משמעות השיבוע: התחלת הסוף והסוף של התחלה

במודעות הציבורית, חג המולד נדחס לאירוע אידילי, נוסטלגי של העבר. אבל בעומקו התאולוגי, הוא הוא אבן-דרך באסחטולוגיה הנוצרית — לימוד על "הדברים האחרונים". חג המולד לא רק זוכר אירוע היסטורי; הוא מוכרז על כניסת העולם הנצחי לתוך הזמן, שמכינה את התהליך של שינוי כל היצירה, שהוא יגיע לשיאו בבואו השני, בתחיית המתים ובחיי העולם העתידי. זהו חג, שבו התחלת ההצלה כבר מכילה בתוכה את כתם והדמות של סיומה.

1. פירור הזמן: האסחטון כ"התערבות"

התפיסה האנטיקה והתנ"ךית של הזמן הייתה סיבירית או לינארית, אבל טרגית: ההיסטוריה נעה לנפילה או חוזרת בחזרה ללא יציאה. חג המולד של ישו יוצר שבר תאולוגי בתוך המארג הזה. אלוהים, המשתנה מעבר לזמן ולהיסטוריה, הופך להיות יישות הימן, הנכנס לתוכה כאישיות מסוימת. האירוע הזה הוא אפוקליפטי במשמעותו המקורית (יוונית: apokalypsis — "גילוי"): הוא פותח את המטרה האמיתית והסוף של ההיסטוריה — ההתאון של היצירה דרך החיבור עם הבורא. כבר בוויפלקה, ההיסטוריה מקבלת לא רק כיוון חדש, אלא גם נקודת משיכה סופית.

2. המיקומים התאולוגיים: ההתגלות כבטח לשינוי

המחשבה הקדושה (במיוחד סנהדרין הגדול, מקסים המושיע) רואה בחג המולד את ההתחלה של הגשמת ההבטחה ל"התאון" (theosis). "אלוהים הפך לאדם, כדי שהאדם יהפוך לאל" — הפורמולה הזו מצביעה על התוצאה האסחטולוגית. בגלל שהתגלה, ישו לקח את טבעו האנושי לא באופן אבסטרקטי, אלא במלואו, כולל התפוררות (אבל לא החטא). בדרך זו, בו הטבע האנושי כבר היה פוטנציאלית מרפא ומוכן למצב הלא-מות העתידי. היסודות — השלב הראשון לתחייה ולשינוי הכללי של הגוף.

עובדה מעניינת: בתאולוגיה הוונציאנית הייתה תפיסה של "החלפה הדדית" (אנטידוסיה): ישו לוקח את שלנו, כדי לתת לנו את שלו. הוא לוקח את הגוף המת, כדי לתת לו חיי נצח; הוא לוקח את התפוררות, כדי לתת את הלא-תפוררות. החלפה זו, שהתחילה בחג המולד, תיגמר אסחטולוגית, כשאלוהים יהיה "כל בכל" (1 קור. 15:28).

3. הליטורגיה כשיחזור אסחטולוגי

הטקס של חג המולד לא רק מתאר את העבר, אלא מכריז על העתיד. הוא שם את המאמין במקום של משתתף במציאות המתקיימת של ממלכת השמיים.

הטרופר של החג: "רוחשך, ישו אלוהינו, זרח בעולם נורה גילוי…" אור "הגילוי" (יוונית: gnoseos — ידיעה, גנוזיס) כאן — אור הידיעה האסחטולוגית, שיאיר את כולם בפארוסיה (בבואו השני),

האירמוסים של חג המולד משווים את לידת ישו להופעת "השמש הצדק" (מיל. 4:2), שבהקשר התנ"כי — דמות יום ה' המשיחי, כלומר יום השפט האסחטולוגי וההצלה.

האוכל המקדש, שמושח חג המולד, — זהו, בהגדרה, טיבה האסחטולוגית, "כתם של העולם העתידי", שבו המאמינים טעמו את מזון הנצח כבר עכשיו, בקדימה לממלכת השמיים.

4. סמליות ואיקונוגרפיה: סמלים של הסוף בהתחלה

האיקונוגרפיה של חג המולד מלאה בהניחות אסחטולוגיות:

המערה (הקטע): מתוארת כפתח חשוך. זה לא רק סמל של העולם הנפל, אלא גם דמות של הגיהנום, השאול, שיידרש להיכנע לפני התחייה. הלידה במערה מקדימה את הנצחון הזה.

החבלים (הקשים): החבלות הצפופות של התינוק — דמות ישירה של החבלים הקבורים. כבר ברגע הלידה נמצאת נושא המוות, אך מוות שיינצח. זה "אסחטולוגיה in nuce" (בזרע).

הג'יד (הפרה): לפי נבואת אשר (1:3), הם מייצגים את העם הישראלי והנכבדים. הנוכחות שלהם ליד היסודות מצביעה על האחדות האסחטולוגית של כל האנושות סביב ישו, "כדי שכל השמים והארץ יחדו יחדו תחת ראשות ישו" (יפ' 1:10).

5. דיאלקטיקה "כבר" ו"עדיין לא": המתח של חג המולד

המשמעות האסחטולוגית של חג המולד נפתחת בדיאלקטיקה המרכזית לנוצרות: ההצלה "כבר" התקיימה (אלוהים התגלה), אבל "עדיין לא" הושלמה במלואה (העולם עדיין ברע, המוות עדיין פועל). חג המולד — זה תנופה חזקה, שהפיק תהליך בלתי-פוסק, דומה להתפוצצות, גל שלהו יגיע עד קצותיו של היקום בסוף הזמנים.

דוגמה מהפטרוסטיקה: סנהדרין הבוגר ב"דיבור על חג המולד" אומר שישו נולד, "כדי להנהיג את הכל בפניו". "ההנהגה" (אנקפלאיאוסיס) — פעולה אסחטולוגית של שיחזור וריפוי של היצירה השבורה, שהתחילה בוויפלקה.

6. השקפות תרבותיות: מהקולאדות עד לספרות

המודעות העממית והאמנותית תפסה את ההיקף האוניברסלי הזה.

הקולאדות: בקולאדות האוקראיניות והבלארוסיות, לעתים קרובות נשמע על כך ש"כל היקום" נהנה מהלידה של ישו, "והגיהנום רעד". זהו דמותולוגיה אסחטולוגית ישירה — הנצחון על הגיהנום מתחיל עם הלידה.

ספרות: בשירת ג'ון דון "הדרשה הרוחנית של חג המולד" (1626) הלידה של ישו מתוארת כאירוע ש"מתפוצץ" את הזמן הרגיל ומביא את הנצח. ב"מסע הקדושים" של ת'ורסטון ס. אליוט, הקדושים, כשהם רואים את חג המולד, מרגישים שחייהם הישנים "מתים" — הם הפכו לעדים ל"לידה" ו"מוות", ששינה את טבעה של המציאות, נציגה את הסוף והשינוי.

7. המשמעות הנוכחית: חג המולד כאנטי-אפוקליפסה של פחד

בעידן, שבו האסחטולוגיה הח
© elib.co.il

Permanent link to this publication: