«חיי צ'ארלס דיקנס» של ג'ון פורסטר: בין ביוגרפיה, אגיוגרפיה והמצאת ירושת

הקדמה: הביוגרף הראשון כבונה של המיתוס

הביוגרפיה בשלושה כרכים «חיי צ'ארלס דיקנס» (The Life of Charles Dickens, 1872-1874), שנכתבה על ידי חברו הקרוב ושופטו הרוחני ג'ון פורסטר, היא לא רק היחסון הראשון לסופר הגדול, אלא גם אקט תרבותי חשוב ביצירת הדמות הקנונית שלו לעידן הויקטוריאני והמאוחר ממנו. עבודה זו, שיחידה במידה הנדירה בגודלה של הגישה לחומרים (מכתבים, יומנים, רשימות ראשוניות, שיחות אישיות), מילאה מספר תפקידים: עדות דוקומנטרית, תורם לכבודו, כלי לשליטה על המוניטין ואנדרטה לחיבורו. האנליזה שלה מאפשרת להבין כיצד דמות הלאום נוצרת ומקנוניזה.

1. מקור ייחודי: המונופול על הגישה והמתודולוגיה

פורסטר נהנה מזכויות ומשאבים יוצאים-דופן:

גישה ייחודית. דיקנס מינה את פורסטר לשופטו הרוחני הליטרארי, והעביר לו את כל יצירותיו, תיקוני הדפוס, התקשורת העסקית והאישית (חלק מהתקשורת האישית נהרסה על ידי פורסטר כדי «להגן על חיים פרטיים»). הוא היה האדם היחיד שידע פרטים על התהליך היצירתי, על הכסף ועל רבות מהדרמות האישיות.

השיטה «הביוגרפיה המדוקומנטרית». פורסטר, אחד הראשונים באנגליה, בנה סיפור על ידי ציטוטים רבים של מכתבים ויומנים של דיקנס, יוצר אפקט של «אוטוביוגרפיה תחת דיקות». זה נתן לטקסט אוטוריטט בלתי מעורער, אך באותו זמן נתן לביוגרף כוח גדול — הוא בחר מה לצטט ומה להשאיר.

עדות אישית. כמי שהשתתף או היה עד לרוב האירועים המתוארים (מתוכניות ספרותיות עד לסיכסוכים משפחתיים), כתב פורסטר מנקודת מבט של מקור, שהיתה גם חוזק וחולשה של העבודה.

2. יצירת הדמות: «חבר העניים» והטיטאן הספרותי

פורסטר שיחק תפקיד מודע ביצירת דמות מסוימת, שהפכה לקנון לעשורים:

המסתירת של צדדים «אפלים». הביוגרפיה עוברת בסקרן על האירוע הכי פגיע בשנים האחרונות של דיקנס — היחסים הסודיים שלו עם השחקנית הצעירה אלן טרנן. פורסטר השמיד את כל המסמכים הקשורים לכך, והציג את ההפרדה מאשתו קתרין כתוצאה מאי-התאמה של טבעים, ולא מהתעניינות חדשה.

החלשת קשיי האישיות. דיקנס, שהיה רגיש, אימפולסיבי, לפעמים דסטרוטיבי ועבודה-מני�קלית, מוצג בפני פורסטר כבן אדם עם «נפש שמשית», שעובר קשיים בכוחו. המלנכוליה, המשברים והמעשיות שלו נדונים כמעט לחלוטין.

ההתמקדות בשירות החברתי. פורסטר, ששיתף דעות עם דיקנס בנוגע לרעיונות ליברלים, הציב את תפקידו כ«מוביל של המדוכאים», הומניסט ורפורמטור חברתי. זה קבע במוחו של הציבור את דמותו של דיקנס-הפילנטרופ, «חבר העניים».

תהליך היצירה כניצחון של הרצון. פורסטר, שהיה נגד הסיורים המייאשים של דיקנס, תיאר בביוגרפיה אותם כמשימה הרואית של קשר ישיר עם העם, מסווה את ההיבט המסחרי והנזק לבריאות. באותו זמן, הוא מתעלם מנקודות של חשדנות, מאבקים יצירתיים והתערבויות ערכיות (כולל שלו) בעת כתיבת הרומנים.

3. תכונות תרבותיות ותוכניות

המבנה: הביוגרפיה עוקבת אחר הכרונולוגיה הקלאסית: ילדות ונעורים (עם התמקדות על החוויה הטראומטית של עבודת הוואקס), ההצלחה המוקדמת, השיא, ההרצאות הציבוריות, המוות. חודרות נפרדות מוקדשות להיסטוריה של יצירת כל יצירה גדולה.

האירוע המרכזי — סיפור מפעל הוואקס. פורסטר, שהיה נגד הסיורים המייאשים של דיקנס, פירש את האירוע הטראומטי העמוק ביותר לדיקנס — עליהו לא סיפר אפילו לאשתו. פורסטר הציג אותו כמקור כוח וחמלה של הסופר, שהקים את הבסיס לפסים החברתיים שלו. זה הפך למרכיב מרכזי של המיתוס הדיקנסי.

הפליאה מההרצאות הציבוריות. פורסטר, שהיה נגד הסיורים המייאשים של דיקנס, ייצג בביוגרפיה אותם כמשימה הרואית של קשר ישיר עם העם, מסווה את ההיבט המסחרי והנזק לבריאות. באותו זמן, הוא מתעלם מנקודות של חשדנות, מאבקים יצירתיים והתערבויות ערכיות (כולל שלו) בעת כתיבת הרומנים.

4. קריטיקה ו"חלוקות" של הביוגרפיה של פורסטר

כבר בעת העתידים והחוקרים המאוחרים ציינו חסרונות רציניים:

האופי "הרשמי". העבודה נתפסה כ"מושאגע" ומאושר על ידי המשפחה והסביבה. המבקרים (למשל, ג'ורג' הנרי לואיס) ציינו את תכונתה "הברונזית", "המונומנטלית" ו"החסרת עומק פסיכולוגי".

חסימות וצנזורה. בנוסף לסיפור עם טרנן, נחסמו רבות מהסיכסוכים (למשל, המחלוקת עם טקקרי), הקשיים ביחסים עם המוציאים, פירוד ופרטים על הנישואין.

העדר ניתוח קריטי של היצירה. פורסטר לא מבקר ספרותי. הוא יותר כמו כותב תיעודי, מאשר אנליטיקאי. המוטיבים העמוקים, הפואטיקה והקשר של היצירות להקשר התרבותי של העידן נשארים מחוץ לגבולות.

הסובייקטיות של החבר. ברור שהוא פונה לגאולתו, מה שמוציא את ההערכה האובייקטיבית. סיכסוכים ביניהם (למשל, בנוגע לקולינז) לא נצטטים.

5. חשיבות היסטורית ומורשת

למר
© elib.co.il

Permanent link to this publication: