חגיגת חג המולד ויום הקדוש ניקולאוס בגרים של אסיה הקטנה: מסורות התפוצה

הקדמה

התפוצה היוונית של אסיה הקטנה, שחיה בארצות אלה יותר משלושת אלפי שנים, יצרה מסורות תרבותיות-דתיות ייחודיות, שבהן התערבבו מורשת ויזנטית עתיקה, מנהגים מקומיים והשפעה של עמים סמוכים. חגיגת חג המולד של ישו ויום הזיכרון של הקדוש ניקולאוס הקדוש (מוזכר ב-6 בדצמבר לפי הלוח היוליאני, שהוא 19 בדצמבר לפי הלוח הגרגוריאני) תפס מקום מיוחד בלוח השנה של היוונים של אסיה הקטנה, ששמר גם על תכונות כלל-נוצריות וגם תכונות מקומיות ספציפיות.

הקדוש ניקולאוס: הגנתן של הימאים והחקלאים

ליוונים של אסיה הקטנה, הקדוש ניקולאוס היה לא רק אחד מהקדושים — הוא נחשב למגן נצחי של האזור, בהתחשב בעובדה שהוא שירת כארכיבישוף במירה של ליקיה (כיום דמרה, טורקיה). בערים החופיות והאיים (לדוגמה, בסמירנה, פפוס, על היווס) יום הזיכרון שלו נחגג במידה גדולה. דייגים וימאים ביום זה הקדישו את הסירות שלהם, הביאו לבית ספינות קטנות מעץ או שעווה כתודה. היה מנהג «καρπαζιά» — אחרי הליטורגיה, הכומר העיף סוכריות מקודשות לתוך ההמון, והאמונה היתה שמי שתפס אותן יהיה תחת הגנתו של הקדוש כל השנה.

באזורי החקלאות של קפאדוקיה והפונטוס, ביום הקדוש ניקולאוס, נעשה טקס ברכת הגרעין. נשים נהגו להכין לחם מיוחד «νικολόψωμο» (ניקולופסומו) עם תמונת צלב, שאחר כך הושבר בין כל חברי המשפחה וחלק נתנו לבעלי-חיים, כדי להגן עליהם ממחלות. מעניין שבכפרים רבים בפונטוס היה מנהג «הליכת ניקולאוס»: הזקן המכובד ביותר לבש שמלת ארכיבישוף ועם מטה, עבר בבתים, ברך ילדים והפיל סוכריות — על-גבי שריד של מסורת ישנה של המיסטריות.

מסורות חג המולד: מהקולאדות לאש המולד

חג המולד ביוונים של אסיה הקטנה היה חג שפתח תקופה של שתים-עשרה ימי סנטוק (Δωδεκαήμερα). ההכנות החלו עם צום של 40 ימים, אבל השבוע האחרון היה במיוחד. לדוגמה, בקפאדוקיה, נשים הכינו בחג המולד «χριστοψόμο» (χριστοψόμο) — «לחם של ישו», שבו נעשה קידוח במטבעה. מי שמצא אותה נחשב למזלון לכל השנה.

קולאדות (κάλαντα) היו בעלות תכונות מקומיות בולטות. בסמירנה ובאזוריה, ילדי הקולאדה הלכו עם ספינות עץ, מכוסות באגוזים ושקד, — סמל של מסורות הים של האזור. בפונטוס, קולאדו עם מלווה על ידי לירה או לירה פונטית, והשירים היו לעתים קרובות בעלי צורות שפתיות ארכאיות. מעניין שבכפרים רבים בקפאדוקיה שרו קולאדה בשתי שפות — יוונית וטורקית, שהשפיעה על השכנות המושבעת של העמים.

הסמליות של המזון בחג המולד נשאה על עצמה תשומת לב. בנוסף ללחם המתוק המסורתי «βασιλόπιτα», באסיה הקטנה הכינו «διπλές» (דיפלס) — עוגיות קלות מאוד, מולקות בדבש, ו«σαρκοπίτα» (סרקופיטה) — עוגת בשר, שהיתה נפוצה באזורים של חקלאות באנטוליה. ביום חג המולד, היה מקובל להצית אש גדולה בחצר (φωτάκανός), סביבה נאספה המשפחה. נחשב שהאש הזו חממה את ישו שנולד, וגם דוחה רוחות רעות.

הקשר בין החגים: מניקולאוס לחג המולד

התקופה מיום הקדוש ניקולאוס עד חג המולד נתפסה כמרחב ליטורגי וחיי-יומיום אחד. הקדוש ניקולאוס נחשב ל«מוביל» של חג המולד — בכמה כפרים, היה מקובל שהוא מביא את מתנותיו לילד המולד. היה מנהג «הכנת הדרך»: אחרי יום ניקולאוס, נשים התחילו לנקות בתים בקפידה, הכנים אותם לקראת הבוגר-האלוהי. ביישובים החופיים, באותה תקופה נגמר עונת הדיג, והגברים חזרו הביתה, כדי לפגוש את החג במקום המשפחה.

עובדה מעניינת: בקהילות היווניות של אסיה הקטנה, יום הקדוש ניקולאוס היה זמן להתפייס. שכנים שהיו בסירורה, צריכו לנותק ידיים זה לזה בבית הכנסת אחרי הליטורגיה — נחשב שהקדוש ניקולאוס, שידוע במרדף אחר השלום, יעזור לשמור על השלום.

לאחר הגירה: שמירה על המסורות בתפוצה

לאחר קטסטרופת אסיה הקטנה ב-1922 וההגירה הכפויה של האוכלוסיה, רוב היוונים של אסיה הקטנה נמצאו ביוון, שם הייתם צריכים להסתגל לתנאים חדשים. עם זאת, ברבות מהמשפחות של המהגרים מסמירנה, קפאדוקיה, הפונטוס ואזורים אחרים של אסיה הקטנה, המסורות שלהם שומרות עד היום. לדוגמה, באזורים רבים בצפון יוון, שבהם התיישבו המהגרים הפונטים, עדיין מאפים עוגת חג המולד עם בשר, שלא נפוצה בקרב היוונים המקומיים. בפרוורים של אתונה וסלוניקי, צאצאי היוונים של אסיה הקטנה, מציינים יום הקדוש ניקולאוס, מקשיבים למנהגים של מרקום אנטוליה.

קהילות הכנסייה, שנוסדו על ידי המהגרים, לעתים קרובות נקראות על שם הקדוש ניקולאוס — כזכרון לבתי-הכנסת של אסיה הקטנה. בבתי-הכנסת האלה, ניתן לשמוע שירים מיוחדים, שנושאים מלודיות שהובאו מאנטוליה. לדוגמה, בכנסיית הקדוש ניקולאוס בניאה-איוניה (רובע אתונה, שנוסד על ידי מהגרים מאסיה הקטנה) תפילת חג המולד כוללת אלמנטים של המסורת הליטורגית של סמירנה.

סיום

חגיגת יום הקדוש ניקולאוס וחג המולד של היוונים של אסיה הקטנה מייצגת דוגמה בולטת של
© elib.co.il

Permanent link to this publication: