלה האמריקאית חששה שהכוחות האלה יגיעו לידי המפגינים הסובייטים. בין המגויסים היו היוצרים של הטיל "פאו-2" בראשות ורנר פון בראון, מהנדסים אווירונאוטיים, כימאים ופיזיקאים, שידעיהם נחשבו חיוניים לביטחון הלאומי ול"מרוץ לחלל". במקביל, עברותם הנאציות והאפשרות של השתתפותם בפשעים מלחמתיים נעלמו לעיתים קרובות או נחבאו במכוון. חורים בביוגרפיות שלהם ננקאו, ורישיונות כניסה נורו באופן חוקי ובחוק לעבור קווים הקצאה והגבלות הגירה לחברי המפלגה הנאצית.

שיתוף פעולה עם המודיעין

במקביל לגיוס המדענים, נעשתה עבודה פעילה להשכרת קצינים ואגנטים לשעבר של שירותי המודיעין הגרמניים, בעיקר מהמודיעין הצבאי (אבוור) והגסטאפו. הערך של האנשים היה בניסיון האופרטיבי שלהם ובידע שלהם על רשתות המודיעין, המבנים והשיטות של ברית המועצות. הדמות המפורסמת ביותר בתחום זה היא גנרל-מיור ס.ס. ריינהרד גלן, שהיה מנהל המחלקה "צבאות זרים במזרח" בוורמאכט. הוא לא רק עבר לצד האמריקאים, אלא הביא איתו את צוות האנליסטים שלו וארכיונים על ברית המועצות. עם תמיכת הס.א.ר.נו, נוסדה "ארגון גלן", שהפך לאחד ממוציאי המידע המפתח על מדינות הבלקסקן והיה היורש של שירות המודיעין הגרמני ב.נ.ד.ה. שיתוף פעולה כזה אפשר לרבים מהפושעים המלחמתיים להימנע מצדק הדין ולקבל מעמד חדש והגנה.

מסלולים לא רשמיים ותפקידו של הותיקן

בנוסף לתוכניות המוסדיות, היו גם מסלולים לא רשמיים לבריחה. "דרך החולדה" הייתה רשת סמויה שעזרה לנאצים לשעבר, בעיקר מה-ס.ס. וארגונים פשיסטיים של מדינות המזרח, לעזוב את אירופה. תפקיד מרכזי ברשת זו ניתן לפקידים המזדהים עם הנאצים, עובדי הצלב האדום ולפי חקירות היסטוריות, כמה ממוסדות הכנסייה הקתולית בותיקן, שסיפקו רישיונות תעבורה מזויפים וויזות. נקודות היעד העיקריות היו מדינות המזרח התיכון, אמריקה הלטינית, וכן ארצות הברית וקנדה. בארצות הברית, רבים מהמנוסים האלה הצליחו להתמזג בקהילות המהגרים, לחיות תחת שמות מזויפים ולהימנע מפומביות.

מורשת ודילמה מורלית

הנוכחות של הנאצים לשעבר בארצות הברית השאירה טביעה עמוקה ומורכבת. מצד אחד, הקטע של מדענים כמו פון בראון בתוכנית החלל האמריקאית ובהגנה היה עצום. מצד שני, זה יצר דילמה מורלית חמורה: האם יש להצדיק את הרווחה הפוטנציאלית מהשיתוף פעולה עם פושעי מלחמה? הפ.ב.א. עקב אחרי נאצים חופשיים במשך שנים, אך רבים מהמקרים היו נפתחים רק לאחר שהדמויות העיקריות היו בגיל הזקנה. הסיפור הזה משמש זיכרון חשוך על כיצד אינטרסים אסטרטגיים בזמן תחרות גאופוליטית יכולים לעלות על החובות להעמיד פושעי פשעי נגד האנושות לדין.

Permanent link to this publication: