ומה אתה אוהב פאדינגטון: אנתרופולוגיה של טעם וקוד תרבותי

הקדמה: המרמלד כסמל זהות

לדוב פאדינגטון, גיבור-הספרים של מייקל בונד, המרמלד הוא לא רק ממתק, אלא פטיש תרבותי, סמל קשר ורכיב מרכזי של זהותו. השאלה על פ preferנציותיו יוצאת מעבר לטעמים קולינאריים והופכת להם להזדמנות לניתוח אנתרופולוגיה של המזון, יבוא תרבותי וגאוגרפיה נוסטלגית. פאדינגטון הוא מהגר מ"העמקים של פרו" ללונדון של שנות ה-50, והאהבה שלו לסוג מסוים של מרמלד ממלאת תפקידים נרטיביים ומשמעותיים.

הקשר ההיסטורי-תרבותי: מהי "marmalade" בבריטניה?

כדי להבין את פאדינגטון, חשוב להבדיל בין המונחים. בשפה הרוסית "מרמלד" הוא מונח רחב, המכסה סוכריות ג'לי ופלסטים פירותיים. בקוד התרבותי הבריטי "marmalade" הוא כמעט בלעדי ג'ם ציטרוני, לרוב תוך קוץ, עם טעם צידה וחתיכות קליפה.

מקור: נהוג לחשוב שהמתכון נשלח לבריטניה מהיבשת והותאם. ה"marmalade Dundee" (מסוירוסים, שנוצר, לפי המסורת, על ידי ג'יין קיילר במאה ה-18) הפך לנכס לאומי. תכונותיו: צבע זהב-צהוב צלול, קונסיסטנציה ג'לית צפופה, כמויות קטנות של קליפה חתוכה בצורה נוקשה ואיזון מוכר של חמודות עם טעם צידה.

מעמד חברתי: בניגוד לג'מים (jam), המרמלד נחשב במשך הזמן כ"גברי", אריסטוקרטי ומבוגר, והוא היה מקושר למסחר הקולוניאלי (הציטרונים היו קיצוניים). הוא הוגש עם טוסטים בציד המסורתי של הצהריים האנגלי.

קונסיסטנציה: זהו בדיוק ג'ם, ולא סוכריה נכרכת. הוא מושם, ולא נכרכת. זה חשוב מאוד.

עובדה מעניינת: יש היפותזה שהאהבה של הבריטים למרמלד קשורה לימורים. בזכות תכולת הפקטין והויטמין C, והיכולת לא להתקלקל, קופסת מרמלד ציטרוני הייתה נחשבה למצרך חשוב בספינות למניעת צינגה. לכן, המרמלד נושא בו קונוטציות תת-ההכרה של מסע, הישרדות וקשר עם ארצות רחוקות — מה שמתאים בדיוק להיסטוריה של פאדינגטון, שהגיע מהים.

עדויות טקסטולוגיות: מה אומר הקנון?

בספרים המקוריים של מייקל בונד, הפריפרנציות של פאדינגטון מתוארות באופן מאוד ספציפי.

«סנדוויצ'ים ממרמלד» (marmalade sandwiches): סימן ההיכר שלו. הוא תמיד נושא אותם תחת הכובע שלו למטרה חירום. הסנדוויץ' משמעת שהמרמלד נמרח על לחם, מה שאפשרי רק עם קונסיסטנציה של ג'ם, ולא של סוכריה נכרכת.

«המתכון המיוחד של הדודה לוסי»: בסיפורים המוקדמים נצבע שהמרמלד של פאדינגטון נהגה להכין הדודה לוסי בבית הספר לזקנים של הדובים בפרו. זה יוצר מיתולוגיה של מוצר ביתי, ייחודי, הנושא זיכרון על המולדת. למרות שהציטרונים גדלים בפרו, הרעיון של "מרמלד פרואני" הוא פריצ'ה בריטית, תערובת של נוסטלגיה למולדת זרה ומוצר בריטי טיפוסי.

הקנון הויזואלי: באיורים הקלאסיים של פגי פורטנם ובהפקות המוקדמות, המרמלד מתואר כמסה צהוב-צהובה, קצת צמיחה, עם חתיכות קליפה, ברור שהוצאה מקופסה.

לכן, המרמלד הקנוני של פאדינגטון הוא המרמלד הבריטי הקלאסי הציטרוני (עם קליפה), כנראה עם טעם צידה.

סמיוטיקה של המרמלד: למה בדיוק הוא?

הבחירה של הסופרת היא מאוד סמלית.

סמל של בריטיות ואקסטרינציה. האהבה למרמלד היא הצעד הראשון והעיקרי של פאדינגטון לקבלת המנהגים הבריטיים. דרך המזון הוא נכנס לתרבות. המרמלד הופך ל"תעודה" ו"קשר" שלו במדינה חדשה. זהו ג'וק אירוני: כדי להפוך לבריטי באנגליה, לדוב הפרואני צריך לאהוב את הג'ם הבריטי ביותר.

קשר עם העבר והזיכרון. המרמלד של הדודה לוסי הוא אובייקט-מתווך שמעביר אהבה וטיפול דרך האוקיינוס. הוא נותן לפאדינגטון יציבות רגשית. במובן זה, קופסת המרמלד ממלאת תפקיד של אובייקט-מעבר (לפי ד. ויניקוט) שמעניק תחושת בטחון בעולם זר.

סמל של טוב-לב וגאות. ההצעה למרמלד (גברת בראון בספר הראשון) היא אקט קבלה. פאדינגטון, בתורו, משתף את סנדוויצ'יו, שמסמל את נדיבותו ורצונו להתחבר.

מקור לסיטואציות קומיות. המרמלד הדביק, הזורם על הרצפה, הצטבר על הכפות, הוא מקור לקורטוזים ביוטיים שמקלים על דמות "האנגליה הנכונה" ועושים את הדוב נפלא ולא מעקב.

התפתחות הדמות: מג'ם למישורים (והבעיה של ההתאמה)

בהתאמות המאוחרות, במיוחד בסדרות האנימציה ובהתאמות לקהל העולמי, יש עיוורון של הקנון. כדי להפוך את הסמל לאוניברסלי יותר ו"סוכרי" יותר לילדים מכל העולם, הג'ם הציטרוני לפעמים מוחלף במרמלד נכרכת בצורה של דולקים או אפילו בחיות-ממתק.

אובדן תרבותי: זה משבש את המשמעות המקורית. המרמלד הנכרכת היא מוצר של המאה ה-20, מסחרי, אינטרנציונלי, ללא נכסים היסטוריים וחברתיים בריטיים. היא הופכת את הסמל התרבותי העמוק לממתק רגיל.

לא סתם: המרמלד הנכרכת לא ניתן להמרח בצורה נכונה על לחם לסנדוויץ' שנושאים תחת הכובע. הוא יקרוס, ידביק ויראה שונה לגמרי.

דוגמה: בסרטים המלאים מ-2014 ו-2017, הבמאי פול קינג, שהוא חובב גדול של המקור, חזר לקנון. המרמלד מוצג כג'ם צפוף קלאסי בק
© elib.co.il

Permanent link to this publication: