בבתי המשפט נשמע יותר ויותר אבחנה מוזרה. ילד שונא את האב שלו, למרות שהוא לא הכה, לא העליב, לא שכח את יום ההולדת. מהיכן באה השנאה הזו? פסיכולוגים אומרים: סינדרום ההתרחקות מהורה. עורכי דין חושקים: האם האם הכינה. שופטים רועדים: הוכחו. ואז מונה חקירה על סינדרום ההתרחקות מהורה. מהו החיה הזו, איך היא נתפסת, והאם ניתן לסמוך עליה? הבה נחפור.

מהי סינדרום ההתרחקות מהורה

המונח נטבע על ידי הפסיכיאטר האמריקאי ריצ'רד גארדנר ב-1985. הוא שם לב: בתהליכי גירושין, ילדים מתחילים לשנוא אחד מההורים ללא סיבה אובייקטיבית. הילד לא פשוט נפגע, הוא מדמים את האב או האם, מייחס להם זוועות שלא באמת קיימות, נמנע מפגישות, שמח כשההורה חולה או סובל.

הסיבה — בעיבוד שיטתי של ההורה השני. האם (לעיתים רחוקות האב) מנחה לילד: «ההורה השני — אוייב, הוא מסוכן, הוא לא אוהב אותך, הוא רוצה לגנוב אותך/להרוג אותך/לנטרלך». הילד, במיוחד אם הוא צעיר מ-12 שנים, לא יכול להעריך באופן ביקורתי את המידע הזה. הוא עוסק בו כאם אמת. נוצרת תמונה שגויה של העולם.

ההבדל החשוב מהאלימות האמיתית: בסינדרום ההתרחקות אין עדויות לפגיעה. אין חבטות, אין איומים, אין דעיכה. יש רק פחד ושנאה שנחנך. והכלי העיקרי של ההתרחקות — ההורה השני, שמכין את הילד.

למה דרושה חקירה על סינדרום ההתרחקות מהורה

בבית המשפט נתקלים בשתי העמדות. האב אומר: «הילד נכנע». האם אומרת: «הוא פחד מהאב, בגלל שהוא אלים». מי צודק? השופט אינו פסיכולוג. הוא לא יכול להכנס לראש הילד. צריך מומחה. חקירה על סינדרום ההתרחקות מהורה נועדת לענות על שלוש שאלות:

יש לילד סימנים של סינדרום התרחקות? אם כן — מי הוא ההורה המתרחק (מי הכין)? האם ההתרחקות מההורה השני היא מוצדקת (כלומר, האם הוא באמת אלים) או לא מוצדקת (כלומר, כניעה)?

ללא חקירה, השופט עלול לקבל פחד שנחנך כאמת ולהחרים הורה חף מפשע. או, להיפך, לא להבחין באלימות אמיתית, כשהוא חושב שזה «רק סינדרום». חקירה — זה סכין שמפריד בין שתי מצבים אלו.

איך נעשית חקירה

התהליך ארוך, בין שבועיים לחודשים רבים. ועדת החקירה כללת פסיכולוג ילדים, פסיכיאטר ולפעמים סוציולוג. הם חוקרים את חומרי העניין, תעודות רפואיות, תצוגות מהבית הספר, מכתבי הורים.

לאחר מכן, יש עבודה עם הילד. שיחות פרטיות, מבחנים ציוריים, סיפורים על תמונות. החוקר רואה כיצד הילד מגיב לציון ההורה המתרחק (אותו שהוא שונא). הזרימות נרחבות? קולו עולה? האם הילד משתמש בביטויים מוכנים, עתירי-מונחים, שהוא לא יכול להמציא בעצמו («אתה אובססיבי פסיכולוגי» בפי ילדה בת שמונה)?

מושקעות שאלות על שני ההורים. משווים את גרסאותיהם של האירועים, מחפשים ניגודים. החוקר עשוי לבצע מבחן על נטייה להשפעה ועל חשיבה ביקורתית. במקרים מסובכים, משתמשים בהקלטות וידאו של הילד פוגש כל אחד מההורים לבדו ומנתחים את ההתנהגות.

התוצאה — דיווח כתוב. בו החוקרים נותנים תשובה: יש סינדרום או לא, מי הוא המתרחק, ומי הוא המתרחק. ובעיקר — המלצות לבית המשפט: להשאיר את הילד עם המתרחק, להגביל את המגע עם המתרחק, להכריז על טיפול.

מתודות וקריטריונים של אבחון

אין «גלאי סינדרום» מונחה. אך החוקרים מזהים שמונה סימנים קלאסיים (לפי גארדנר), שהם מנתחים ביחד:

קמפיין דיפמה: הילד קורא כל הזמן בשם ההורה המתרחק, ממציא שקרים. הסברים רחוקים, עטופים: על שאלה «למה אתה לא אוהב את האבא?」הילד עונה «הוא לא קנה גלידה» או «הוא העליב את האם», שלא תואם לשנאה. חוסר אמביבלנטיות: הילד או אוהב את ההורה המתרחק, או שונא את המתרחק. ילד בריא מרגיש תערובת של רגשות אף להורה רע. פנומן של חושבן עצמאי: הילד מבטיח שאף אחד לא הכין אותו, הוא המציא הכל בעצמו. והוא משתמש בביטויים מוכנים, עתירי-מונחים. תמיכה אוטומטית בהורה המתרחק: בכל סיבוב, הילד נעמד לצד ההורה המתרחק, אפילו אם הוא ברור שהוא לא צדק. חוסר תחושה אשמה על אלימות כלפי ההורה המתרחק: הילד עשוי לשמח על מחלתו או צרה שלו ללא כל טינה. קיום של סצנות מושאלות: הילד מחזיר סיפורים שהוא לא יכול היה לראות (למשל, «האבה חטף את האם» אם הוא חי במדינה אחרת באותו זמן). עוינות שמעברת למשפחה של ההורה המתרחק: הילד שונא לא רק את האב, אלא גם את ההורים שלו, האחיות, אפילו את חיות המחמד.

אם לילד יש 5 מתוך 8 סימנים — יש סיכוי גבוה שיש לו סינדרום התרחקות. החוקר גם מעריך את העדות להיותה של אלימות אמיתית: בודק תעודות, שואל שלישיים, חוקר תעודות רפואיות.

קשיים והקרטיקה על החקירה

סינדרום ההתרחקות מהורה אינו אבחנה רשמית במערכות הקלסיפיקציה הבינלאומיות (מק-11) ו-DSM-5. הוא נכלל במק-11 כ»סינדרום התרחקות מהורה» בחלק של גורמים המשפיעים על הבריאות, אבל לא כהפרעה פסיכיאטרית. זה מספיק כדי להשתמש בו בבתי המשפט, אבל לא מספיק כדי להכריז על טיפול כפוי.

המקרים מקרים: החקירה סובייקטיבית. פסיכולוג אחד רואה סינדרום, פסיכולוג אחר — פציעה אמיתית. אין סימנים ביולוגיים
© elib.co.il

Permanent link to this publication: