מיליוני דולרים. חוקים שלא נכנסים לכיס. שיאים שמשתנים כל שנה. פרסים בטניס הגדול — זה מספרים פנטסטיים. אבל מי מקבל אותם? האם כל השחקנים שוחים בזהב? ולמה הטניס — אחד מהספורטים היקרים ביותר, גם לכוכבים וגם למקצוענים? בואו ניקח מחשבית ונגלה מאיפה מגיעות הכספים ולאן הן נעלמות.

מקורות הכספים לפרסים

המקור העיקרי — הטורנירים. הטורנירים הגדולים (Australian Open, Roland Garros, Wimbledon, US Open) עושים כסף מכרטיסים, שידורים, ספונסרים ומכירת סוחרות. ההכנסות שלהם נקבעות במאות מיליוני דולרים. והם מחלקים אותם לשחקנים. למשל, ב-2024, הקרן הכללית של US Open עלתה מעל 75 מיליון דולר, ושל Wimbledon — 50 מיליון פאונד.

לאחר מכן באים הטורנירים של סדרת Masters 1000 (לגברים) ו-WTA 1000 (לנשים). הקרנות שלהם — 7-12 מיליון דולר. הטורנירים של סדרת 500 ו-250 — פחות: 1-3 מיליון. ולבסוף, הצ'לנג'רים והפיוצ'רס — הליגה הנמוכה של המקצוענים — שם הקרנות יכולות להיות 25-150 אלף דולר לטורניר שלם.

בנוסף, האסוציאציה של הטניסאים-מקצוענים (ATP) והאסוציאציה הנשית לטניס (WTA) משלמות בונוסים על כניסה לטורניר הסוף של השנה, ויש להן קרנות משלהן לתמיכה בשחקנים בטורנירים הנמוכים. כל הכספים מזרמים במערכת, אבל מחולקים באופן מאוד לא שווה.

שחקנים ראשונים: מיליונרים על ראקטות

נובאק ג'וקוביץ', רפאל נדל, רוג'ר פדררר, סרנה ויליאמס — הפרסים שלהם לאורך הקריירה עברו על 150 מיליון דולר. רק הפרסים, ללא חשבון פרסום וחוזים אישיים. ג'וקוביץ' עד 2025 הרוויח כמעט 185 מיליון דולר רק מפרסים. חודש אחרי חודש, הוא קיבל חוקים של 3-4 מיליון דולר על ניצחון בטורניר הגדול. וכן בונוסים מה-ATP על המקום הראשון בדירוג.

לדוגמה, בטורניר הגדול: המנצח מקבל כ-3 מיליון דולר. הסיימן — 1.5 מיליון. החצי-סיימנים — 800 אלף. והמשתתפים ברבע הגמר — 400-500 אלף. כך שבשבועיים של עבודה ניתן להרוויח כמו שרופא ממוצע לא יקבל במשך כל חייו. אבל זה רק ל-8 הראשונים.

בנוסף, שחקנים ראשונים מקבלים בונוסים מהטורנירים על השתתפות. חוזים סמויים שלא נכללים בקרן הפרסים הרשמית. למשל, נובאק ג'וקוביץ' יכול לקבל מיליון דולר רק על כך שיצא לקרטע בדובאי. בונוסים כאלה משלמים המארגנים כדי למשוך כוכבים ולאסוף כרטיסים.

מקצוענים בינוניים: חיים על קצה

ועכשיו בואו נרד מהשמיים אל הארץ. שחקן ב-100 הראשונים של הדירוג הגברי או הנשי. הוא כבר מקצוען, אבל עדיין לא כוכב. בשנה הוא מרוויח פרסים בין 200 ל-800 אלף דולר. זה נראה הרבה? אבל תקחו את המיסים (עד 40-50% בהתאם למדינה שבה הוא גר) תקחו את ההוצאות על המאמן (עד 50-150 אלף לשנה), פיזיותרפיסט, מסג'יסט, מנהל, טיולים, מלונות, אוכל. תקחו את מה שהטורנירים שבהם הוא יוצא בסיבוב הראשון מביאים — קצת כסף. בסופו של דבר, הרווח הנקי עשוי להיות אפס או אפילו שלילי.

למשל, שחקן במקום 80. הוא מנצח 500 אלף דולר בשנה. המיסים — 200 אלף. המאמן — 120 אלף. פיזיו — 50 אלף. טיסות ומלונות — 80 אלף. נשאר 50 אלף. זה פחות מהשכר של מנהל משרד בניו-יורק. ובנוסף, סיכון לפציעה — בכל רגע, ההכנסה עשויה לרדת לאפס. לכן רבים מהשחקנים ב-100 האחרונים משלבים משרה במקביל (הערות, פרסום חלקי, מכירת תחפושות דרך הרשתות החברתיות) או חיים על כספי הוריהם/ספונסרים.

הפער המסוכן ביותר — בין 150 ל-300 מקום. שם הפרסים מינימליים, וההוצאות כמעט כמו של המקצוענים. רבים מהנערים המוכשרים עוזבים את הטניס ברמה זו, כי לא יכולים להרשות לעצמם להמשיך.

סודות מהצד השני: פרסים של גברים ונשים

השאלה על שוויון הפרסים בטניס הגברי והנשי הייתה במשך זמן רב מקור לפיצוצים. כיום, בטורנירי הגדולים, הפרסים שווים לגברים ולנשים. זה התאפשר בזכות מאבק ארוך. בווימבלדון, למשל, השוויון הגיע ב-2007. ב-Australian Open — ב-2001.

אבל בטורנירים האחרים, התמונה שונה. בטורנירים ATP ו-WTA באותה קטגוריה (למשל, 1000) הפרסים של הגברים לעתים קרובות גבוהים. בגלל שטניס הגברי מביא יותר כסף משידורים ופרסום. זה לא צדק, אלא השוק. אקטיביסטים מבקשים להשוות, אבל המארגנים מתנגדים.

מצד שני, בטניס הנשי יש עומק יותר בהרכב, והכוכבות (סובולנקו, גאוף, ריבקינה) מושכות את הקהל לא פחות מהגברים. ויש דוגמאות שבהן נשים קיבלו יותר (למשל, טורנירי הסוף של WTA עם בונוסים גדולים). בסך הכל, יש תנועה לשוויון, אבל עדיין יש רחוק מפריטוריום.

הוצאות של מקצוען: לאן הכספים נעלמים

רשימת ההוצאות של טניסאי מקצועי עוצמתית. המאמן: מומחה מקצועי לוקח 3-10 אלף דולר בשבוע ואחוז מהפרסים. פיזיותרפיסט: 1-3 אלף דולר בשבוע. מסג'יסט: 1-2 אלף. מנהל: בדרך כלל 10-15 אחוז מהפרסים והחוזים הפרסומיים. סוכן להתאגדות: קומיסיון מהעסקאות עם Nike, Adidas, Wilson ואחרים.

טיסות: בכיר (כדי לישון טוב ולא להרוס את הגב). 2-10 אלף דולר לכרטיס דרך האוקיינוס. מלונות: 150-500 דולר ללילה, בהתאם לעיר. אוכל: אוכל מיוחד, לעיתים עם
© elib.co.il

Permanent link to this publication: