דיברות אתית בספורט: מאידאל האגונה למעשה של אחריות

הקדמה: הספורט כשדה מוסרי

הספורט, בתורו, הוא לא רק פעילות גופנית, אלא גם מוסד חברתי מורכב, עשיר בבחירות מוסריות. המושג "דיברות אתית" בספורט מתייחס למערכת דרישות מוסריות בלתי תנאיות, הנובעות לא מחוקים חיצוניים או חשש מענישה, אלא מההגיון הפנימי והייעוד של פעילות הספורט כזו. דיברות זו קיימת במתח בין שני קטבים: האגונה האידיאלית (ספריג לטובת הספריג בלבד, שישורשים במסורת העתיקה) והמציאותים המודרניים של ההיפר-ממוכר, הפוליטיזציה והטכנולוגיזציה. ניתוח מדעי מאפשר לזהות את מדדיו המרכזיים ונקודות המשבר.

הבסיס הפילוסופי: מקנטה עד מקינטייר

דיברות אתית בספורט יכולה להיחשב דרך מספר עדשות פילוסופיות:

הדיברות הקטגורית של איממואל קנט: פעולה היא מוסרית, אם המקסימה שלה יכולה להפוך לחוק כללי. בספורט זה מתבטא בעיקרון "משחק לפי החוקים", שצריך להיות אוניברסלי לכל המשתתפים. התחבולה (דופינג, משחקים דוגמניים) אמורה להיות אמורה לא בגלל שיש עבורה ענישה, אלא בגלל שהיא עושה את הרעיון של המריבה בלתי אפשרי, אם יהפוך למציאות כללית.

אתיקת טובת המוסר (אריסטו, אלסדר מקינטייר): כאן יש סחיפה מחוקים לתכונת הסוכן — האתלט. מטרת הספורט היא לא רק ניצחון, אלא השגת טובת פנימית (שלמות במיומנות, אומץ, צדק, שליטה עצמית), שלא ניתן להשגה אלא דרך פעילות צדקית. המקצוען שמשתמש בדופינג יכול להשיג טובת חיצונית (פרסום, כסף), אך לעולם לא יכיר טובת פנימית של מיומנות אמיתית.

התפיסה "משחק צדק" (fair play) כחוזה חברתי: השתתפות בספורט משמעה קבלה על תנאי החוקים על מנת לקבל טובות ספציפיות, שאפשרותן רק בתוך תנאי אלה. עבירה עליהם — צורה של רמאות מוסרית כלפי הקהילה.

מבנה הדיברות האתית: רמות אחריות

השדה האתי של הספורט מאורגן ומציג דרישות דיברטיביות לשוני שחקנים:

רמת האתלט:

דיברות ההוגנות: סריקת דופינג, סימולציה, הסכמות.

דיברות הכבוד: למתחרה (לראות בו תנאי של שלמות עצמית, ולא יריב), לשופטים, לצופים, לחוקים.

דיברות האחריות לבריאות: לא רק לעצמו, אלא גם למתחרה (להתנגד לשיטות פגיעות לבריאות, שאינן מותרות).

דוגמה: ההחלטה של לנה שונבורן, האתלטית הגרמנית, ב-2022, להגיד בפומבי נגד המאמן-בעל שלה על אלימות פיזית, למרות הסיכונים האישיים והמקצועיים, זהו אקט של עקיבה על הדיברות של כבוד ואמת.

רמת המאמן, הרופא, המנהל:

דיברות ההטרדה: התנגדות ללחץ על האתלט, סריקת שיטות מסוכנות לבריאות, הוצאה של פציעות.

דיברות האחריות הפדגוגית: חינוך לאלוף כל עלול, אלא לאישיות שלמה.

דוגמה: הדרמה של הנבחרת הגרמנית, שהרופאים והמאמנים עברו על הקלטה של גיאוסקרטה, נתנו לספורטאים צעירים סטרואידים ללא ידיעתם, — חיסול שלם של הדיברות האתית.

רמת המארגן, השופט, הפדרציה:

דיברות הצדק: סיפוק תנאים שווים, שיפוט נייטרלי, שקיפות בבחירה.

דיברות הטיפול במורשת: ארגון אירועים תוך חשוב להשפעות הסביבתיות והחברתיות.

דוגמה: הסקנדל בקרחון באולימפיאדת סולט-לייק-סיטי 2002, שבו נמצאה הסכמה מראש של השופטים, הוביל לשינוי קריטי במערכת השיפוט, כניסיון לשחזור את הדיברות הצדק.

רמת הצופה, המעריץ, המדיה:

דיברות הכבוד: סריקת קריאות גזעניות, קסנופוביות, ביקורת.

דיברות האמת: עיתונות אחראית, סריקת עידוד של שנאה.

אזורי המשבר והאתגרים

הספורט המודרני שולל את הדיברות האתיות המסורתיות, יוצר "אזורים אפורים":

דופינג וביו-אתיקה: הגבול בין טיפול רפואי לשיפור (העלאה) עמום. היכן נקטע הטיפול והתחיל היתרון לאצ'יביזם? דיברות הבריאות נכנסת למחלוקת עם דיברות הניצחון.

טכנולוגיות ו"דופינג טכנולוגי": שימוש בבגדים סופר-טכנולוגיים, פרוטזות (כמו של אוסקר פיסטוריוס) או אלגוריתמים לאנליזת משחק, מעלה שאלה על גבולות המריבה האנושית. דיברות ההוגנות דורשת חשיבה מחדש.

היפר-ממוכר: ההעברה של הלוגיקה של השוק לספורט, הופך את האתלט למוצר, והמריבה למופע. דיברות השירות לאידאל נמצאת תחת דיברות הרווח.

לאומנות נגד אוניברסליות: הלחץ "לייצג את המדינה" עלול להוביל לוויתור על עקרונות מוסריים עבור "אינטרסים גבוהים" של המדינה.

עובדות מעניינות וקייסים של ביטוי הדיברות

דוגמה אנטיקית: באולימפיאדות העתיקות, האתלטים שנתפסו ברמאות (ברמאות), נאלצו לבנות פסל של זאוס עם כתובת משפילה — הביטוי החומרי של ההרשעה המוסרית.

fair play ברמה גבוהה: בטורניר הטניס של 2020, הטניסאית הבלארוסית ארינה סובולנקו הפסיקה את המשחק המכריע, כדי להצביע לשופט על סימן על הכדור של המתחרה, שהיא לא שם לב אליו. היא עדפה להפסיד נקודה, אך לשמור על ההוגנות של המשחק.

דיברות הסולידריות: ב-1968, הרצים האמריקאים טומי סמית' וג'ון קרלוס, שהעלו את הכפפות השחורות שלהם על הפודיום, שמו את הדיברות החברתית הצדקה על
© elib.co.il

Permanent link to this publication: