ויליאם סולובייב על חג המולד: פילוסופיה של התמכרות לאלוהים ושל האחדות

הקדמה: חג המולד כאירוע מפתח בהיסטוריה העולמית

עבור ולדימיר סולובייב (1853-1900), הפילוסוף, המשורר והתאולוג הרוסי המוביל, חג המולד של ישו היה לא רק אירוע מקראי או חג דתי. במסגרת מערכתו הפילוסופית הענקית "האחדות" והתפיסה "הבוגדנות-האנושית" חג המולד קיבל משמעות מרכזית, קוסמית. זה היה פנקס נקודת תפנית בהיסטוריה של היקום, אקט חיבור של ההתחלה האלוהית האבסולוטית עם הטבע האנושי, המניח את הבסיס לשינוי של כל העולם.

חג המולד כתופעה של הבוגדנות-האנושית

הלב של ההבנה של סולובייב על חג המולד — ההשקפה שלו על ישו כבוגדן-אדם. התמכרותו של אלוהים לתינוק ישו היא, בעיני הפילוסוף, לא רק נס רקעי, אלא צורך לוגי ומטאפיזי.

התגברות על הפער: לפי סולובייב, העולם נמצא במצב "של רזולוציה כללית", חילוק עם אלוהים, עם זה, ועם המהות האידאלית שלו. הסיבה — נפילת האדם, שסולובייב הבין לא רק כקטסטרופה מורלית, אלא גם כקטסטרופה מטאפיזית, שבור ברצף בין הבורא ליצירה. חג המולד — זה התחלה של הריפוי של החילוק. אלוהים לא רק שולח נביא, אלא הוא נכנס לטקסטורה של החיים החומריים, מחבר באותה אישיות (היפוסטסיס) שתי טבעות: האלוהית והאנושית.

בסיס לאחדות: ישו המתמכר לאלוהים הופך למרכז החיים של האחדות — הקשר ההרמוני של הכל עם כל באלוהים, לכוויה של סולובייב, שהעולם שואף אליה. בישו, כבר, האחדות האפשרית בין האדם לאלוהים נשאבת, וכך נקבע המסלול לשיקום האחדות של כל האנושות וכל היקום. חג המולד — זה "הולדת" של האפשרות לשיקום זה.

עובדה מעניינת: סולובייב קישר פרושיה בין חג המולד והמיסטריות העתיקות, רואה בהם תחושה מעורפלת של התמכרות עתידית. אולם, בניגוד למיתולוגיות הפגאניות על אלים שמאמצים צורה אנושית, בנצרות, לדעתו, מתרחש אירוע ייחודי: התמכרות — קבלת המלוא של הטבע האנושי, כולל הרגישות והמוות, למטרת ריפוי והתאלוהות.

חג המולד בהקשר של מיסטיקה וסופיה

תכונה מיוחדת להבנת חג המולד על ידי סולובייב היא הלימוד שלו על סופיה, החוכמה האלוהית. סופיה — זה נשמת העולם, האנושות האידאלית, הנשיות הנצחית, המתווכת בין אלוהים ויצירה. בשירתו המוקדמת "שלושה נפגשו" ובעבודות הפילוסופיות שלו, סולובייב תיאר ראיות מיסטיות של סופיה.

בהקשר זה, חג המולד יכול להיחשב כחיבור ממשי של הלוגוס (הפנימה השנייה של התלולות) עם סופיה במציאות ההיסטורית. ישו נולד מאישה דוברת, שלפי דעתו של סולובייב, היא מייצגת את סופיה בתוך האנושות. כך, בוויפלקה, מתרחשת המפגש והחיבור בין השמיים והארץ, הלוגוס האלוהי והבסיס הסופי של העולם, שעושה את ההתבוננות העתידית שלה מלאה אור והצלה.

משמעות אתית וחברתית של חג המולד

עבור סולובייב, הפילוסוף שהיה מוטרד ממזל העולם ומהרעיון "הפוליטיקה הנוצרית", חג המולד היה גם במידה מעשית, מורלית.

הקדשת החומר: העובדה שאלוהים נולד כתינוק בחלל, מקדש את העולם החומרי והגשמי. זה קריאה לכל תורת הספירוטיזם והגנוסטיקה, שמזלזלים בעצם. לפי סולובייב, ששאף ל"התעשרות" של החומר, חג המולד הוא הוכחה שהעולם החומרי יכול ויש להיות כלי לחסד.

קריאה לעשייה טובה: לידתו של המשיח — זה קריאה לאדם לא לחיכות פסיבית, אלא לשותפות (סינרגיה) עם אלוהים בעבודת ההצלה של העולם. אם אלוהים הפך לאדם, זה אומר שעל האדם להפוך ל"אלוהי-על-ידי-חסד", להשתתף בעבודתו של ישו. זה משמע של להילחם ברע החברתי, בחוסר צדק, לעבוד על שינוי יחסי החברה על ידי התבססות על העקרונות הנוצריים. במאמר "על נפילת המיסטיקה המקדומה" סולובייב קישר ישירות את אירוע החג המולד עם הרעיון של קידמה ופעילות היסטורית.

דוגמה מהפובליציסטיקה של סולובייב: במאמריו המפורסמים "השאלה הלאומית ברוסיה" ובספר "ההצדקה של הטוב" פיתח הפילוסוף את הרעיון שהקידמה הנוצרית האמיתית מתבטאת בהתממשות של עקרונות הבשורה בחיים החברתיים. חג המולד, כהתחלה של ההתממשות, הופך לנקודת התחלה להערכת ההיסטוריה: כמה העולם הצליח להתממש בצורות החברתיות שלו באותו רוח של אהבה ואחדות שהביאה ישו הילד.

היבט הפולמי: חג המולד כנגד "ההתחלות האבסטרקטיות"

סולובייב, שהתנהל בפולמוק עם רציונליזם ועם הפורמליזם הדתי הצר, ראה בחג המולד אנטיתזה לרעיונות מופשטים. עבורו, האמת היא לא תיאוריה אבסטרקטית, אלא אישיות חיה — ישו. חג המולד — זה תופעה של האמת, לא בצורת מערכת רעיונות, אלא בצורת אישיות ספציפית, חיה, סובל ואוהב. לכן, הנצרות האמיתית, לפי סולובייב, היא דת הבוגדן-האדם, ולא דת של דוגמות מופשטות או חוקים מורליים. זהו הפולמוק שלו עם תולדות (עם האתיקה האבסטרקטית שלו) ועם הנצרות הממשלתית של עידנו.

סיכום:

עבור ולדימיר סולובייב, חג המולד היה אירוע מרכזי בהונולוגיה, היסטוריוסופי ואתי. בו:

הונולוגית — נגברה הפער בין הבורא ליצירה, הונח יסוד לאחדות.

היסטוריוסופית — התחילה עידן חדש של ה
© elib.co.il

Permanent link to this publication: