זאהה חדיד (1950-2016), ילידת בגדאד, נתפסה לעיתים קרובות בהקשר המערבי כארכיטקטורה גלובלית, דנאציונליזית ואוונגרדית. אולם, יצירתה כוללת דיאלוג מורכב וחדשני עם מורשת התרבות הערבית והאיסלאמית. הדיאלוג הזה היה לא רק ציטוט ישיר, אלא דיקונסטרוקציה עמוקה ושינוי חשיבתי של עקרונות מרחביים, גיאומטריים ואסתטיים של המזרח דרך עין הפרמטריזם והפילוסופיה המודרנית של הצורה. ריסוק בלתי-אופקי: לא מגדלי-מצולבים וקשתות, אלא אבסטרקציה של עקרונות חדיד נמנעת מציטוטים היסטוריים ישירים. מה שהכפיל אותה היה לא הסטיליסטיקה, אלא הרעיונות הבסיסיים: רעיון האינסופיות והחסרון. תנגדות לקומפוזיציה הסטטית, המרכזית של המערב — למושג הפטרנרן האינסופי של האיסלאם, שממשיך מעבר לגבולות הנראים. בארכיטקטורתה זה מבוטא בקווים נעים, צורות נוזליות, והעדר גבולות ברורים בין הרצפה, הקיר והתקרה. המרחב נתפס כשדה נצק בלתי-סופי, ולא כסדרה של חדרים סגורים. גיאומטריה וקליגרפיה. כתיבה ערבית ואורנמנות (ג'יריח, ארבסקה) מבוססות על שינוי הקו, הדינמיקה שלו, הקיפוף והטילוף. יצירותיה של חדיד הן קליגרפיה ארכיטקטונית בשלושה מימדים. הקו לא מצייר קווי-הגבול, אלא הוא נתיב כוח שמארגן את כל המרחב. דוגמה: פרויקט בית-מגורים של Zaha Hadid Architects בביירות (2019) עם קיר חיצוני שנראה כקווים גדולים, קפואים בתנועה. אור וחושך כחומר. בארכיטקטורה הערבית המסורתית, משרביה (מעקה מקורע) והמשחק המורכב של האור יוצרים אטמוספירה מיסטית ומשתנה. חדיד מתרגמת את העקרון הזה לרמה של גיאומטריה מורכבת. במרכז גיידר עלייה אלייב בבקו (2012) האור חולף על פני משטחים לבנים חלקים, יוצר צללים משתנים ותחושה של קלות. המצבה הקונטקסטואלית: פרויקטים אזוריים הקשר עם ההקשר נראה בפרויקטים שלה במדינות המזרח התיכון, שבהם הצליחה ליצור ארכיטקטורה שהיא גם מודרנית ביותר ומושרשת ברוח המקומית. מוזיאון האמנות של התרבות האיסלאמית בשרג'ה (פרויקט 2013, השקה לאחר מותה). זה לא צורה נוזלית טיפוסית לחדיד, אלא קומפוזיציה מורכבת של נפות קריסטליות מחוברות. הארכיטקטים של המשרד ZHA חקרו את ההיסטוריה של האזור והפרשו אותה כ"ארכאולוגיה של שכבות". הבניין דמה גם להתפתחות גאולוגית וגם לגרסה אבסטרקטיבית של הברג'יל, המסורתיות, והקיר החיצוני שלו עם עומקים מוגדרים מסמל משרביה, אך בקנה-מידה גדול ומונומנטלי. תיאטרון האופרה בדובאי (פרויקט, לא מומש). צורתו הונחתה על ידי הדיונות והזרמים של המדבר, שנטרטם על ידי אלגוריתמים פרמטריים. זה לא חיקוי של הטבע, אלא העתקה של הכוחות הדינמיים שלו — עקרון שיש תשובה עמוקה בשירה ובאמנות הערבית, שבה הטבע לעיתים קרובות מתמטריזה. מגרש "אל-ווקרה" בקטאר לטובת מונדיאל 2022. זהו, אולי, הדוגמה הבולטת והמובהקת ביותר. צורתו של המגרש מזכירה סירות-דו, שהיו משמשות במשך מאות שנים לקניית תיכלה ומסחר במפרץ הפרסי. אולם, חדיד הפכה את הדימוי המסוים למטאפורה טכנולוגית. הקווים הגליים של הגג והקיר מחקים לא את צורת הסיר, אלא את הדינמיקה של הסוף, שמתמלא ברוח, וההשתקפות של המים על פניו. זהו בניין-סמל, המקשר בין ההיסטוריה של האזור לאמביציות העתידניות שלו. ביקורת ומורכבות זהות השימוש של חדיד במוטיבים ערביים לא היה פשוט או בלתי-מוחלט. האשמות ב"אקזוטיות פוסט-קולוניאלית". חלק מהמבקרים במערב ראו בפרויקטיהם המזרחיים חיקוי לציפיות המערב של "אסתטיקה מזרחית", שמושקעת בצורה אוונגרדית כדי לספק את צרכי האליטות הפוליטיות והכלכליות החדשות של האזור. העדר ציטוטים ישירים כאתגר. לקהילות קונסרבטיביות בעולם הערבי, הארכיטקטורה שלה היתה רדיקלית מדי, ללא סמלים דתיים או היסטוריים ברורים. היא דיברה בשפת אוונגרד הגלובלית, ולא במסורת המקומית. סינטזה כעמדה. חדיד קיבלה עמדה ייחודית כמתרגמת תרבות. היא דיקונסטרקטה את העקרונות הערבי-איסלאמיים על ידי רעיונות פילוסופיים מערביים (דיקונסטרוקציה של דרידה) וטכנולוגיות (מודלים פרמטריים), יוצרת שפה חדשה, היברידית. זה היה דיאלוג בשוויון, ולא נוסטלגיה. מורשת: שפה חדשה לאזור חדיד הציעה לעולם הערבי לא סגנון, אלא שיטה. היא הראתה כיצד ניתן להיות מודרני לחלוטין, בלי לוותר על השורשים, אם להבין את השורשים כמערכת של עקרונות אבסטרקטיים, ולא של צורות קנוניות. הגישה שלה שחררה את הארכיטקטורה האזורית מחובתה לחקות את העבר. היא הוכיחה שהסיבוכות הגיאומטרית והאבסטרקציה, הנלקחות מהאמנות האיסלאמית, יכולות להיות הבסיס לתודעה הארכיטקטונית המודרנית של המאה ה-21. עבודותיה הפכו לגשר בין זיכרון תרבותי עמוק (על המדבר, הקליגרפיה, האור) למציאות העירונית הפוטוריסטית של מונרכיות הנפט. עובדה מעניינת: בסטודיו שלה בלונדון, חדיד שמרה קולקציה של אמנות ערבית, ביניהם יצירות ממתכת מהמאות ה-12 וה-13. היא התפעלה מהקשר בין המשטח הדקורטיבי והצורה המבנית של היצירות הללו — עקרון שהיא פיתחה באר
© elib.co.il

Permanent link to this publication:

https://elib.co.il/m/articles/view/זאה-חדיד-ומוטיבים-ערביים-בארכיטקטורה