תיאוריית הגזע: מיתוס וחוסר נכונות מדעית ותוצאות חברתיות

הקדמה: משקפים של חסר מדע לאידיאולוגיה

תיאוריית הגזע היא מערכת תפיסות פוסדואותנטיות, לפיה האנושות מחולקת לקבוצות ביולוגיות, מאורגנות היררכית, שחשיבותן הפיזיות, האינטלקטואליות והמורליות מוגדרות מראש ונחלקות בירושה. למרות תפקידה ההיסטורי במדעי החברה של המאה ה-19 והחצי הראשון של המאה ה-20, הגנטיקה, האנתרופולוגיה והביולוגיה המודרניות הכחישו את ההנחות העיקריות שלה, מזהים אותן כמיתוס מדעי, ששימש כצידוק לקולוניאליזם, גזענות וגירוש.

המקור ההיסטורי: לידת המיתוס

שורשי חשיבת הגזע נסוגים אחורה לתקופת כיבושי המושבות, אך התפתחותו התאורטית התרחשה במאות ה-18 וה-19 במקביל להתפתחות המדעים הטבעיים. נקודות מפתח:

קרל ליניאוס בספרו "מערכת הטבע" (1735) הציע אחת הקלסיפיקציות הראשונות, שבה הציב תכונות פיזיות וסטריאוטיפים פסיכולוגיים (לדוגמה, "אמריקנים" - כעס, "אירופאים" - יצירתיות).

ז'וזף דה גובינו ב"ניסוי על האיושות של הגזעים" (1853-1855) הכריז על "הגזע הארי" (הצפוני) כיוצר התרבות, ועל תערובת הגזעים כסיבה לנפילתה. עבודתו הפכה לספר קודש של הגזענים.

דרוויניזם חברתי (הרברט ספנסר) העביר את עקרונות הברירה הטבעית לחברה האנושית, מצדיק את התחרות ו"הישרדות המתאימים ביותר" של הגזעים.

הקונספציות האלו היו פחות מתוצאות של מחקרים, ויותר מהפיקסיה של היררכיות חברתיות ויחסי המושבות על הטבע.

המיתוסים המרכזיים של תיאוריית הגזע והתיקון המדעי שלהם

1. המיתוס על קיום "גזעים נקיים" ומוגדרים בבירור.
התיאוריה טענה שהגזעים הם קבוצות מוגבלות בבירור עם סט שייך של תכונות קבועות.

תיקון הגנטיקה: מחקרים מודרניים (בעיקר פרויקט "גנום האדם") הראו שהמגוון הגנטי בתוך "הגזע" (לדוגמה, בין אפריקאים) גדול בהרבה מההבדלים הממוצעים בין "הגזעים". שינויים גנטיים מחולקים בצורה קלינאלית (מעלה), ללא גבולות חדים. "גזעים נקיים" אינם קיימים עקב המיקסינג המתמשך.

2. המיתוס על הקורלציה בין תכונות פיזיות ואינטלקטואליות-מורליות.
התיאוריה קישרה צבע עור, צורת גולגולת עם יכולות אינטלקטואליות, כשרון, נטייה להתנהגות חברתית מסוימת.

תיקון: אין שום מחקר מדעי שיש לו חזיתות, שמוכיח קורלציה כזו. האינטליגנציה, תכונות אישיות, יכולות יצירתיות נוצרות על ידי interplay (תמיכה) מורכב של גנים, סביבה, חברתיות, תרבות וחינוך. מדידות גולגולת (קרנימטריה), שהיו פופולריות במאה ה-19, נחשבו ללא תקן מתודולוגי.

3. המיתוס על ההיררכיה הגזעית ו"הגזעים הגבוהים/הנמוכים".
הרעיון שניתן לדרג את הגזעים על סקאלה של עליונות ביולוגית ותרבותית.

תיקון הביולוגיה האבולוציונית: האבולוציה אינה נוטה ל"עליונות" או "נחיתות". תכונות שהתפתחו כהסתגלות לסביבה מסוימת (לדוגמה, עור כהה לאולטרה-סגול, קפל עליון לרוח וקור קר), לא ניתן להערכה כ"טובות" או "רעות" מחוץ להקשר. אף אוכלוסיה מודרנית אינה "פרימיטיבית" או "עוצרת" בשלב מוקדם של האבולוציה האנושית — כולם עברו אותו דרך אותו דרך של הסתגלות.

4. המיתוס על ההשפעה של הגזע על ההיסטוריה והתרבות.
הטענה שהתנועה של ההיסטוריה ורמת הפיתוח התרבותי נקבעים על ידי הרכב הגזעי של האוכלוסיה.

תיקון המדע ההיסטורי: עליות ונפילות של ציביליזציות מוסברות על ידי סיבות גאוגרפיות, כלכליות, פוליטיות ותרבותיות, ולא על ידי ביולוגיה. אותו אזור (לדוגמה, המזרח התיכון) היה בשונה זמנים מרכז עולמי של מדע ופריפריה, מה שמונע את הדטרמיניזם הגזעי.

התוצאות החברתיות-פוליטיות: מתיאוריה לאסון

תיאוריית הגזע לא נשארה מדע קביטה. היא הפכה לבסיס ל:

מדיניות הקולוניאליזם, שצידקה את ניצול "הגזעים הנמוכים" על ידי "הגזעים העליונים" כמועיל לתרבות.

הפרדה גזעית (חוקי ג'ים קרו בארצות הברית, האפרטהייד בדרום אפריקה).

היגיינה הגזעית הנאצית והשואה. גרמניה הנאצית, שניצלה את רעיונות האוגניקה (ספגן של תיאוריית הגזע), השיגה על ידי חיסול מערכתי של יהודים, ציגנים, סלאבים, אנשים עם מוגבלויות, שהתיחסו אליהם כ"לא נוכחים גזעית" או "מסוכנים".

הג'נוסייד ברואנדה (1994), שבו ניתוח יצר מיתוס על שני "גזעים" שונים — הוטו וטוטסי, למרות שהם הם קבוצות אתניות שדוברות בשפה אחת.

התחדשות מודרנית: גזענות מדעית

למרות הדחייה האקדמית המלאה, המיתוסים הגזעיים מתחדשים בצורות חדשות:

גנטיקה פופולרית ובדיקות DNA מסחריות: פרשנות פשוטה של נתונים על מוצא גאוגרפי של אבות-אבות יכולה ליצור אשליה של "כמות" של "דם" מסוים, מחייה את רוח ה"טהרות".

דיסקורס על "IQ גזעי": ספקולציות על ההבדלים בתוצאות המבחנים בין קבוצות, שמתעלמות מההשפעה העצומה של מעמד החברה, דיסקרמינציה מערכתית, רקע תרבותי ומבנה המבחן עצמו.

אידיאולוגיות אתנונציונליסטיות, המשתמשות בשפה ה
© elib.co.il

Permanent link to this publication: