דנמרק בשנות מלחמת העולם השנייה והשואה: מציאות סותרת

הקדמה: משטר כיבוש ייחודי

דנמרק נכבשה על ידי צבאות גרמניה הנאצית ב-9 באפריל 1940 במסגרת מבצע "ווזרובונג". אולם המקרה הדני היה ייחודי בהיסטוריה של כיבושי הנאצים באירופה. עד לאוגוסט 1943, דנמרק שמרה על סוברניות פורמלית, פרלמנט פועל, ממשלה בראשות הסוציאל-דמוקרט תורוולד סטאונינג, צבא ואף את המלך כריסטיאן X. המצב הייחודי הזה, שנקרא "מודל שיתוף פעולה" או "מדיניות של הרגעה", הגדיר את מעמדה המיוחד של המדינה והשפיע על גורלם של היהודים הדנים.

«מודל 1940-1943»: שיתוף פעולה ופשרה

המפקדה הגרמנית הייתה מעוניינת בשמירה על כלכלת דנמרק כמקור לתוצרת חקלאית (בשר, שמן) ובהמשך פעולה של התעשייה. דנמרק קיבלה מעמד "מדינת נציבות מודל". בתמורה ללויאליות פוליטית ומשלוחי סחורות לגרמניה, שמרו השלטונות הדנים על שליטה בעניינים הפנים. בשנים הראשונות של הכיבוש לא הוכרז מצב חירום צבאי בדנמרק, לא הוכנסו חוקי גזע בגרסתם הגרמנית, והמנהלה הגרמנית המוגבלת כמעט לא התערבה בחיי היומיום.

עובדה מעניינת: המלך כריסטיאן X, לפי אגדה נפוצה אך לא מוכחה היסטורית, נטען שנשא בכוכב דגל דוד צהוב כסמל להסולידריות עם היהודים. לעומת זאת, לעולם לא היה צו ממשלתי על נשיאת כוכבים בדנמרק. אולם, המלך עשה שימוש בלחץ פרטי על הממשלה, כדי להגן על אזרחים יהודים, וההליכות היומיומיות שלו בכרכרה בקופנהגן ללא הגנה משמעותית הפכו לסמל של שקט דני וגאונות.

ההפך ב-1943: משיתוף פעולה להתנגדות

המצב השתנה באופן דרמטי בקיץ-סתיו 1943. גדלה הלאה המלאכה בכיבוש, נעשו יותר פעולות סבוטאז', והתבוסות הצבאיות של גרמניה בסטלינגרד ובאפריקה שינו את התמונה האסטרטגית. ב-29 באוגוסט 1943, השלטונות הגרמניים הציגו לממשלה הדנית אולטימטום עם דרישה להכריז על עונש מוות למחבלים ולהחריף את המדיניות. הממשלה סירבה והופקעה. המשלחת הגרמנית, ורנר בסט, הכריז על מצב חירום. הצי הדני נטבע על ידי המגויסים שלו, כדי שלא יגיע לידי הגרמנים. התחילה תקופה חדשה — תקופת ההתנגדות הפתוחה.

מבצע ההצלה של היהודים: מעשה נפלא קולקטיבי והסיבות לו
הדף המפורסם בהיסטוריה הדנית של השואה היה ההצלה של רוב האוכלוסיה היהודית באוקטובר 1943. לאחר שקיבלו מהדיפלומט הגרמני גאורג פרידריך דוקוויץ' מידע על פשיטה שמתכננת לליל 1-2 באוקטובר, התחבורה הדנית, עם תמיכתם של אזרחים רבים, ארגנה מבצע יוצא דופן.

במהלך שבועות, כ-7200 יהודים דנים ו-700 משפחותיהם הלא-יהודיות נעצרו בספינות דיגה דרך האגמים של ארסונן לשוודיה, שהסכימה לקבל אותם. בידי הנאצים נפלו כ-470 יהודים, שהועברו לגטו טרזיינשטאט. מעניין, שהודות ללחץ המתמשך של השלטונות הדנים והקרן ההומניטרית, המאסרים היו ברובם שורדים.

גורמים ייחודיים להצלחה:

העדר אנטישמיות עמוקה: בחברה הדנית לא היתה יודאפוביה מסיבית. היהודים (פחות מ-0.5% מהאוכלוסייה) היו משולבים היטב, נחשבו דנים באמונה יהודית.

התנגדות אזרחית: במבצע השתתפו אלפים — משוטרים שהזהירו מפשיטות, עד רופאים שהחביאו אנשים בבתי-חולים, ודייגים פשוטים שהסתכנו בחייהם.

מעמד ייחודי של דנמרק: אפילו ב-1943, הגרמנים פעלו בזהירות רבה יותר בדנמרק מאשר במזרח, וניסו להימנע מאלימות פתוחה ומהפכות המוניות שיכולות להפריע למשלוחי הסחורות.

דוגמה: אחת מספינות הדיגה, "אגיר", תחת פיקודו של אריק קריירה, ביצעה רבות רייסים מסוכנים דרך המיצר במהלך לילות ספורים, והעבירה מאות אנשים. סיפורים דומים היו עשרות. הדיפלומט השוודי ראול ואלנברג, שהציל יהודים בבודפשט, קיבל השראה מהדוגמה הדנית.

דינמיקת הזיכרון וההערכות ההיסטוריות

ההיסטוריוגרפיה של תקופת המלחמה הדנית עברה מספר שלבים:

המיתוס הפוסט-מלחמתי של "עם אחד-מורד", שבו הושם דגש על הגיבורות של ההצלה של היהודים ועל תנועת ההתנגדות, ודיבר על תקופת השיתוף הפעולה 1940-1943 באופן דחוק.

השינוי המבקר של שנות ה-1960-1980, כשההיסטוריונים התחילו לחקור הסכמים והשיתוף הפעולה הכלכלי של השלטונות והעסקים הדנים עם הנאצים.

גישה מודרנית, שמכירה בשתי הצדדים: השיתוף הפעולה הפרגמטי, ששמר על המדינה מהרס, וההתעוררות האזרחית המונית להצלת קרובי-המשפחה, שהפכה אפשרית בזכות המבנים שנשמרו של החברה.

עובדה מעניינת: היהודים בטרזיינשטאט המשיכו לקבל מסמכים מממשלת דנמרק והקרן ההומניטרית, וב-1944, כדי להפריד את השמועות על מחנות ההשמדה, הנאצים אפילו הרשו למשלחת של הקרן ההומניטרית הדנית והצירים הדנים לבקר בטרזיינשטאט, שהוכנה מראש כדי להפוך ל"גטו מודל". ביקור זה, למרות שהיה תעמולה, סייע באופן עקיף להשרדות האסירים.

סיום: פרדוקס החוויה הדנית

ההיסטוריה של דנמרק בשנות המלחמה מייצגת פרדוקס של פרגמטיזם והומניזם. מצד אחד, המדינה פנתה להסכם בלתי-רגיל עם הכובש, מה שאפשר להימנ
© elib.co.il

Permanent link to this publication: