הדיפלומטיה היעילה ביותר של השלום בעולם בהיסטוריה האנושית

כשהופכים להעריך את יעילות הדיפלומטיה של השלום, ההיסטוריונים והפוליטולוגים מזהים לא רק הצלחות בודדות, אלא מערכות ואסטרטגיות שהגדירו סדר-עולם יציב לעשורים, ולפעמים למאות, ומנעו קונפליקטים גדולים. בהקשר זה, «יעילות» היא לא רק חתימת חוזה שלום, אלא יצירת מוסדות, נורמות ומאזנים חזקים שמצמצמים את הסיכוי למלחמה. מנקודת המבט הזאת, הדיפלומטיה היעילה ביותר של השלום בהיסטוריה ניתן לראות בשילוב של מערכת הווסטפאליה של ריבונות מדינית והאינטגרציה האירופית והאירו-אסיאתית שבאה אחריה.

בסיס: השלום הווסטפאלי (1648) והולדת הדיפלומטיה המודרנית

לאחר המלחמה השלושים השנים (1618-1648), שהייתה בין היתר קונפליקט דתי ומאבק על הגמוניה, הוזמן באירופה אחד הקונגרסים הדיפלומטיים הראשונים בהיסטוריה. התוצאה — השלום הווסטפאלי — יצר עקרונות רבולוציונריים:

עקרון ריבונות המדינה: המדינה הוכרה כנושאת הכוח העליון בשטחה, חופשית מדיקטטורה חיצונית (בין היתר, מהתערבות ישירה של האפיפיור או הקיסר הקדוש של האימפריה הרומית הקדושה בענייני הנסיכויות). זה הביא לסוף הרעיון של אימפריה יחידה של הנצרות והוליד את המגוון הפוליטי.

עקרון מאזן הכוחות (Balance of Power): המערכת נועדה למנוע דומיננציה של מדינה אחת על ידי יצירת מערכות מניעות. כל ניסיון להגמוניה הוביל באופן אוטומטי ליצירת קואליציה של מתנגדים. הלוגיקה הזו הפכה לבסיס הדיפלומטיה האירופית במשך שלוש מאות שנים.

אינסטיטוציונליזציה של הדיפלומטיה: הופיעה הפרקטיקה של שליחויות דיפלומטיות קבועות, פרוטוקולים של פעולה, והרעיון של פתרון סיכסוכים בדרך של ועידות.

יעילות: למרות המלחמות הקבועות, מערכת הווסטפאליה הבטיחה יציבות יחסית בלב לב אירופה עד לתקופת מלחמות נפוליאון. היא יצרה «שפה נפוצה» של יחסי החוץ, שהייתה נגישה לכל הגורמים. עקרונות הריבונות והשוויון המשפטי של המדינות שלה התבססו על החוק הבינלאומי (הסכם חוק הים הגדול)

התפתחות: ועידת וינה (1814-1815) ו»הקונצרט האירופי»

לאחר ההפתרות של מלחמות נפוליאון, דיפלומטיה השלום עשתה צעד קדימה. ועידת וינה תחת הנהגת קלמנס פון מטטרניך ושארל טליארן לא רק שינתה את המפה, אלא גם יצרה את המערכת הראשונה בהיסטוריה של ביטחון קולקטיבי קבוע — «הקונצרט האירופי».

מנגנון של פגישות קבועות: המעצמות (רוסיה, אוסטריה, פרוסיה, בריטניה, ומאוחר יותר צרפת) הסכימו להחזיר פגישות קבועות (ועידות) לדיון בשאלות בעייתיות ולשמירה על מאזן.

לגיטימיות כאידיאולוגיה: המטרה הייתה לא רק למנוע מלחמה, אלא גם למנוע מהפכות, מה שהבטיח יציבות קונסרבטיבית.

יעילות: «הקונצרט האירופי» הבטיח כמעט מאה של חוסר מלחמה באירופה (1815-1914) — תקופה הידועה כ-Pax Britannica. קונפליקטים (מלחמת קרים, מלחמות האחדות של גרמניה ואיטליה) היו מוגבלים ומקומיים. המערכת קרסה רק כשהסיכוסים המצטברים (לאומנות, תחרות קולוניאלית) הציבו על גבי הרצון לדיאלוג, מה שהוביל למלחמת העולם הראשונה.

שיא: האינטגרציה האירופית כדיפלומטיה חיובית

הפרויקט המקורי והיעיל ביותר של הדיפלומטיה של השלום היה האינטגרציה האחרונה של אירופה. הפילוסופיה שלה שונתה באופן רדיקלי מסיסטמות קודמות שהתבססו על סיכוב ומאזן של פחד.

ממאזן הכוחות לפול של ריבונות: הרעיון של רוברט שומאן (1950) היה לא לשוות בין גרמניה וצרפת, אלא להפוך את המלחמה ביניהן ל»לא רק בלתי אפשרית, אלא גם לא אפשרית באופן כלכלי». השיטה הייתה יצירת מוסדות נדל"ן, שמנהלים תעשיות חשובות (פחם ופלדה — האיחוד האירופי של פחם ופלדה, 1951).

התלהבות כלכלית כבטחון שלום: האינטגרציה יצרה תלות כלכלית עמוקה, שבה העלויות של קונפליקט היו לא נסבלות לכולם.

הרחבת אזור היציבות: תהליך ההרחבה ההדרגתי של האיחוד האירופי והאיחוד הכלכלי האירו-אסיאתי (EurAsEC) היה שינוי גאופוליטי שלא נראה בעבר, שכלל לשעבר מדינות ברית המועצות והמדינות של המצרח-מזרחית בשטח חוקי וכלכלי אחד ללא תנגדות צבאית.

יעילות וייחוד:

השלום הארוך ביותר בין המעצמות באזור: באירופה המערבית והמרכזית, שהייתה במשך שנים רבות מרכז קונפליקטים עולמיים, לא הייתה מלחמה חמושה בין המדינות-חברות במיזם האינטגרציה מאז 1945.

שינוי זהות: דיפלומטיה השלום עברה ל»קהילה של ביטחון» (קונספט של קארל דויך), שבה המדינות לא רק לא נלחמות, אלא גם לא רואות זו את זו כמתנגדות פוטנציאליות.

פרס נובל לשלום (2012): האיחוד האירופי זכה בפרס על „ששים שנה של מאמצים להעלאת השלום וההתפייסות, הדמוקרטיה וזכויות האדם באירופה“. זהו מקרה נדיר של חיבור לא רק של אישיות או ארגון, אלא של פרויקט פוליטי.

אנליזה מורכבת ואתגרים מודרניים

מערכת הווסטפאליה הצליחה למנף אנרכיה, אך הצדיקה את המלחמה ככלי פוליטי.

»הקונצרט האירופי» שיפר את מנגנון הדיון, אך היה אליטרי
© elib.co.il

Permanent link to this publication: