תרומת תרבות המזרח התיכון והפילוסופיה לתרבות האירופית: גשר בין העתיקות לרנסאנס

תרומת תרבות המזרח התיכון (יותר במדעי האדם, הארבעה-אלף-עשרה-האלף) להתפתחות הציוויליזציה האירופית היא לא רק משמעותית, אלא יסודית, מעצבת-מערכת. בתקופה שבין המאה השמונה למאה השלוש עשרה, כשאירופה עברה את «העידן השחור», במרחב שבין קורדובה עד בגדאד צמחה תרבות אינטלקטואלית שלא רק שמרה על מורשת העתיקות, אלא פיתחה אותה באופן יצירתי ואז העבירה אותה חזרה לאירופה, נוסחת את בסיס המהפכה המדעית והרנסאנס הפילוסופי שלה.

I. תפקיד המתרגם והמקרא של מורשת העתיקות

תפקיד המרכזי של תרבות המזרח התיכון-המוסלמית — שמירה, תרגום והערה על המחשבה היוונית-רומית.

«בית החוכמה» (בית-אל-חיכמה) בבגדאד (המאה התשעית): בתקופת ח'ליפי אל-מאמון ויורשיו, זה היה מרכז מדעי הגדול ביותר, שבו נעשתה עבודה מסיבית לתרגום יצירותיו של אריסטו, פלאטון, גאלן, יוחנן קופריקוס, אוקלידס, פטולמאיוס, ארכימדס. רבים מהטקסטים האלה אבדו באירופה או שהיו קיימים רק בתרגומים לטיניים חלקיים.

דוגמת «שרשרת הגדולה»: יצירותיו של אריסטו תורגמו מיוונית לסורית, ואז לערבית. במאות ה-12-13, במרכזי התרגום בטולדו (ספרד) וסיציליה, תורגמו אותם מערבית ללטינית, לעיתים דרך אסכולה יהודית (למשל, משפחת איבן טיבון). ללא שלב זה, «גוף אריסטו» לא היה זמין בגודלו לתומאס אקווינס ולאלברט הגדול.

II. סינתזה פילוסופית: מאל-קינדי לאברואוס

הפילוסופים הערבים (פאלאסיפים) לא רק שיכפו את היוונים, אלא יצרו פילוסופיה סינטטית משלהם, בנסיון להסכים בין ההגיון (אקל) להתגלות (נקל).

אל-פאראבי (872-950), «המורה השני» (אחרי אריסטו): פיתח את הלימוד על המדינה, קטלג את המדעים, פיתח את הלוגיקה. רעיונותיו על המנהיג האידאלי-הפילוסוף השפיעו על המחשבה הפוליטית האירופית.

איבן סינה (אבן-סינה, 980-1037): חיבורו הרפואי «הקנון של ידע הרפואה» היה ספר לימוד חובה באירופה עד למאה ה-17. בפילוסופיה, הוא פיתח מטאפיזיקה מקורית, חילק את המהות ואת ההווה, והציע את הניסוי המנטלי «האדם המעופף» כדי להוכיח את ההכרה של הנפש. תורתו על הכוונה חזתה את הפנומנולוגיה.

איבן רושד (אבן-רושד, 1126-1198): פירושיו לאריסטו («המקרא הגדול») הביאו למהפכה באירופה הקדומה, ויצרו תנועה של אברואיזם הלטיני (סיגר בראבנטי) באוניברסיטת פריז. רעיונותיו על האחדות של ההגיון והתפיסה המשותפת (האמת של ההגיון והאמת של האמונה יכולות להתקיים בלי להתנגש) היו אתגר לאורטודוקסיה והציתו את הסכולסטיקה.

III. מהפכה טכנולוגית-מדעית: מספרים, אלגברה, אסטרונומיה ורפואה

מתמטיקה: אירופה קיבלה דרך הערבים את מערכת החישוב העשרונית-מקומית (מספרים הערביים, המקורים בהודו). המילה «אלגברה» נובעת משם הספר של אל-חורזמי (המאה התשעית) «קיתאב אל-ג'בר ואל-מוקבלה». טריגונומטריה כמדע נפרד נוסדה על ידי אסטרונומים כמו אל-בטאני.

אסטרונומיה וכלים: אסטרונומים ערבים לא רק הדקו את טבלאות הפטולמאיוס, אלא יצרו כלים מדויקים (אסטרולאבים, ספירות ארמילאריות), שיפרו את שיטות ההתבוננות. עבודותיהם וטבלאותיהם (זה ויג') היו בבסיס האסטרונומיה האירופית, שבה עסקו, למשל, רגיומונטן וקופריקוס.

רפואה: בנוסף ל«הקנון» של איבן סינה, השפעה עצומה הייתה של אר-רזי (רזס, 865-925), שתיאר את החצבת והאבעבועות, פיתח את ההתבוננות הקלינית. רופאים ערבים הציגו בשימוש רב חומרים רפואיים, יצרו את הבתים הראשונים (בימאריסטנים) עם מחלקות.

כימיה/אלכימיה: ג'ביר איבן חייאן (גיבר) הניח את היסודות של כימיה הניסיונית, תיאר תהליכים כמו דיגור, קריסטליזציה, והציג את המושג המעבדה.

IV. תרומה תרבותית ומוסדית

מוסד האוניברסיטה: גם אם האוניברסיטה בצורתה הקדומה-אירופית היא תופעה ייחודית, היא הושפעה על ידי המאדרסה (בית ספר דתי עם מערכת יג'אזה — רישיון ללימוד) ושיטות הדיבור.

ספרות ותרבות חילונית: דרך ספרד הערבית (אל-אנדלוס) נכנסו לאירופה מוטיבים שהשפיעו על שירת הטובאדורים. רומן הפילוסופי של איבן טופייל «חיי יקזן» (על ההתעצמות של האדם באי לא מיושב) חזה את הספרות ההשכלתית והשפיע על «רובינזון קרוזו» של דפו.

ארכיטקטורה ומצורת חיים: הסגנון המודח'אר בספרד, אלמנטים של דקורציה, נוהגי היגיינה (בתי-חרושת), תרבויות חקלאיות חדשות (אורז, תפוחי-דגן, חמוצים) וטכנולוגיות (השקיה) הושאלו על ידי האירופאים.

דרכי ההעברה ההיסטוריים

הדרך הפירנאית (דרך ספרד): טולדו, אחרי שנכבשה על ידי הנוצרים ב-1085, הפכה למרכז העיקרי של פעילות התרגום (בית-התרגום תחת הכיסוי של הארכיבישוף ריימונד).

הדרך הסיצילית: מלכי סיציליה הנורמנים (בעיקר רוג'ר השני ופרידריך השני הגוגנשטאופן) פטרו את הסינטזה התרבותית-היוונית-הערבית-הלטינית בחצרם בפלרמו.

הצלבות:
© elib.co.il

Permanent link to this publication: