זה שאלה פילוסופית ומדעית מאוד, שעליה עדיין נהגים אתולוגים וזואופסיכולוגים להתווכח. אין תשובה סופית, אבל מחקרים מודרניים מאפשרים להגיע למסקנות משכנעות.

אם נדבר בקצרה: כלבים לא רושמים רצון באופן של רצון אנושי — כמערכת מורלית מורכבת של עקרונות מוסריים, תחושת אשמה והתנצלות על פסקולות אבסטרקטיות. אבל יש להם את היסוד הביולוגי החשוב ביותר — «פרוטו-רצון» או מנגנון רגשי, שמאפשר להם להבין שהפעולות שלהם גורמות לסקרנות של הבעלים.

מה אנחנו לוקחים כרצון עבור כלבים?

לעיתים קרובות אנחנו מפרשים כתחושת אשמה ההתנהגות הקלאסית של הכלב: ראש נפוח, אוזניים דקות, רעידת זנב תחת, הסטת מבט, נסיון להתחבא או, להפך, ללעיסה שקטה. התנהגות זו רואים אותה, למשל, כשנתפסים את הכלב בפגיעה בחפצים או כשמוצאים נפט ברצפה.

אבל מחקרים שנערכו בתחום הקינולוגיה מראים שזה לא תחושת אשמה על הפעולה שנעשתה, אלא תגובה לכעס ולסקרנות של הבעלים, שהכלב צופה עליה מראש.

ניסוי מפתח: ניתן לכלב אוכל אסור, ואז הבעלים עוזב. כשהוא חוזר, חלק מהכלבים קיבלו גינוי, בלי קשר לזה אם הם אכלו או לא. התברר שהכלבים שנגנויו הראו «מראה אשמה», אפילו אם הם לא היו אשמים. התגובה שלהם התלוותה לא לפסקול הפעולה, אלא להתנהגות הבעלים באותו רגע. הם מצליחים לקלוט את טון הקול, התנוחה וההבעה שלנו.

אינטליגנציה רגשית ואמפתיה: הבסיס של «פרוטו-רצון»

למרות שכלבים, כנראה, לא חושבים על מוסר, הם נושאים אינטליגנציה רגשית מפותחת ואמפתיה.

1. יכולת אמפתיה: כלבים יכולים ל「להידבק」ברגשות של הבעלים. הם חשים את הלחץ, העצבות והשמחה שלנו. זה מוכח על ידי מחקרים שמראים שרמת הקורטיזול (הורמון הלחץ) של הכלב סינכרונית עם רמת הקורטיזול של הבעלים.

2. הבנה של חוקי החברה בעדר: כלבים הם חיות עדר, ואבותיהם, הזאב, שרדו בזכות חוקי ההתנהגות הקשוחים בעדר. להם חשוב מאוד לשמור על קשרים חברתיים ולהימנע מהגלות. סקרנות של המנהיג (הבעלים) היא איום ישיר על בריאותם. לכן, הם פיתחו מנגנונים מורכבים של התפייסות ושלום.

3. יכולת לשתף פעולה ואלטרואיזם: משחקים בין כלבים, ציד משותף (לזאבים) ואפילו עזרה לאדם או כלב אחר במצוקה מעידים על ראשוניות של התנהגות פרוסוציאלית — הבסיס של מוסר.

האם יש רצון? ההסכמה המדעית

המדענים מסכימים שלכלבים יש אבני בניין (בניינים) רגשיים וקוגניטיביים של רצון, אבל לא רצון כמושג אבסטרקטי.

• תחושת אשמה? לא. זו תגובה לכעס של הבעלים.

• יכולת להבדיל בין «נכון» ל「לא נכון»? כן, אבל רק בתחום האימון והחוקים החברתיים שהבעלים קבע. הם מבינים שפעולה מסוימת (למשל, ללעוס טפס) מובילה לתוצאות שליליות.

• אמפתיה ושאיפה להרמוניה חברתית? בהחלט, כן. זה הבסיס של ההתנהגות שלהם.

מסקנה: כלבים הם יצורים חברתיים ורגשיים במיוחד. הם לא סובלים מצרכרות רצון על שקר או התנהגות אמורלית. אבל הם חשים בחוסר הרמוניה ביחסים עם הבעלים ומשתדלים בכל כוחם לשקם אותם. הקשר הרגשי העמוק, האמפתיה והרצון להיות «חבר טוב בעדר» — זהו הרצון הכלבי, הפשוט אבל אמיתי, שאנחנו מעריכים כל כך.

Permanent link to this publication: