ווסילי קנדינסקי ובאוהאוס: סינתזה של רוח וצורה

הקדמה: האופנגרד הרוסי בלב ליבו של המודרניזם הגרמני

ההזמנה של ווסילי קנדינסקי לבאוהאוס ב-1922 הפכה לאירוע מסמלי לשני הצדדים. עבור בית הספר, שעבר מקסימליזם אקספרסיוניסטי לקונסטרוקטיביזם יותר רציונלי, קנדינסקי ייצג דמות ייחודית, ששילבה עומק חשיבה תיאורטית, עולם-הרוח המיסטי ושפת אבסטרקטיבית נועזה. עבור האמן עצמו, שעזב את רוסיה הפוס�-רבולוציונית, באוהאוס הפך ל「מעבדה של העתיד」，סביבה אידיאלית להביא לידי ביטוי רעיונות על סינתזה של אמנויות וחינוך של סוג חדש של יוצר.

מערכת חינוכית: מאינטואיציה למדע

קנדינסקי הוביל בבאוהאוס סדנת ציור קיר, אך תרומתו העיקרית הייתה בתחום התיאוריה והחינוך. הוא פיתח והורה קורס תחילתי חובה לכל הסטודנטים «ציור אנליטי» וסמינר מתקדם באלמנטים פורמליים אבסטרקטים. שיטתו החינוכית הייתה סידור של חיפושיו האמנותיים העצמיים.

עקרונות עיקריים של ההוראה שלו:

גישה מדעית לאבסטרקציה. קנדינסקי לימד לא «ביטוי חופשי» אלא אנליזה נכונה וכמעט מדעית של צורה וצבע. הוא ניתח אלמנטים של אמנות (נקודה, קו, משטח) כ「אטומים」של שפת הראייה, בחינה של התכונות האובייקטיביות וההשפעה הפסיכולוגית הסובייקטיבית. הדיאגרמה המפורסמת שלו «טמפרטורת הקווים» (בה קו האופקי — «קריר», קו האנכי — «חם») היא דוגמה בולטת לגישה כזו.

תיאוריה של «החיוביות הפנימית». מאחורי האנליזה הפורמלית עמדה מטרה רוחנית. קנדינסקי חשב שכל צורה וצבע יש לה צליל פנימי («Klang»), ומשימתו של האמן היא לשלב אותם לפי חוק של «החיוביות הפנימית», יוצר קומפוזיציה ויזואלית שתשפיע על נפש הצופה כמו מוזיקה. לעתים קרובות הוא ערך אנלוגיות בין צבע לצליל של כלים מוזיקליים (לדוגמה, צהוב — צליל של חצוצרה).

סינתזה של אמנויות. בתוך רעיון «האמנות המונומנטלית» הוא חפש למחוק גבולות בין ציור, אדריכלות, תאטרון ומוזיקה, חולמן על יצירת יצירת אמנות כוללת (Gesamtkunstwerk), שבה צבע וצורה יחיו במרחב האדריכלי.

עבודה תיאורטית: «נקודה וקו על המשטח

קנדינסקי עיבד את רעיונותיו החינוכיים בעבודה תיאורטית יסודית «נקודה וקו על המשטח» (1926), שיצא בסדרת «ספרי באוהאוס». עבודה זו הייתה המשך לספרו המוקדם «על הרוח באמנות» (1926), אך הייתה נחותה בפאסיזם ונכתבה ברוח של מחקר סדיר ומתוכנן, המקביל לרוח של באוהאוס בתקופת דסאו. בספר הוא אנליזה את האלמנטים הבסיסיים, שמהם נבנה כל דימוי, כמו שלשון יוצר את האלפבית. עבודה זו היסדה את הבסיס של האנליזה הפורמלית באמנות האבסטרקטיבית ונחשבת עד היום לקריאה חובה לאמנים ולמעצבים.

יצירה בתוך הבית הספר: «רומנטיזם קריר

תקופת באוהאוס (1922-1933) הייתה תקופה של שינוי אמנותי לקנדינסקי. הוא עבר מאבסטרקציה קוסמית, כמעט אמורטלית, של «קומפוזיציות» ו「אימפרוביזציות» לשפת יותר סטריקטית, גאומטרית. תחת ההשפעה של רעיונותיהם של עמיתיו (בעיקר לאסלו מוהואי-נאדי) והאטמוספירה הרציונלית הכללית, הופיעו בעבודותיו אלמנטים גרפיים ברורים: עיגולים, משולשים, רשתות לינאריות, סימני חץ. דוגמה בולטת — הציור «במרום המרובע השחור» (1923), שבו בתוך שדה השחור המשולב המשיכה משחק מורכב של צורות גאומטריות שנראה כמו סכמה או מסר מקודד. הסגנון הזה נקרא לעיתים «רומנטיזם קריר»: מאחורי הרציונליות של הצורות החיצוניות ישנה עדיין חיפוש אחר משמעות רוחנית והרמוניות קוסמיות.

אינטראקציה עם עמיתים והשפעה

קנדינסקי היה שותף פעיל בקהילה הבינלאומית של באוהאוס. דירתו בדסאו, שתוכננה על ידי ולטר גרופיוס, הפכה למרכז אינטלקטואלי. במיוחד פרודוקטיבי היה הדיאלוג היצירתי שלו עם:

פאול קלי. חברותם נבנתה על בסיס כבוד הדדי ואינטרס משותף לתיאוריה של הצבע, הסימוליזם ומקורות היצירה. הם החליפו רעיונות, לפעמים נתנו שיעורים משותפים, אך הגישות שלהם נשארו ניגודיות: הפואטי-אינטלקטואלית של קלי נגד הסינטזית-רוחנית של קנדינסקי.

לאסלו מוהואי-נאדי. היחסים ביניהם היו יותר דיאלוג-התנגדות. בעוד הקונסטרוקטיביסט ההונגרי ראה באמנות ככלי לשינוי חברתי והעריך את הטכניקה, קנדינסקי טען לעצמאותה הרוחנית של האמנות. סיכום הרעיונות הזה העשה את הסביבה החינוכית של בית הספר עשירה.

מורשת ומשמעות

הפיטורים של קנדינסקי לאחר עליית הנאצים לשלטון והעלייתו לצרפת ב-1933 הפכו את תקופת באוהאוס, אך לא את ההשפעה שלו. עקרונותיו החינוכיים, שנכתבו ב「נקודה וקו…」，הפכו לחלק מה-DNA של החינוך האמנותי המודרני. הוא הוכיח שאמנות אבסטרקטיבית יכולה להיות לא רק פריצה אינטואיטיבית, אלא גם פעילות דיסציפלינרית, נתונה לאנליזה.

בהיסטוריה של באוהאוס, ווסילי קנדינסקי שיחק תפקיד של「נגדן רוחני」לטנקטריזם. הוא הביא לבית הספר מדד של חיפוש מטאפיזי, זכר לכך שמאחורי הפונקציה והבניה צר
© elib.co.il

Permanent link to this publication: