חג המולד של ישו (25 בדצמבר/7 בינואר) בתפיסת המוסלמים מייצג פנומן מורכב שנמצא בנקודת צומת של תיאולוגיה קשוחה, תנועה תרבותית עתיקה ואתגרים של עולם המגלזר. חיבורו לא ניתן ללא שלושה מקורות עיקריים: יחס הדוגמטי לדמות של ישו (ישו), הניסיון ההיסטורי של חייה עם קהילות נוצריות ופעילויות חברתיות מודרניות בתנאי פלורליזם דתי.
להבנת המיקוד האיסלמי יש להתייחס לקוראן, שבו ישו (בערבית: ישו) מוזכר 25 פעמים, וסורה שלמה (19) נקראת על שם אמו — מרים (מריה). מנקודת מבט איסלמית:
לידת ישו — נס ענק (איתיקא). זה מתואר בקוראן (סורה 19:16-34) כסימן לכל העולמות. ישו נולד למרים דרך דיבור אלוהי ("הי!") ללא אב, מה שמאשר את כוחו של הבורא.
ישו — אחד מהנביאים הגדולים (אול-אול-אזם). הוא מוכר כנביא (נבי) ושליח (רסול), שהוקדם למוחמד, נושא הספר — האינג'יל (הבשורה), נסיך, שרפא עיוורים וחולים.
דחיית דוגמטיקה נוצרית קריטית. תיאולוגיה איסלמית דוחה בחריפות את התפיסות הנוצריות המרכזיות: בוגדנות ישו, הטריאדה, רעיון הבוגדנות של האלוהים וההצלבה (לפי הפרשנות האיסלמית, ישו הועלה לשמיים, ועל הצלב היה מוצב אדם אחר). לכן התוכן הדוגמטי של חג המולד הנוצרי — לידת האלוהים בצורה אנושית — נחשב באיסלם לבלתי מקובל.
עובדה חשובה: למרות הכבוד העמוק לישו, בלוח השנה האיסלמי אין חג מוגדר לכבוד לידתו. חגיגת יום הולדת (מווליד) היא פעילות מאוחרת. אפילו מווליד אן-נבי (יום הולדתו של הנביא מוחמד) מצויין לא בכל מקום ונחשב כחדשנות (ביד'ה) על ידי זרמים מסוימים (לדוגמה, הסאלאפיטים).
במשך שנים, חברות מוסלמיות, במיוחד באימפריה העות'מאנית, בפרס, בהודו ובאל-אנדלוס, חיו ביחד עם קהילות נוצריות גדולות. הניסיון הזה יצר מספר מסורות:
עקרון "זימי": במשפט האיסלמי המסורתי, הנוצרים, כ"אנשי הספר" (אחל אל-קיטאב), זכו להגנה ולחופש להתפלל באמונתם, כולל חגיגות. המוסלמים יכלו להכיר בחג המולד כחלק מחייהם הדתית, אך רק כחלק מחייהם החוקית.
החלפה תרבותית וגניבה: באמנות, ספרות ומסורות, היה תהליך השפעה הדדית. לדוגמה, בטקסטים הסופיים (כמו של ג'לאלא-אד-דין רומי) דמותו של ישו משמשת כסמל להתחדשות רוחנית. אך אלה היו רק גניבות תרבותיות, לא ריטואליות.
העדר סינקרטיזם: בניגוד לתרבויות אחרות, שבהן המסורות הדתיות התערבבו, באיסלם נשמרה הגבולה הברורה. השתתפות בליטורגיות נוצריות או חגיגה משותפת של חג המולד כעשייה דתית הייתה יוצאת דופן.
היום, היחס של המוסלמים לחג המולד הוא מגוון ונסמך על הקontext הגאוגרפי, החברתי והאידיאולוגי. ניתן להגדיר שלוש מודלים עיקריים:
דחייה דוגמטית והתרחקות. זה המודל של בוגרי המשפט והמוסלמים הדתיים. הטיעונים שלהם מבוססים על עקרון "אל-וולה ואל-בארה" (לואיאליות והתרחקות), שמאסר על חיקוי של חסרי אמונה (תאשאבוח). האירועים של חג המולד, שימוש בסמלים (עץ חג המולד, טפחים, דמויות של ישו הילד), ובמיוחד השתתפות במסיבות, נחשבים כחטא, שמשבש אמונתם. אפילו סמלים חילוניים נדחים כחלק מהמערכת הדתית-תרבותית הזרה.
השתתפות אזרחית וחגיגות חילוניות. המודל הזה נפוץ בקרב המוסלמים שחיים במדינות המערב או במדינות חילוניות עם רוב נוצרי (לדוגמה, ברוסיה). יש חלוקה ברורה בין חג המולד הדתי (Christmas) והקיסמה החילונית שלו (ממכורות חג המולד, מסיבות חברתיות, סמלים כמו סנטה קלאוס). המוסלמים יכולים להשתתף במסיבות חברתיות, להחליף מתנות עם עמיתיהם, לעצב בתיהם "חורפי" (ולא "חג המולד") דקור. זה נחשב כמעשה אדיבות, אינטגרציה חברתית והשגחה על יחסי שכנות, אך לא כעשייה דתית.
מסורת של כבוד בין-קהילתי בחברות רב-דתיות. במדינות כמו לבנון, מצרים, סוריה, יורדניה, מלזיה, אינדונזיה, שיש בהן קהילות נוצריות עתיקות, חג המולד לעיתים קרובות הוא חג מדיני או מצויין. המוסלמים יכולים להגיש פנים פומביות לנוצרים, להשתתף בחגיגות עירוניות (תאורות רחוב, שוקים), לשלוח כרטיסי ברכה. בלבנון, לדוגמה, פוליטיקאים מוסלמים מסורתית מגישים ברכות לאזרחים על חג המולד. זה נחשב כמעשה סולידריות אזרחית והכרה במגוון הלאומי.
עובדה מעניינת: בטורקיה, למרות שהמדינה היא חילונית, חג השנה (31 בדצמבר) מצויין עם סמלים שנלקחו מחג המולד (עץ חג המולד, סנטה קלאוס). לרבים מהטורקים-מוסלמים זהו חג חילוני. אך הרשויות הדתיות מקריבות יותר ויותר להתנגד לפעיל
© elib.co.il
New publications: |
Popular with readers: |
News from other countries: |
![]() |
Editorial Contacts |
About · News · For Advertisers |
Digital Library of Israel ® All rights reserved.
2024-2025, ELIB.CO.IL is a part of Libmonster, international library network (open map) Preserving Israel's heritage |
US-Great Britain
Sweden
Serbia
Russia
Belarus
Ukraine
Kazakhstan
Moldova
Tajikistan
Estonia
Russia-2
Belarus-2