הריון ולידה בחלל: היפותזות מדעיות ואתגרים לעתיד

שאלת האפשרות של הריון, הריון ולידה בתנאי טיסה בחלל נשארה לאורך זמן בפריפריה של המדע האקדמי, בתחום המדע הבדיוני. אולם עם הופעת תוכניות להתיישבות ארוכת טווח על הירח ועל מאדים, הנושא הפך לנושא מעשי ואף לנושא דחוף בתחום המדע. בדיקתו דורש גישה משולבת, הכוללת פיזיולוגיה, ביולוגיה רדיואקטיבית, אתיקה והנדסת חלל.

מחסומים פיזיולוגיים: מהזרעה עד להתפתחות

תהליך הרביה בחלל ניתן לחלק לשלבים עיקריים, כל אחד מהם נתקל באתגרים ייחודיים.

1. הזרעה בתנאי מגנטונומיה. ניסויים על כדור הארץ ובחלל (על דגים, דו-חיים, ציפורים ומכרסמים) הראו שההזרעה עצמה אפשרית. אולם ספרמטוזוידים של יונקים במצב של חוסר משקל מראים תנועה מוגברת, שאינה שווה ליעילות. בעיה חמורה יותר – קשיים בקרבתות בתנאי מרחב סגור, לחץ והעדר פרטיות בחלליות, שהופכת את השאלה מביולוגית לסוציו-פסיכולוגית.

2. השתלה והתפתחות מוקדמת של העובר. זהו השלב הכי קריטי והכי פחות מחקרי. על כדור הארץ, הגרביטציה משחקת תפקיד בהכוונה של תאים ורקמות במהלך חלוקה (תופעה הידועה כביולוגיה גרביטציונית). ניסויים עם עוברים של עכברים ועכברי-בית, שנערכו על ספינות ביולוגיות, נתנו תוצאות סותרות: בחלק מהמקרים, ההתפתחות נעצרה בשלבים המוקדמים, בחלק מהמקרים – היא המשיכה, אך עם אנומליות. עדיין אין נתונים שמאשרים השתלה מוצלחת והיווצרות של בלסטוציסטה בתנאי טיסה בחלל עבור יונקים.

3. יצירת העצם והמערכת הויסטובולרית. במצב של חוסר משקל, יש למבוגרים דמינרליזציה של עצמות ואטרופיה של שרירים. לעובר הפורה, זה עשוי להיות לתוצאות קטסטרופליות: פיתוח לא נכון של העצם, הגולגולת ו, מה שהכי חשוב, המערכת הויסטובולרית, ש"מכוונת" על פי כיוון הגרביטציה. ילד שנולד וגדל בחוסר משקל, עשוי להיות פיזית לא מסוגל להסתגל לחיים על כדור הארץ או אפילו על מאדים (עם 0.38 g שלו).

גורם בלתי-ניתן להתגבר על: קרינה קוסמית

זהו הטיעון המכשיל העיקרי. המגנטוספירה של כדור הארץ והאטמוספירה מגינים על כל דבר חי מפני חלקיקים גבוהי-אנרגיה. בחלל, הצוות חשוף ל:

גלקטיונים קוסמיים (GCL): גרעיני אטומים גבוהי-אנרגיה שיכולים לפגוע ב-DNA.

חלקיקים סולאריים חזקים (SPS): פליטות במהלך התפרצויות סולאריות.

עובר, במיוחד בתקופה של חלוקה תקינה של תאים, רדיוסנסיבי במיוחד. הפגיעה עשויה להוביל:

למוות של העובר בשלבים מוקדמים.

לפגעים חמורים (מערכת העצבים המרכזית, איברי הראייה, העצם).

לתוצאות ארוכות-טווח: עלייה חדה בסיכון למחלות סרטניות בעתיד.

חישובים מראים שמינון הקרינה, שמקבל העובר במהלך הטיסה למאדים ובחזרה, ייחשב כבלתי-מקובל על פי סטנדרטים רפואיים על כדור הארץ. הפתרון יכול להיות רק יצירת אזורים מקומיים עם הגנה רדיואקטיבית מחזקה (מסכות מים או חומרים פולימריים) על ספינת החלל או בבסיס הירחי/המאדימי, שהיא משימה הנדסית מאוד קשה.

תהליך הלידה: אנטומיה נגד חוסר משקל

הלידה – תהליך שמונהג בעיקר על ידי כוח הכבידה. בחוסר משקל:

לא קיים תנועה טבעית של העובר לאורך המסלולים הלידתיים.

העבודה של המיילדת מורכבת: הכלים והתרופות יצפו, כל דם או נוזל ביולוגי ייצור כדורים, ויצור סיכון לזיהום ולהתקשורות.

יש בעיה בהדבקת הנשיאה במיקום המותאם.

התנהגות האנסטזיה והתרופות האחרות בגוף בתנאי מגנטונומיה לא נחקרה טוב.

נראה שהלידה בחלל תיחשב כניתוח מורכב, הדורש מודול מיוחד עם גרביטציה מלאכותית או, לפחות, מערכת קידוד ושליטה בסביבה.

חוסר-מלאי אתי ומשפטי

מי זכאי לאשר כזה הריון? מי נושא אחריות על בריאות הילד, שלא בחר בהשתתפותו בניסוי? איזה מעמד משפטי יהיה לאדם שנולד, למשל, בתחנת החלל של מאדים? שאלות אלה עדיין אין תשובות ודורשות פיתוח של חוק קוסמי בינלאומי חדש.

ניסויים קיימים וסצנריות היפותזיות
ניסויים על חיות: הניסויים המובילים ביותר היו על עכברים בתחנת "מיר" (1990-е). עכבריות בהריון ילדו בחלל. התינוקות נולדו בריאים, אך הראו דיסוריאנטציה: הם לא היו מסוגלים להבדיל בין למעלה למטה, מה שמאשר את חשיבות הגרביטציה בהתפתחות המערכת הויסטובולרית.

סצנריון "גרביטציה מלאכותית": האופציה המציאותית בעתיד הרחוק. יצירת תחנת חלל או ספינת מינים עם מבנה מעגלי שמסתובב על מנת ליצור כוח צנטריפוגלי. ההריון והלידה קורים במודול עם גרביטציה מלאכותית, דומה לזו של כדור הארץ או מאדים.

סצנריון "אינקובטור": אופציה קיצונית, המציעה הזרעה חיצונית, התפתחות של העובר ברחם מלאכותי ולידה מחוץ לגוף האם. זה מסיר חלק גדול מהסיכונים לנשיאה, אך יוצר דילמות אתיות קשות יותר והיא טכנולוגיה של עתיד רחוק.

מסקנה

עד היום, הריון ולידה בחלל הם לא תהליך רפואי, אלא מערך של בעיות מדעיות והנדסיות בסיסיות. עד להשגתה, יש ל:

לבצע מחקרים מ
© elib.co.il

Permanent link to this publication: