ההתנגדות לשואה בהיסטוריוגרפיה כבר נעברה מההבנה הצרה כהתנגדות חמושה בלבד. מחקרים מודרניים (לדוגמה, עבודותיו של יהודה באואר) רואים בה ספקטרום של פעולות של שרדות ושמירה על אנושיות בתנאים שמטרתם הייתה השמדה פיזית ורוחנית מוחלטת. ההתנגדות קיבלה צורות רבות: מפעולות י�ידיות של כבוד עד לפעולות מאורגנות בהמונים, מסאבוטאג' תרבותי ועד למלחמה פרטיזנית. היא הוכיחה שאפילו במצב של terrora agency (יכולת לפעול) לא הושמדה לגמרי.
הצורה המוכרת ביותר, אך לא היחידה.
ההתקוממות בגטו ורשה (19 באפריל — 16 במאי 1943): ההתקוממות העירונית הגדולה ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה. נוהלה על ידי הארגון הלוחם היהודי (ŻOB) תחת פיקודו של מרדכי אנלביץ' והאיחוד הצבאי היהודי (ŻZW). מאות לוחמים עם ציוד קל נלחמו כמעט חודש מול כוחות גרמניים רגילים שהשתמשו בארטילריה ובמטעני נפץ. ההתקוממות הייתה פעולה של מחאה מורלית ופוליטית, שהרוסה את המיתוס של פסיביות הקורבנות.
ההתקוממות במחנה המוות סוביבור (14 באוקטובר 1943): ההתקוממות הגדולה והיחידה במחנה המוות של הנאצים, בו חלק מהאסירים (כ-300 מתוך 600 המתקוממים) הצליחו לברוח, והמחנה נסגר ונמחק מפני האדמה. המארגן היה האסיר הסובייטי-יהודי אלכסנדר פצ'רסקי. הבריחה הזו הייתה אפשרית בזכות קונספירציה והתאמה בלתי רגילה בין האסירים ממדינות שונות.
התנגדות בגטאות אחרים: התנגדות פעילה הייתה גם בגטו בלוסטוק, וילנה, צ'נסטוחוב. בגטו במינסק פעלו קבוצות תת-קרקעיות, שהתאמצו להשיג קשר עם הפרטיזנים הבלארוסים.
עשרות אלפים של יהודים נלחמו ביחידות הפרטיזנים ובצבאות הקואליציה הנגד-היטלרית.
יחידות פרטיזנים משפחתיות יהודיות: ביערות בבלארוס, אוקראינה, ליטא, פעלו יחידות שהורכבו ממשפחות שברחו מהגטאות ומהמחנות. המפורסם ביותר הוא יחידת האחים בלסקים ביער נאליבוקה (בבלארוס המערבית), שלא רק ניהלה פעולות סבוטאג' דיברסיוני, אלא גם הקימה ביער "מחנה-מחנה משפחתי" שהציל את אזרחים — עד סוף המלחמה, כ-1200 איש התכנסו בו.
השתתפות בהתנגדות האירופאית: יהודים היו משתתפים פעילים ב"מאק" הצרפתי, הפרטיזנים האיטלקים, הצבא הלאומי הפולני והצבא העממי, הפרטיזנים היוונים, הפרטיזנים היוגוסלביים של טיטו. הם הקימו לעתים קרובות יחידות לוחמות תוך תנועות אלה (לדוגמה, "הארגון הפרטיזני היהודי" בקרקוב).
עובדה מעניינת: המספר הכולל של יהודים שנלחמו ביחידות הפרטיזנים בשטח הכבוש של ברית המועצות, לפי ההיסטוריונים, מוערך ב-20-30 אלף. ביערות בבלארוס המערבית היה אף "בית כנסת פרטיזני" במחצבה, שבו נשמרה החיים הדתיים.
צורה זו של התנגדות הייתה נפוצה ויומיומית, למרות שהיא נכנסה למיקוד תשומת-לב פחות.
חינוך וחיי תרבות סתר: בגטאות (בעיקר בוורשה, וילנה, לודז'), פעלו בתת-קרקע כיתות, תיאטרונים, אורקסטרות, נאמרו הרצאות, נערכו מחקרים. הגטו הווילני היה מרכז להצלת ערכים תרבותיים (כתבי-שמל). בגטו ורשה, ההיסטוריון אמנואל רינגלבלום ארגן ארכיון תת-קרקעי "אונג' שבת", שאסף מסמכים, יומנים, עדויות על החיים וההשמדה של הגטו. הארכיון היה מוחבא בקניות חלב והתגלה אחרי המלחמה.
התנגדות רוחנית: קיום מנהגים דתיים (לדוגמה, חגיגת פסח בחשאי), כתיבת יומנים (כמו של אנה פרנק או ויקטור קלמפרר), כתיבת מוזיקה ושירים היו פעולות של הכרת אישיות. במחנה המוות טרזיינשטאט, המלחינים פאבל חאס וויקטור אולמן יצרו יצירות מוזיקליות. אולמן כתב לפני העצירה באושוויץ: "טרזיינשטאט היה לי בית-ספר לפורטיסימו... לא חלש בחוש המוזיקה שלי, להפך, ניסינו לעשות את אותו הדבר שעשינו, ואפילו יותר".
דוגמה: במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, קבוצה של אסירים-יהודים מזונדרקומנדו (אותם נאלצו לעבוד בקמורות ובקרמטוריום), חיברה את הספרים שלהם בסכנה לחייהם. אחד מהם, זלמן גרדובסקי, כתב: "הביאו את העולם לדעת, כיצד נמתנו". היצירות האלה נמצאו אחרי המלחמה בשרידי הקרמטוריום III.
הצלת אחרים, במיוחד בתנאים שבהם על העזרה ליהודים נגזרו עונשים מוות, הייתה הצורה הגבוהה ביותר של התנגדות.
ההתקוממות במחנה המוות טרבלינקה (2 באוגוסט 1943): ארגנה זונדרקומנדו, והובילה לבריחה של כ-200 אסירים ולהרס רציני של המחנה. לאחר דיכוי ההתקוממות, הנאצים החלו בהפרדה של המחנה, כדי להסתיר עקבות הפשעים.
התקוממויות על המשלחות: אסירים, שהגיעו לדעת על גורלם, התנגדו לעתים קרובות כבר במסע. לדוגמה, ב-1943, באזור מינסק, קבוצה של צעירים, שהועברו להוצאה להורג, נפלטה על הקונוייה עם הקר
© elib.co.il
New publications: |
Popular with readers: |
News from other countries: |
![]() |
Editorial Contacts |
About · News · For Advertisers |
Digital Library of Israel ® All rights reserved.
2024-2026, ELIB.CO.IL is a part of Libmonster, international library network (open map) Preserving Israel's heritage |
US-Great Britain
Sweden
Serbia
Russia
Belarus
Ukraine
Kazakhstan
Moldova
Tajikistan
Estonia
Russia-2
Belarus-2