פגיעות אצל בוגרים: התופעה "ילד-נצח" בפסיכולוגיה ובחברה

פגיעות בגיל הבגרות אינה רק מונח רגיל לתיאור אדם קל-רוח, אלא תופעה פסיכולוגית ושילוב חברתי-התאמה מורכבת. היא מאופיינת בשמירה על תכונות, מודלים של התנהגות ושיטות חשיבה טיפוסיות לשלבים גילאיים מוקדמים באדם בוגר. בדיסקורס המדעי, התופעה הזו מזוהה לעיתים קרובות כחוסר-התפתחות פסיכוסוציאלי או חוסר-התפתחות אישי, מה שמצביע על טבעה המורכב שמגיע לתחומי הרגשי, הרציונלי והחברתי.

תכונות מפתח: מעבר לקפיצות

פגיעות מתבטאת לא בפעולות בודדות, אלא בתכונות מערכתיות של האישיות:

1. רגולציה רגשית (חוסר-התפתחות אפקטיבית): לבוגר פגיע יש רגישות רגשית — תגובות רגשיות מהירות, עזות, לעיתים לא הולמות למצב (התפרעויות, עצבות, עונגים). יש נוכחות של מוקד נשיאה חיצוני: הוא נותן אשמה למצבים חיצוניים על כישלונות (»המנהל חושב עלי רע», »לאחרים יש פורטונה»), ומייחס תחביבים לעצמו. יש חוסר יכולת להשיג תמורה עכשווית וסבלנות (deferred gratification) נמוכה. עובדה מעניינת: מחקרים ניורוביולוגיים מצביעים על אפשרות קשר בין תכונות דומות לקורה הפרפרונטלית הפחות פעילה במוח, שאחראית על שליטה באימפולסים ותכנון ארוך-טווח.

2. סגנון קוגניטיבי: החשיבה מאופיינת באגוצנטריזם — קושי לעמוד בנקודת המבט של אדם אחר. העולם נתפס דרך עצמו, דרך רצונותיו וצרכותיו. יש נוכחות של חשיבה קסומית — אמונה בכך שהמשאלה יכולה להתגשם בעצמה, ללא מאמץ, או בעזרת כוחות חיצוניים («הכל יהיה בסדר», »ישמיך אותי»).

3. תחום החברה והרציונל: יש חוסר זהות אישית ברור, מטרות חיים מעורפלות או מושאלות. יש יתר-תלות בסביבה החברתית (הורים, בן זוג, חברים) בפתרון דעתות, נושאים כלכליים ורגשיים. האחריות על חייו, בריאותו ורווחתו מועברת לאחרים. דוגמה בולטת — הקידולטים (kidults) — בוגרים שמגדלים במכוון תחביבים של ילדות (קומיקס, משחקי מחשב, אוספים), שבעצמם אינם פתולוגים, אך בשילוב עם סירוב להשתתף בתפקידים חברתיים בוגרים הוא סמן של פתולוגיה.

מקורות: מדוע הבוגר נשאר ילד?

הגורמים לפגיעות הם מגוונים ולעיתים קרובות יש להם טבע רב-שכבתי:

• חינוך משפחתי: זהו הגורם המוכר ביותר. זהו חסדנות (»תנאים חממיים»), שבו הורים מגן על הילד מכל קשיים, או, להפך, שליטה אוטוריטרית שמדכאת את היכולת לקחת החלטות באופן עצמאי. ההתקנה של ההורים «החשוב לך ללמוד טוב, הכל הוא נעשה על ידינו» מתכנת לחוסר יכולת לפתור דעתות חיוניות.

• הקשר סוציו-תרבותי: החברה הצרכנית והאמונה בהצלחה ללא מאמץ (מיתוסים של סטארטאפים, »סיפורי הצלחה» ברשתות חברתיות) מעודדת הדוניזם ותוצאות מהירות. הקולטה של נעורים ויופי כערך עליון גם באופן עקיף מעניקה ערך פחות למעלות חברתיות ובוגרות: חוכמה, נסיון, סבלנות. חוסר היציבות הכלכלית וההארכה של תקופת הלימודים (עד גיל 25 ומעבר) מאריכים את תקופת התלות החברתית והכלכלית בהורים.

• טראומות פסיכולוגיות: לפעמים פגיעות היא צורה של הגנה פסיכולוגית (רגרסיה). כאשר האדם נתקל בטראומה קשה או בכאב כרוני בגיל מבוגר (גירושין, אבדן עבודה, מחלה), הוא באופן לא מודע «מסתובב» לשלב פיתוח מוקדם יותר, בו אחרים נושאים אחריות עליו.

תוצאות חברתיות ו»תועלות נסתרות»

פגיעות גורמת להוצאות חברתיות חמורות. לאישיות זה חוסר שביעות-רצון כרוני (העולם אינו עונה לציפיות הילדות), חוסר סדר בחיים, יחסים לא יציבים (הבן זוג מתלאבד לשחק תפקיד ההורה), חוסר השגחה פרופסיונלית. לחברה — נטל כלכלי (תמיכה באזרחים בעלי תלות), סיכונים דמוגרפיים (סירוב להקים משפחה כאחריות גדולה), פעילות חברתית ואזרחית נמוכה.

אבל למצב יש גם תועלות נסתרות (gain) שתומכות בקיומו: אפשרות להימנע מחרדה שקשורה לקבלת החלטות, להימנע מאחריות על כישלונות ולקבל טיפול ותשומת לב מהסביבה.

טיפול: הדרך להתפתחות

ההתגברות על פגיעות היא לא רק «תיקון פסיכולוגי», אלא עבודה פסיכולוגית מורכבת, לעיתים דורשת עזרה של תרפיסט. מטרותיה:

1. הבנה: הלקוח צריך לראות את הקשר בין המודלים של התנהגותו הילדותיים לבין הקשיים החיוניים שלו.

2. התפתחות אינטליגנציה רגשית: ללמוד לזהות, לחוות ולשלוט ברגשותיו, במקום לפעול תחת ההשפעה שלהם.

3. הקמת מוקד נשיאה פנימי: לקחת אחריות על חייו, להבין שהתוצאות תלויות בפעולותיו.

4. אימון כישורים: לפתח את היכולת לתכנן באופן עצמאי, לקחת החלטות ולהתמודד עם מכשולים.

לכן, פגיעות בגיל הבגרות היא לא רק
© elib.co.il

Permanent link to this publication: