חיים סוטין ואלברט בארנס: פגישה של גאון ונביא, ששינתה את הגורל

הקדמה: נקודת מפנה בגורלו של אמן

הפגישה והכרזה המשכה לאחריה של האוסף האמריקאי והמומחה למימון, אלברט בארנס (1872–1951), היו אירועים שניותרה תקופתיים לחיים של חיים סוטין (1893–1943). זוהי התקשורת, שהתקיימה ב-1922–1923, היא דוגמה קלאסית לאופן בו רצון, טעם ויכולות כלכליות של אדם אחד יכולים לתמוך לא רק לתמוך, אלא גם להעלות להכרה כללית גאון ששהה זמן רב באפל. סיפור היחסים שלהם יוצא מקווי העסקה הפשוטה, והופך לסיפור של הכרה, תמיכה ויצירה סטרטגית של מוניטין אמנותי.

אלברט בארנס: אוסף-חדשן

כדי להבין את גודל ההתערבות שלו, חשוב להכיר את דמותו של בארנס. עשיר בהמצאת האנטיספקטיב «ארגירול», הוא לא היה רק אוסף ציורים, אלא גם תיאורטיקן של אמנות נלהב, עצמאי ולעתים קרובות סקנדלנטי. הגישה שלו הייתה רדיקלית:

המיקוד בעידן הנוכחי: בניגוד לטעמים הקונסרבטיביים של הנובלישים האמריקאים, הוא קנה עבודות של אמנים צרפתים מודרניים — רנואר, סזאן, מטיס, פיקאסו.

המשימה החינוכית: הוא הקים את קרן בארנס במריון (עיר הפרוורים של פילדלפיה) ב-1922 לא כמוזיאון לאליטה, אלא כמוסד חינוכי לעובדים וסטודנטים, שבו הציורים הוצבו לפי עקרונות אנסמבל שלו, ולא לפי סדר כרונולוגי.

עצמאות וקונפליקט: בארנס התעלם מהאיסטבליסמנט האמנותי, המוזיאונים והמבקרים. ההחלטות שלו היו מבוססות על חוש כמעט נבואי.

「גילוי» של סוטין: 1923

ב-1922–1923, בארנס, שכבר אסף עבודות של מודיליאני, הגיע לפריז שוב בחיפוש אחר שמות חדשים. לפי הגרסה הנפוצה, תשומת הלב שלו לסוטין הייתה או דרך הסוכן שלו, הסוחר הפריזאי פול גיום, או, בדרך יותר רומנטית, דרך מודיליאני, שדיבר על חברו הגאון כמה שנים קודם לכן. לא משנה, בארנס ביקר במטפחת הענייה של סוטין ברחוב סן-גוטאר. מה שהוא ראה שם — ערימות של חוטי, ה «טושים» המפורסמים, דיוקנאות שנכתבו עם עזה וחזקה, — השאיר עליו רושם שוקע. בארנס, שהתעניין בביטוי ובחוזק הרגשי, הזהה במקום גילוי גאון ברמה של רמברנדט וגויה.

קנייה גדולה: הצלת כלכלית וסמלית

ההחלטה של בארנס הייתה מיידית וגדולה. הוא קנה מסוטין כ-50 (לפי כמה דיווחים, עד 100) ציורים — כמעט כל מה שהיה במטפחת. סכום העסקה הוערך באופן שונה (מ-3,000 עד 30,000 פרנקים), אך לסוטין, שעד אז חייה קשות ולעתים קרובות שילם לבעלי הציורים והסוחרים, זה היה עושר. בין לילה הוא הפך מאמן עני לאדם עם חשבון בנק רציני.

ההשפעה הפסיכולוגית: לסוטין, שהיה חסר אמון ולא בטוח, הקנייה של בארנס הייתה אירוע של הכרה מוחלטת, שהוא ציפה לה יותר מעשר שנים. זה חיזק את אמונתו בעצמו.

ההשפעות המעשיות: הוא היה מסוגל לעבור למטפחת טובה, לקנות חומרים טובים, להעסיק מודל ואף להשיג נאמן באישותו של לאופולד זבורובסקי (זהה האדם שטיפח את מודיליאני).

האוסף של בארנס כ「מוזיאון של סוטין»

בארנס לא רק קנה ציורים — הוא הפך את סוטין לאמן מרכזי באוספו, שדירג אותו ביחד עם מטיס וסזאן. היום, קרן בארנס מחזיקה את האוסף הגדול בעולם של עבודות של סוטין — יותר מ-20 ציורים והמון ציורים. ביניהם:

「אישה נכנסת למים» (אוק. 1931)

「שקרן» (אוק. 1927)

「מטפח» (אוק. 1922-1923)

「נטיורמורט עם דגים» (אוק. 1916)

「פנים בשארטר» (אוק. 1934)

בארנס הציב אותם באנסמבלים שנוצרו בקפידה, לדוגמה, ליד עבודות של אל גרקו או אמנים ישנים, מדגיש את חיבורם למסורת גדולה. לציבור האמריקאי, שפתח לראשונה למודרניזם האירופאי, סוטין היה אחד מהגילויים העיקריים, בעיקר בזכות בארנס.

יחסים של «מומחה — אמן»: מרחק וכבוד

בניגוד לרבים מהמומחים, בארנס לא ניסה להשפיע על יצירתו של סוטין, להגיד לו נושאים או סגנון. הוא קנה אמן מתפתח והעריך את האוטונומיה שלו. היחסים שלהם לא היו חברות קרובה, אבל נבנו על יסוד של כבוד משותף.

השפעה ארוכת-טווח על המוניטין של סוטין

התפקיד של בארנס יוצא מעבר לעזרה כלכלית.

ההכרה בסופה המקצועית: הקנייה הגדולה של אוסף מומחה מוכר גרם לסוחרים ומבקרים אחרים להביט בסוטין ברצינות. אחרי בארנס, גם אוספים אחרים הצטרפו.

הקמת המוניטין האמריקאי: קרן בארנס היה החלון העיקרי ליצירתו של סוטין בארצות הברית. זה היה דרך האוסף של בארנס שהם ראו בו על ידי האקספרסיוניסטים האמריקאים העתידיים, כמו וילם דה קונינג וג'קסון פולוק, שראו בקונפקטורה ובמכוון שלו סימן לקראת האבסטרקציה.

שימור המורשת: בקנייתו ושימורו של כמות גדולה של עבודות מהתקופות המוקדמות והמאוחרות שלו, בארנס למעשה הצילם מאולי מאובדן, השמדה או פיזור.

עובדה מעניינת: סוטין בבית של בארנס

בארנס כבד את סוטין כל כך, שהוא הציב את עבודותיו לא רק במוסד, אלא גם בביתו. לפי הזכרונות, הוא יכול היה להביט בהם לאורך זמן, להתחשב על חיבור הצבע והרגש. הוא כתב על סוט
© elib.co.il

Permanent link to this publication: