באינטרנט, בפורומים ובשיחות רגילות, לפעמים שומעים טענה מפתיעה: בגרמניה, נחשב כמובן לפי המציאות לפקפק בשולחן הארוחה. אפילו, לפעמים, זה נעלה למעמד של שבח לצבאץ — דרך לאורחים להראות שהארוחה הייתה טעימה ונעשתה טוב. כמה אמיתי טענה זו? מהיכן המיתוס הגיע, ומה המצב האמיתי של אתיקת השולחן הגרמנית? בואו נסדר את זה צעד אחר צעד.

מהיכן המיתוס הגיע?

המיתוס על גרמניה הסובלנית לגזים דרכיים בשולחן הוא אחד מהסטריאוטיפים הנחרזים על גרמניה, בדומה ל-"לגרמנים אין תחושה לכיף" או "לגרמנים לובשים חולצות עור כל יום". כמו כל סטריאוטיפ, יש לו בסיס במציאות — אבל הבסיס הזה נמצא יותר בהיסטוריה ובמיתולוגיה מאשר בחיי היומיום המודרניים.

המקור ההיסטורי של האמונה נשאב לעיתים למשפט שנטבע לכבוד מרטין לותר, הרפורם הכנסייתי הגדול. לפי המספר, אחרי ארוחה נהדרת, לותר שאל את המזמינים שלו: "Warum pfurzet und ruelpset ihr nicht, hat es euch nicht geschmecket?" — כלומר, "למה אתם לא פוקפקים ומגעגעים? האם לא נהניתם מהארוחה?" המשפט הזה, למרות שהוא נחשב למקור בספק, התמקם במקום קבוע במיתולוגיה הגרמנית והועבר דור אחר דור כדוגמה להומור עממי גס אבל אמיתי.

אבל חשוב להבין שזה אינו הוראה לאתיקה, אלא אנקדוטה היסטורית. רק מישהו שהיה לגמרי חוץ מנורמות הנאות יכול להרשות לעצמו חפץ כזה בשולחן — דומה לאותו בלוגר שמפקפק במסעדה, אבל לא אורח רגיל.

איך נצפו פעולות גופניות בעידנים שונים

היחס לפקפוקים ולפעולות גופניות אחרות באמת השתנה לאורך ההיסטוריה — ולא רק בגרמניה, אלא בכל רחבי אירופה. בתקופת הביניים, נורמות האתיקה היו נוחות במידה רבה. למשל, במדינות רבות באירופה, פקפוק לאחר ארוחה נחשב לסימן שהאורח היה מלא ומרוצה מהארוחה. זה היה חוק מעשי: בתקופה שבה הרעיון של "מרחב אישי" היה שונה מאוד מהיום, פעולות גופניות לא היו מוקפות בטאבו כפי שהן עכשיו.

אבל במאה ה-19, המצב השתנה באופן דרמטי. בשפה הגרמנית, המילה Bäuerchen (במובן "חקלאי קטן") הופיע, שמתייחסת לפקפוק של תינוק אחרי ההנקה. בולשנים שם שהמילה עצמה משקפת את העובדה שבגרמניה, פעולות גופניות בנוכחות אחרים נחשבו למנהג כפרי גס, לא נאות לאדם נאות. במאה ה-20, הרעיון שפקפוק בשולחן הוא לא נאות, היה נחרז בחברה הגרמנית כמו בכל מדינה אירופית אחרת.

מה שאומרים הגרמנים המודרניים והתושבים בגרמניה

בלטעות על אנקדוטות היסטוריות ובהתבוננות במצב האמיתי, התמונה הופכת לברורה לחלוטין. אין מקור שמדבר על גרמניה המודרנית שמאשר שפקפוק בשולחן נחשב כמובן לפי המציאות.

משתמשי הפורומים שחיים בגרמניה דחו את המיתוס בהכרח. אחד מהם, שחי במדינה מעל 25 שנה, אומר בפשטות: "זה לא מקובל בשולחן, ובהרבה מקרים אחרים זה גם לא. אבל אם אדם לא יכול לשלוט בעצמו, זה קורה לפעמים. הם יתנצלו בוודאות, והאנשים סביבם יעמידו פנים שלא הבחינו." זה, למעשה, הוא החוק האוניברסלי של התנהגות שחל על כל מדינה אירופית, כולל רוסיה.

משתמש אחר, שחי במלון עם גרמנים, משמע שבחדר, בהקשר לא רשמי, מקרה כזה יכול באמת לקרות — כמו שזה כנראה היה בקבוצה של רוסים שנותרה ללא עין רופאה. אבל "במסעדה... זה לא קרה." כלומר, אפילו בתנאים רשמיים יותר, אנשים צופים באתיקה בסיסית כשהם בנוכחות אחרים.

מדריכי האתיקה המודרניים גם מאשר שבחברה הגרמנית המודרנית, "השימוש בנורמות האתיקה והאתיקה הופך לחשוב יותר. כשמבקרים במסעדה או מזמינים חברים לארוחה, טוב לשמור על החוקים המקובלים." אין דיבור על כל דחיפה של "שבחים אקוסטיים".

אזהרה: מקורות המיתוס לעיתים פחות אמינים

מעניין שהמקורות שמפיצים את המיתוס הם או ברורים כמחקה או אינם קשורים לגרמניה האמיתית. למשל, כמה אתרים טוענים שפקפוק בשולחן בגרמניה הוא "לא שונה משלנו ניעור או צחוק, זה דבר נורמלי"}. אבל טענות כאלה לעיתים נסמכות או על אמתות עתיקות או על זיופים.

הנה דוגמה טיפוסית: משתמש בפורום כותב שב"תקופות העבר, לפי חוקי האתיקה, אם נשים פקפקה בשולחן, הגבר שיושב לידה נאלץ להתנצל כאילו הוא עצמו עשה זאת." זה נשמע יותר כמו סקרנות מספרים עתיקים על אתיקה, ואין לו שום קשר לגרמניה המודרנית.

לא ניתן להתעלם מהעובדה שחלק מהמיתוסים האלה נובעים מהבדלים לשוניים ותרבותיים פשוטים. כמו שהגארדיאן העיר במאמר על מילות קללה גרמניות, השפה הגרמנית משתמשת בהרבה "מילים של זרם", אבל זה לא אומר שהגרמנים מעוניינים יותר בתהליכים של זרימה מאשר אחרים.

וכמובן, לא ניתן לבלבל בין פקפוק לבין פקפוק. יש תרבויות שאכן מעודדות פקפוק לאחר ארוחה כסימן שהאורח מלא. אבל זה לא מקובל בגרמניה, וזה בהחלט לא נכון לפקפוק.

מסקן: האם נכון שהגרמנים פוקפקים בשולחן?

אז, נחזור לשאלה העיקרית. האם נכון שהגרמנים חושבים שפקפוק בשולחן נחשב כמובן לפי המציאות?

לא, זה לא נכון. בגרמניה המודרנית, כמו בכל מדינה אירופית אחרת, פקפוק בשולחן נחשב לרשלנות. זה נחשב ללא נאות, לא תרבותי, ולא כבד לאלה שסב
© elib.co.il

Permanent link to this publication: