זכויות הילד: היסטוריה והמודרניות — מאובייקט טיפול לסובייקט זכויות

הקדמה: שינוי פרדיגמה

ההיסטוריה של זכויות הילד משקפת את ההתפתחות של ההבנה על הילדות ועל מקומו של הילד בחברה. עד למאה ה-20, ילדים נתפסו בשטח החוק בעיקר כאובייקטים — או של סמכות ההורים (הרומאי patria potestas), או של המעורבות המדינית והצדקה. המודרניות מסמנת את המעבר לתפיסת הילד כסובייקט זכויות, בעל חופשים ואינטרסים מובנים, שהמדינה חייבת להגן עליהם. זהו שינוי בסיסי מ"זכות לילד" ל"זכויות ילד".

המקדמות ההיסטוריות: מתעשיותיות להומניזציה

התפיסה המודרנית של זכויות הילד התפתחה בעקבות מספר תהליכים חשובים:

המהפכה התעשיותית וההתחלה של ההגנה החוקית: השימוש הרחב בעבודת ילדים במפעלים במאות ה-18 וה-19 הוביל לחקיקות ראשונות על הגבלת יום העבודה וגיל הילדים (למשל, חוקי המפעלים האנגליים 1802 ו-1833). זה היה צעד ראשון להכרה ברגישות של הילד ובאחריות המדינה.

תנועת ההצלה של הילדים והמשפט הצעיר: בתחילת המאה ה-20 בארצות הברית ובאירופה, נוצרה תנועת "child savers" שנלחמה נגד חוסר הטיפול והתעללות. חידוש חשוב בחקיקה היה הקמתו של בית המשפט הראשון לענייני נערים בשיקגו (1899), שנבנה על רעיון השיקום במקום הענישה.

הכרזה על זכויות הילד 1924 (הכרזה הז'נבית): אומצה על ידי הליגה הבינלאומית על ידי אגלנטין ג'ב, המייסדת של "Save the Children", היא הגדירה לראשונה חמישה עקרונות של טיפול בינלאומי בילדים. אולם, זה היה תיקון מוסרי, לא חובה חוקית.

עובדה מפתח: ב-1919, עם הקמתה של הארגון הבינלאומי לעבודה (ILO), אחת מהקונוונציות הראשונות שלו הייתה קונוונציה מס' 5 על גיל המינימום לקבלה לעבודה בתעשייה (1919), שהציבה קו בגיל 14. זה הראה שההגנה על הילדים הפכה לחלק מהמדיניות החברתית הגלובלית.

הקונוונציה על זכויות הילד 1989: תיקון רבולוציונרי

הקונוונציה על זכויות הילד (CRC), שאומצה על ידי הכנסת הכללית של האו"ם ב-20 בנובמבר 1989, הפכה להסכם הבינלאומי המהיר ביותר והרחב ביותר בהיסטוריה (הוא נותן לכל מדינת-חברה של האו"ם, חוץ מארצות הברית). זה לא כרזה, אלא כלי חובה חוקי, המבוסס על ארבעה עקרונות בסיסיים:

חוסר דיסקרימינציה (עקרון 2).

הטיפול באינטרסים הטובים של הילד (עקרון 3) — עקרון שצריך להיות נקודת המוצא בכל פעולה בנוגע לילדים.

זכות לחיים, יישור והתפתחות (עקרון 6).

כבוד לדעות הילד (עקרון 12) — זכות הילד לבטא דעה חופשית בנוגע לנושאים המשפיעים עליו ולהיות מושמע. זהו קיר ברזל של הרעיון שהילד הוא סובייקט.

הקונוונציה חיברה שלוש קבוצות של זכויות:

זכויות על ביטחון (זכות לשם, אזרחות, חינוך, בריאות).

זכויות על הגנה (מפני אלימות, חפשות, חטיפה).

זכויות על חלקות (חופש דעת, אמונה, דת, גישה למידע, חלקות בחיים הציבוריים).

דוגמה ליישום: נורווגיה, החל משנות ה-80, הטמיעה במדינה בקביעות עקרון עקרון 12 דרך המועץ לזכויות הילד (Barneombudet) והוספת תהליכי "שמיעת הילד" בבתי-משפט לענייני משפחה, בבתי-ספר ובעיריות.

אתגרים מודרניים והרחבת הרשימה

ב-30+ שנים לאחר אישור הקונוונציה, ההקשר השתנה, מהדים תהליכים חדשים:

המרחב הדיגיטלי: זכויות הילד נתקלו בסיכונים חדשים (בולינג קיברטי, גרומינג, חפשות של נתונים אישיים) ובאפשרויות. התגובה הייתה הופעתה של תפיסת זכויות הילד הדיגיטליות. ב-2021, המועצה של האו"ם לזכויות הילד פרסמה תיקון כללי מס' 25, המסביר את יישום הקונוונציה במרחב הדיגיטלי.

שינוי האקלים: ילדים נתפסו כקבוצה הפגיעה ביותר לתוצאות של משבר האקלים (גרעון, מחלות, פציעה נפשית). זה הביא לתנועה לצדקות אקלימית לילדים ולראשונה בתיקים סודרים ומשפטיים, שבהם ילדים (כמו במקרה "ילדים נגד משבר האקלים" בבית המשפט האירופי לזכויות אדם) מבקשים ממדינות למלא את המחויבויות שלהן להגן על עתידם.

הגירה ופליטים: מיליוני ילדים ברחבי העולם נמצאים במצב של עיקור. הקונווציה מחייבת מדינות להבטיח את ההגנה על ילדי-פליטים ועובדים, ללא קשר למצבם, שלעתים קרובות נתקלת במדיניות ההגירה.

עובדה מעניינת: ב-2020, סוזאן פריץ, 16 בת-השנה מאוסטריה, גישה למועצה של האו"ם לזכויות הילד נגד חמש מדינות (ארגנטינה, ברזיל, צרפת, גרמניה, טורקיה) על חוסר פעולה בנוגע לשינוי האקלים, וטענה שזה פוגע בזכויותיה לחיים, בריאות ותרבות. למרות שהמועצה לא הכירה בפרישה בסיבות תהליכיות, היא קבעה לראשונה באופן ברור שמדינה יכולה להיות אחראית לנזק האקלימי שנגרם לילדים מחוץ לגבולותיה, אם היא אחת המדינות המפלטות.

ביקורת ודיונים

יישום זכויות הילד נתקל בביקורת:

רלקטיביזם תרבותי: האוניברסליות של זכויות הילד מוטלת בספק על ידי מדינות ותרבויות מסוימות, הטוענות על עדפת ערכי המשפחה המסורתיים וזכויות ההורים.

היפר-טיפול נגד אוטונומיה: האיזון בין הגנה על הילד וכבוד לאוטונומייתו ההולכת וגדלה של הילד נותר נושא של
© elib.co.il

Permanent link to this publication: