א. ס. חומיאקוב כאנגלומן: פרדוקס של מערבי בלב הסלאבופיליה

הקדמה: אנגליה כנגד פילוסופי

אלכסיי סטפנוביץ' חומיאקוב (1804-1860) הוא דמות מרכזית של הסלאבופיליה המוקדמת, שלימודו מזוהה עם ביקורת הרציונליזם המערבי והדגשת הייחודיות של הקהילה האורתודוקסית הרוסית. עם זאת, אישיותו ודרכו האינטלקטואלית מכילים פרדוקס עמוק: חומיאקוב היה אנגלומן נלהב. התשוקה שלו לאנגליה לא הייתה שטחית או יומיומית, אלא עמוקה פילוסופית ודתית. עבורו אנגליה לא הייתה "המערב" בכלל (שהוא זיהה עם העולם הרומנו-גרמני הרציונליסטי והאובייקטיבי), אלא אלטרנטיבה שמרנית-אורגנית מיוחדת למהפכה הצרפתית ולגרמניה המטאפיזית. האהבה שלו לאנגליה הייתה מרכיב חשוב בבניית מערכת הסלאבופילית שלו.

אנגליה של חומיאקוב: ארץ "מסורת חיה" ו"קונסרבטיביות אורגנית"

בניגוד לרבים מעמיתיו שראו באנגליה מולדת הפרלמנטריזם וההתקדמות הבורגנית, חומיאקוב העריך בה דברים אחרים:

החוקה הבלתי כתובה ועליונות המנהג (Common Law): הוא התפעל מכך שהמדינה האנגלית צמחה לא מתוך תיאוריות מופשטות (כמו הצרפתית), אלא מתוך מסורת היסטורית, מתוך התפתחות אורגנית של מוסדות עתיקים. זה היה בקונסוננס עם רעיון שלו שהחיים האמיתיים של העם שורשם ביסודות בלתי כתובים ובלתי רציונליים.

"קונסרבטיביות של בורק" כאנטיתזה למהפכה: הפילוסופיה של אדמונד בורק, הביקורת על המהפכה הצרפתית בשם ההמשכיות ההיסטורית ו"הדעות הקדומות", הייתה קרובה מאוד לחומיאקוב. באנגליה הוא ראה מימוש של האידיאל הבורקי — חברה המתפתחת באמצעות רפורמות הדרגתיות ולא באמצעות פריצה אלימה.

חופשי מחשבה דתי ומומחה לתיאולוגיה האנגלית: חומיאקוב, תיאולוג אורתודוקסי עמוק, ידע לא רק את האנגלקניזם אלא גם את ההיסטוריה של התנועות הדתיות באנגליה — הפוריטנים, הקווקרים, המתודיסטים. הוא ניהל התכתבות חיה עם תיאולוגים אנגליקניים (למשל עם ויליאם פאלמר), בניסיון להסביר להם את מהות האורתודוקסיה. חיבורו המפורסם "הכנסייה האחת" פורסם לראשונה בצרפתית לקהל המערבי, מה שמראה על גישתו לדיאלוג ולא לבידוד.

עובדה מעניינת: חומיאקוב היה אחד האינטלקטואלים הרוסיים הראשונים שלמד לעומק ותרגם לרוסית את "חזון על פטר האיכר" של ויליאם לנגלנד — יצירת ספרות אנגלית ימי-ביניימית, שלדעת חומיאקוב משקפת את השורשים העמוקים הלאומיים-דתיים של הרוח האנגלית, שעדיין לא הושחתו על ידי הרציונליזם המאוחר.

אנגלומניה בחיי היום-יום ובעמדה החברתית

חומיאקוב לא רק חשב על אנגליה — הוא טיפח במודע "סגנון אנגלי" בחייו, שהיה צורת מחאה אינטלקטואלית וזהות.

אדון "אנגלי": בנחלתו בוגוצ'ארובו ניהל את החווה באופן רציונלי, כמעט חקלאי, תוך הטמעת שיטות חקלאיות מתקדמות שהושאלו מהספרות האנגלית. הוא גידל בקר משובח וניסה מכונות. זה היה אתגר לעצלנות האצילים הרוסים ולחוסר הניהול שלהם.

פולחן פעילות גופנית וספורט: חומיאקוב היה ידוע כאביר מצוין, צייד, אדם בעל כוח פיזי יוצא דופן. זה התאים לאידיאל הג'נטלמן האנגלי, שמשלב רגישות אינטלקטואלית עם חוסן פיזי, בניגוד לסוג הצרפתי המפונק של הסלון.

עמדה פוליטית: בזמן מלחמת קרים (1853-1856), כאשר אנגליה הייתה אויב רשמי של רוסיה, חומיאקוב, פטריוט נלהב, כתב שיר ל"רוסיה" עם שורות מאתגרות: "ופירות החכמה השקרית הצנועים והמביישים / לפניך נשרוף, אנגליה האהובה עלינו...". עם זאת, הביקורת הזאת לא הייתה נגד אנגליה "האמתית" והקונסרבטיבית, אלא נגד אנגליה הפוליטית, שנכנסה לברית עם "המערב הרקוב" (צרפת) נגד רוסיה האורתודוקסית. אהבתו לאנגליה הייתה אהבה מאוכזבת.

אנגליה ככלי לביקורת על רוסיה והמערב

חומיאקוב השתמש בדמותו האידיאלית של אנגליה כמראה לביקורת שתי הרעות:

לביקורת רוסיה: הוא האשים את בני עמו בהיעדר הרוח העסקית, המעשי, הכבוד לחוק והיוזמה האישית שראה באנגלים. העצלנות הרוסית, חוסר הפרקטיות והזנחת החוק — כל אלה היו הפוכים למעלות האנגליות.

לביקורת "המערב הרומנו-גרמני": אנגליה שימשה לו דוגמה לכך שהמערב אינו אחיד. בניגוד לרציונליזם המופשט של ההארנס הצרפתיים ולאידיאליזם המטאפיזי של הגרמנים, אנגליה ייצגה את השכל הישר, האמפיריציזם והכבוד למורשת ההיסטורית המוחשית. כך, האנגלומניה שלו סייעה לו לא רק לדחות את המערב אלא לבצע הבחנה מדויקת.

דוגמה מהתכתבות: במכתביו של חומיאקוב מופיעות השוואות תכופות. הוא יכל מצד אחד להעריץ את הפרלמנט האנגלי כארגון חי, ומצד שני ללעוג ל"פורמליזם המשפטי היבש" של האנגלים, שהעמיד אותו כנגד "האמת החיה" של הקונצנזוס. אנגליה הייתה לו עצם מחקר מורכב ומנוגד, לא רק דגם לחיקוי.

גבולות האנגלומניה: אורתודוקסיה מול פרוטסטנטיות

הגבול העיקרי והבלתי ניתן לעקיפה היה הדת. חומיאקוב התפעל מהיציבות ההיסטורית של הכנסייה האנגליקנית, אך ראה בפרוטסטנטיות בכלל (כולל צורותיה האנגליות) את הסיום הלוגי של הרציונליזם המערבי, שהוביל לפירוק האחדות הקונציליארית של הכנסייה ולפרטנות באמונה. הדיאלוג שלו עם האנגליקנים היה ניסיון להראות להם שה"קישור החסר" שלהם הוא באורתודוקסיה. כך, אנגליה מבחינה דתית הייתה עבורו לא נקודת סיום, אלא תחנה בדרך להכרה באמת האורתודוקסית.

סיכום: אנגלומן כחושב רוסי

האנגלומניה של א. ס. חומיאקוב אינה סטייה מהסלאבופיליה, אלא חלק בלתי נפרד ופורייה שלה. היא מראה שהסלאבופיליה המוקדמת לא הייתה לאומנות פרימיטיבית ושלילה של אירופה, אלא פרויקט אינטלקטואלי מורכב להערכת המורשת המערבית מנקודת מבט של התודעה האורתודוקסית-רוסית. אנגליה, בזכות דרכה ההיסטורית הייחודית, הייתה עבור חומיאקוב "האחר" המורכב והמרתק ביותר — חברה שנמנעה (כפי שחשב) מקיצוניות הרציונליזם הלטיני ומהשבר המהפכני, ושמרה על רוח המסורת.

התשוקה שלו הייתה צורת רפלקציה תרבותית והכרה עצמית. בלימוד אנגליה חיפש ומצא טיעונים גם לביקורת על חסרונות הרוסים וגם לאישור אמונתו בדרך האורגנית המיוחדת של רוסיה, שצריכה הייתה לעלות אפילו על האידיאל האנגלי, להעשירו בעקרונות הקונציליאריות האורתודוקסית והאהבה. חומיאקוב-אנגלומן מראה שהמחשבה הרוסית האמיתית נולדה תמיד בדיאלוג — גם ובעיקר כאשר הדיאלוג היה מתוח ובחירתי. מורשתו היא תזכורת לכך שהאהבה לאחד אינה דורשת שנאה לאחר, אלא מחייבת הבנה עמוקה, מהורהרת וביקורתית שלו.

Permanent link to this publication: