ביצירותיו של צ'רלס דיקנס, אין דמות "הגיבור האידיאלי" יחידה וסטטית במובן של רומנטיקה או רומנטיקה נוער. הגיבוריות שלו לא במעשים על-טבעיים או בצלחה חברתית, אלא בקשיחות המוסרית, ביכולת להפגין חמלה ולשמור על אנושיות בעולם אכזרי ולא הוגן. התפתחות האידאל הזה מהרומנים המוקדמים לרומנים המאוחרים רומזת על הפסימיזם החברתי המורכב יותר של דיקנס ועל התפנות ההתמקדות מסבלה פסיבי להתנגדות פעילה, אם כי מקומית, לרע.
ברומנים המוקדמים ("אוליבר טוויסט", "ניקולאס ניקלבי"), הגיבור האידיאלי מוצג לעיתים קרובות בשתי צורות:
ילד-קורבן, ששומר על תמימותו. אוליבר טוויסט הוא דוגמה ארכיטיפית. "האידיאליות" שלו נמצאת בשמירה פסיבית, כמעט כמו נס, על טובות נטולת רע בעולם הקשה של בית העבודה, של החמולה והחוסר הוגנות. הגיבוריות שלו נמצאת בהתנגדות להרס, ולא בשינוי פעיל של העולם. הוא אובייקט ההצלה, ולא סובייקט הפעולה.
האידאל הנשי: "מלאך בבית" (The Angel in the House). רוז מיילי ("אוליבר טוויסט"), קייט ניקלבי, אגנס ויקפילד ("דייוויד קופרפילד") מייצגות את התרבות הויקטוריאנית של טוהר הנשים, ההקרבה והמעשה הביתי. הכוח שלהן נמצא בהשפעה המוסרית, בסבלנות וביכולת להיות "נמל ים" לגבר. תפקידן הוא להציל ולהנחים, ולא לפעול באופן עצמאי.
ברומנים הבוגרים, האידאל מורכב יותר, ומקבל תכונות של טובה פעילה, אם כי לא כוחנית.
האדם העצמאי עם הלב הטוב: דייוויד קופרפילד. "האידיאליות" שלו נמצאת ביכולת להוציא שיעורים מוסריים מהסבל, לשמור על נאמנות לחברים (כמו סטירפורט, למרות נפילתו) ולמצוא אושר בעבודה ההוגנת ובחיי המשפחה. סיפורו הוא Bildungsroman, שבו הגיבוריות נמצאת בגידול האישי ובשמירה על יושרה.
האידאל כמשפחה וקהילה חלופית. ב"בית הקרח" אין גיבור מרכזי. ההתחלה האידיאלית מתפזרת בין אלה שמתנגדים לרדידות הקרה של המערכת: אסתר סומרסון — עם חמלה מעשית ופעילה (בניגוד ל"מלאכים" של התקופה המוקדמת); ג'ון ג'רנדיס — כמי שמייצג טובות רציונלית, פרטית, שממנעת פומביות; המפקח באקט — כיושרה מקצועית שמשרת את האמת.
ברומנים המאוחרים, המכוערים ביותר, המקום של הגיבור האידיאלי לעיתים קרובות נקטע על ידי קורבן, שיושרתו נמצאת בהתנגדות סטואית ובשמירה על הנשמה.
ארתור קלינם ("קטנה דורית") — אחד הגיבורים האידיאליים הפחות "גיבוריים". הוא פסיבי, לא מצליח, נתון בתחושת אשמה. הגיבוריות שלו נמצאת בהתנגדות לליצנות, ביושרה עם עצמו ועם האחרים, ביכולת לראות ב"קטנה דורית" לא כאובייקט של חמלה, אלא כאישיות. הוא מציין המוסרי בעולם שנכבש על ידי הכסף והכלא (הממשי והרוחני).
סידני קארטון ("סיפור של שני ערים") — כאן האידאל הדיקנסי מגיע לשיאו הטרגי. קארטון, ציני ומרותק, מבצע את המעשה הגיבורי היחיד בחייו — הקרבה עצמי מאהבה מצפונית. "האידיאליות" שלו נמצאת בניצחון על עצמו, בהפיכה מפארז למושיע, שמעניק חשיבות לחיים "החסרי-תועלת" שלו. "זה המעשה הטוב ביותר שאי-פעם עשיתי" — המשפט המפתח.
אמי (קטנה) דורית — דמות נשית ייחודית. היא משלבת בתוכה סמלות "מלאך בבית" וכוח קטן, אבל בלתי-נכנע. "הגיבוריות" שלה נמצאת בעבודה יומיומית, בתמיכה באבא-השלטון ובשמירה על אהבה וסמיכות, אפילו כשהיא עשירה. היא סולם המוסרי שעליו נשען עולם הרומן.
לדיקנס, הגיבור האידיאלי תמיד מוגדר על ידי קטגוריות מוסריות, ולא חברתיות:
יכולת להפגין חמלה. טובת הראשונה. הגיבור יודע לחוש את הכאב של האחר.
עבודה ויושרה. מנוגדים לפארזיזם של האריסטוקרטיה ולרמאות של המסחרנים (כמו מר מרדל ב"קטנה דורית").
נאמנות ומסירות למשפחה (המונעת או המשפחה הדמותית).
צניעות והעדר גאווה. גאווה היא הפשע העיקרי של הרשעים הדיקנסיים (גראדגרין, דומבי, היווישם).
יכולת לסלוח. בניגוד לאנטגוניסטים הנקמנים.
הגיבורים האידיאליים של דיקנס לעיתים קרובות חשופים לפגיעה (יתומים, עניים, נשים, כושלים). בכך, הסופר טוען שעליונות המוסרית לא תלויה במעמד. האידאל שלו הוא תשובה אוטופית לאכזריות של ההתעשרות, הביורוקרטיה ודרוויניזם החברתי. הוא מציע לא רבות, אלא "רבות של ליבות" — אמונה ששינוי העולם מתחיל עם טובות היחיד, עם יושרה וחמלה. בכך, הקונסרבטיזם והרדיקליזם שלו.
הגיבור האידיאלי של צ'רלס דיקנס התפתח מילד-סטרגל קדוש לאדם מורכב, לעיתים קרובות שבור, אבל לא מתכופף. זהו גיבור בגודל אנושי,
© elib.co.il
New publications: |
Popular with readers: |
News from other countries: |
![]() |
Editorial Contacts |
About · News · For Advertisers |
Digital Library of Israel ® All rights reserved.
2024-2026, ELIB.CO.IL is a part of Libmonster, international library network (open map) Preserving Israel's heritage |
US-Great Britain
Sweden
Serbia
Russia
Belarus
Ukraine
Kazakhstan
Moldova
Tajikistan
Estonia
Russia-2
Belarus-2