צ'ארלס דיקנס, שעבר דרך חווית עבודה כקלרק במשרדי בית המשפט, הפך לאחד הראשונים והמחוננים ביותר של המבקרים של הביורוקרטיה בספרות העולמית. הביורוקרטים שלו — לא רק קריקטורות סאטיריות, אלא סוגים סוציולוגיים ופסיכולוגיים מורכבים, המבטאים פגמים סיסטמיים של הממשל והמוסדות החברתיים של אנגליה הויקטוריאנית. דיקנס אבחן לא פגמים אישיים, אלא מחלה סיסטמית, שבה התהליך מחליף את המטרה, הניירות דוחקות את האנשים, והחוסר אחריות נעשה לעקרון.
הדמות המרכזית והמפורסמת ביותר היא "משרד הסיבוב" מהרומן "קטנה דורית" (1855-1857). זה לא משרד, אלא מודל סאטירי של כל הממשל המדיני.
המוטו והשיטה: "איך לא לעשות את זה" (How not to do it). המטרה העיקרית של המשרד היא לא לפתור את השאלה, אלא למצוא דרך לחסום אותה, להטביע אותה במשך חסר גבול של שליחות, תיקים והסכמות. הוא קיים, "ללמד את כל העולם וללא לעשות שום דבר".
עקרון הטאוטולוגיה והקשר המעגלי. כל בקשה נשלחת במעגל בין המחלקות, מבלי למצוא נציג אחראי. דיקנס יוצר דמות גרוטסקית של מחלקה ש"תמיד הייתה עסוקה בלקצור פיסות ממישהו, כל מי שאפשר לקצור פיסות".
משפחתיות וקסטות סגורות. המשרד מלא בבנים חסרי-מיומנות של משפחות אריסטוקרטיות (בעיקר, משפחת בארנקלו), שמייצגת קריטיקה ישירה של מערכת החסות, שבה תפקידים מחולקים לא על בסיס יכולות, אלא על בסיס קשרים.
טיפוס היסטורי. הדמות נוצרה תחת הרושם של כשלונות הצבא הבריטי במלחמת קרים (1853-1856), שחשפו את הבלתי-יעילות והשחיתות הנוראות באספקת הצבא, שמתבצעת דרך מחלקות דומות.
הרומן "בית החולים" (1852) מוקדש להרס של מערכת המשפט, המונחת על ידי המשרד — בית המשפט לענייני ירושה.
העניין "ג'רנדיס נגד ג'רנדיס" נמשך עשורים, נצלב בהוצאות משפטיות, והסוגיה של הסכסוך נשכחה, התהליך הפך למטרה בעצמו.
דמויות-תפקידים. מר טלקינהורן (עורך דין), מר וולז (סטריפצ'י), וקלרקים קטנים כמר גופי — לא רועים, אלא גלגלים במכונה. הם משרתים את מנגנוניה, כשהם חסרי-רגש לגבי גורלם של האנשים. ההצלחה המקצועית שלהם מודדת את יכולתם להאריך ולהסתבך בתהליך.
מטפורה מטומטמת. הערפל והסחרחורת של לונדון, החודרים לתוך הרומן, הם אלגוריה ישירה של האטמוספירה הלא-חדירה, המכותרת, של התהליך הביורוקרטי, שבו האנשים נכנסים ומתים.
דיקנס מראה כיצד המנגנון הביורוקרטי מעביר ומקשה אף על רמה הנמוכה ביותר.
מר באמבל ("אוליבר טוויסט") — מפקח כנסייתי של העניים, נציג רמה נמוכה של הממשל. הדמות הקומית-מגעילה שלו ("החוק — עזל") מדגימה כיצד קצת סמכות על החסרי-זכויות (יתומים, עניים) מנפחת את האגו ומולידה עקרון סדיסטי של עקבויות למקורות, חסר רחמים.
המועצה המפקחת של בית העבודה ("אוליבר טוויסט") — דיוקן קולקטיבי של אכזריות ביורוקרטית. בדיון בגורלם של האנשים, הם מוטרדים רק מחיסכון במשאבים ומכיבוד דוגמות בלתי-אנושיות.
משרד המקלל (בתרגומים אחרים — "משרד הפרובולוק") — מופיע ביצירות שונות כדמות ניראת.
פחד מאחריות ומחדשות. הביורוקרט האידיאלי, לפי דיקנס, מחמיץ על כל החלטה אישית. סטרטגייתו — תמיד לשלוח את המושא למחלקה אחרת או לחוק.
התכחשות וגאווה. קלרקים קטנים (כמר באמבל) מקבלים תחושת משמעות מתפקידם ומהזכות להציב מכשולים.
אבדן זהות ודה-הומניזציה. במערכת שבה האדם הוא "עניין", "קובץ" או "מושא", נמחקת היכולת לחוש חמלה. הביורוקרט של דיקנס לא שונא אנשים — הוא פשוט לא רואה אותם, רואה רק ניירות.
דיקנס הקפיד על תכונות אוניברסליות של דיספונקציה ביורוקרטית, המוסברות מנקודת מבט של תיאוריה מודרנית של ארגונים:
הסחת הדעת (goal displacement): כאשר עקבויות לחוקים (האמצעי) נעשים חשובים יותר מהתוצאה (המטרה).
"התא הברזל" של ובר: ביורוקרטיה, שנוצרה למען יעילות, יוצרת מערכת לא-אנושית, לא-גמישה.
הקשר המעגלי ואונונימיות האחריות.
הסאטירה שלו השפיעה על המודעות הציבורית וסייעה לרפורמות מנהליות בבריטניה. המונח "circumlocution" (מעגליות, רב-דיבור) הפך, תודות לדיקנס, למונח נראתי לתיאור התהליך הביורוקרטי.
לדיקנס, הביורוקרטיה היא לא רק חוסר נוחות, אלא צורה של רע בחברה. היא מפריקה את אלו שמשרתים בה, ומכרעת את אלו שנאלצים להתמודד איתה. הביורוקרטים שלו — לא רק דמויות קומיות או מפחידות; הם סימפטומים של מחל
© elib.co.il
New publications: |
Popular with readers: |
News from other countries: |
![]() |
Editorial Contacts |
About · News · For Advertisers |
Digital Library of Israel ® All rights reserved.
2024-2026, ELIB.CO.IL is a part of Libmonster, international library network (open map) Preserving Israel's heritage |
US-Great Britain
Sweden
Serbia
Russia
Belarus
Ukraine
Kazakhstan
Moldova
Tajikistan
Estonia
Russia-2
Belarus-2