גונטר דמניג: תיאוריה ומציאות של "אבני הקשר" 

גונטר דמניג (נולד ב-1947) — אמן גרמני, שמיזם "אבני הקשר" (Stolpersteine) עבר ממשקלו של פעולה אמנותית, לתופעה גלובלית של זיכרון לשואת יהודי אירופה. עבודתו נמצאת בקצה של אמנות קונספצ'ואלית, פעילות ציבורית ומחשבה היסטורית, מביאה לידי ביטוי את רעיון "הסקופטורה החברתית" (מונח של יוזף בויס), שבו החברה דרך פעולה קולקטיבית יוצרת את תרבות הזיכרון שלה.

1. המקורות התיאורטיים: בין אמנות לאנתרופולוגיה

דמניג התחיל מהתעניינות באנתרופולוגיה של התנועות והסימנים במרחב העירוני. בשנות ה-90 הוא יצר סדרה של פעולות, המסמנות דרכי הגירה של ציגנים בצבע לבן. נקודת המפנה הייתה כשהוא נתקל בטענה שאף פעם לא חיו סינטים ורומים בקולוניה. דמניג החליט לממש את ההעדר, על ידי שימוש בזיכרון הקורבנות בחומר היומיומי של העיר.

תיאורייתו מתבססת על כמה עקרונות:

האישיות נגד האבסטרקציה: מותם של מיליונים נחשב רק דרך הסיפור המסוים. המשפט "הנה גר... " מחזיר לקורבן שמו, מקצוע, תאריך המוות, שנלקחו על ידי הביורוקרטיה הנאצית.

ההפכה של הזיכרון: בניגוד לאנדרטאות מרכזיות, האבנים מפוזרות בכל רחבי אירופה, יוצרות "מפה דמוקרטית" של טרור. המנזר בא אל האדם, ולא להפך.

"הצוק" (Stolpern) כעשייה פילוסופית: זה לא צוק פיזי, אלא צוק אינטלקטואלי ורגשי. העובר, שנתקל במבט בכרטיסה המבריקה, נאלץ לעצור, לצעוד, לקרוא — לבצע את העשייה של תקשורת דומה לעבר. זה פירוק של האוטומטיות של חיי העיר.

2. המעשה: טקס היצירה וההתקנה כהופעה

תהליך יצירת כל אבן הוא טקס קשה, כמעט קדוש, המשלב עבודה ידנית ועבודה ארכיבית.

מחקר: קבוצה ייזמית (קרובי משפחה, תלמידים, חוקרי אזור) מבצעת מחקר היסטורי, מסמנת את הכתובת האחרונה של דיור הקורבן.

יצירה: דמניג יוצר את כל האבנים במספרדה שלו בקולוניה. הוא דחה יצור תעשייתי, מדגיש את היוחדות של כל סיפור. גודל 10x10 ס"מ מזכיר את האבן של דרך המסכה — חומר אוניברסלי, "לא מורגש" — שהופך לנושא של זיכרון.

התקנה: האמן מתקן את רוב האבנים (יש כבר יותר מ-100,000) בעצמו. זהו הופעה, שבה הוא עומד על ברכיו מול הבית, בנוכחות המלווים, הקרובים למשפחה והשכנים, ומטבע את האבן במדרכה. זהו אקט של נידון ציבורי ושיקום צדק, שבו העבודה הפיזית מסמלת את העבודה של הזיכרון.

עובדה מעניינת: האבנים הראשונות שהתקן דמניג באופן לא חוקי, ללא רשות של הרשויות העירוניות, רואה זאת כפעולה אמנותית של התנגדות אזרחית. רק לאחר דיונים ציבוריים, המיזם קיבל חוקיות. היום דרוש רשות, אך הרשויות כמעט תמיד לא דוחות, מכירות בערכה הציבורי.

3. דיונים ודילמות אתיות: גבולות האמנות הזיכרון

המיזם הפך לנושא של דיונים חריפים, שמשקפים את המקורות המורכבים של הזיכרון בגרמניה ובאירופה (Vergangenheitsbewältigung).

הביקורת מצד קהילות יהודיות: המתנגדת המפורסמת ביותר — שרלוטה קנובלוך, לשעבר נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה. היא חושבת שלדרוך על שמות המורדים — זה אקט גנדרני. בשל העמדה הזו, במינכן ובערים אחרות, אסור להניח אבנים. במקום זאת, מתקנים כרטיסים זיכרון על הקירות.

תשובתו של דמניג: האמן עונה שהאנשים לא נוהגים לדרוך על האבנים בכוונה רעה, אלא בחיי היומיום, שזו המהות של המיזם — השקעה של הזיכרון ברוטינה. הוא מציין שבמסורת היהודית, ההנחת חצץ על האנדרטה — סמל זיכרון, והלטון המבריק דורש נגיעה של הרגל, שזה סמלי.

סיכון להתחילות: כמה מבקרים חוששים שהשפעה של האבנים הרבות עלולה להוביל ל"התרגלות", אסתטיזציה של הכאב או הפיכת הזיכרון לאטרקציה תיירית ("מציד אבני הקשר").

4. ההתפשטות הגלובלית וההתפתחות של המיזם

בהתחלה, המיזם התמקד בקורבנות של השואה (יהודים, ציגנים ורומים, הומואים), אך בהמשך הרחיב את הנושא. יש כעת אבנים לקורבנות של ההמתנה, המתנגדים, הנמלטים של הוורמאכט. זה הופך את Stolpersteine לכלי זיכרון אוניברסלי לכל אלה שהושפעו מהמשטר הנאצי.

המיזם יצא מתוך גרמניה. האבנים ניטעו ביותר מ-30 מדינות, מנורווגיה עד רוסיה, מצרפת עד אוקראינה. בכל מקום, הוא מקבל משמעויות חדשות. למשל, בהולנד או בפולין, הוא מעצים את נושא ההשתתפות של האוכלוסייה המקומית; באיטליה, הוא מזכיר את ההעתקה של מתנגדים פוליטיים.

ההקשר המדעי: הפילוסוף מישל דה סרטו כתב על המרחב העירוני כטקסט ש"נכתב" על ידי תושביו בעזרת דרכיהם. דמניג יצר בתוך הטקסט כתובות שנמחקו, והחזיר למערכת הסמיוטית של העיר את אלה שהוסרו ממנה בצורה בלתי חוקית. המיזם שלו — קרטוגרפיה של העדר.

5. "אבני הקשר" היום: המנזר הדצנטרלי הגדול בעולם

עד כה, ניטעו יותר מ-100,000 אבנים. זה הופך את המיזם למנזר הדצנטרלי הגדול בעולם. הוא פועל כאורגניזם חי ומתפתח, שבו כל אבן חדשה — ניצחון של ארכיונאים ואקטיביסטים אזרחיים על השכיחות.

ההמשך הדיגיטלי (בסיסי נתונים, מפות אינטראקטיביות ברשת) מחזק את ההשפעה ש
© elib.co.il

Permanent link to this publication: