עקבות הארמנים בהיסטוריה של ביזנטיון: משושלות הקיסרים עד להתמזגות תרבותית

הקדמה: הארמנים כבוני האימפריה

התרומה של הארמנים להיסטוריה של אימפריית ביזנטיון קשה להערכה. זה לא היה אלמנט אתני מקיפי, אלא אחד מהעמים-בונים המרכזיים של האימפריה, ששיחק תפקיד חשוב בחיים הצבאיים, הפוליטיים, השושלתיים והתרבותיים שלה במשך שבע מאות (V–XI) שנים. עקבות הארמנים הם לא השפעה מקצועית, אלא מרכיב סטרקטורלי של המדינה הביזנטית, במיוחד בתקופת שיאה והתפשטותה. זהו סיפור של אינטגרציה, אסימילציה, אך גם של שמירה על זהות ייחודית בתוך האוניברסום האימפרי.

1. תרומה שושלתית: קיסרים בעלי מוצא ארמני

ההוכחה הברורה ביותר לעומק האינטגרציה הארמנית היא המוצא של שושלות קיסריות שלמות.

שושלת איסאווית (סורית) (717–802): למרות שקשורה מסורתית לסוריה, רבים מההיסטוריונים (N. Adonz, P. Sharants) מצהירים על מוצא ארמני של מייסדה, לבון האיסאווי. יותר חשוב שבנו ויורשו, קונסטנטין V (741–775), היה נשוי לנסיכה ארמנית, אירינה מבית קמסארקאן, מה שחזק את הקשרים הארמנים של השושלת.

שושלת המקדונים (867–1056): אחת מהשושלות הגדולות ביותר של ביזנטיון, בתקופה שבה האימפריה הגיעה לשיאה. מייסדה, וסיליוס I המקדוני (867–886), לפי מחקרים מודרניים (A. Toynbee, P. Haranis), היה ארמני במוצאו מהפמה מקדוניה (היכן שהיו הרבה מתיישבים ארמנים), בוגר ממשפחה חקלאית. שפתו המקורית היתה ארמנית. בתקופת שושלת המקדונים, האליטה הארמנית הגיעה לשיא ההשפעה שלה.

קיסרים בודדים: רומן I לקפין (920–944) — ארמני מהמעמד הנמוך, שהפך לשותף-שלטון וחתן של קונסטנטין VII. יוחנן I צימיסכיוס (969–976) — גנרל מבריק וקיסר, שנולד במשפחה ארמנית-אריסטוקרטית (משפחת קורקואס, arm. Գուրգեն). ניקיפור II פוקה (963–969) — גם אם היה יווני באב, אמו היתה באה מהמשפחה המכובדת פוק, שהכניסה לאימפריה דורות של גנרלים מצטיינים.

עובדה מעניינת: במאה X, בתקופת שיא שושלת המקדונים, המשתמעים צחקו שבקונסטנטינופול קל יותר לשמוע שפה ארמנית מאשר יוונית. ההיסטוריון הביזנטי מיכאל פסל, בתיאורו של וסיליוס II בולגרובוצ' (נכדו של רומן לקפין), העיר על «נשמתו הארמנית הטהורה», מה שמציע שהיה תפיסה סטריאוטיפית של הארמנים בביזנטיון.

2. אליטה צבאית: הארמנים כ«חרב האימפריה»

הארמנים היו עמוד-השדרה של האליטה הצבאית של ביזנטיון, במיוחד בתקופת המלחמות עם הערבים.

גנרלים מפורסמים (סטרטיגים): משפחת פוק הכניסה לאימפריה לא רק את הקיסר ניקיפור II, אלא גם את הגנרלים הגדולים וארדו פוק הזקן ובנו, ניקיפור פוק הזקן, גיבורי המלחמות במזרח. יוחנן קורקואס — אחד הגנרלים הגדולים ביותר של המאה X, 30 שנה במלחמה בגבול המזרחי וחזרה עם האימפריה למסופוטמיה, ארמניה ואדסה. וארדו סקליר — גנרל מורד, אך מגניב, בעל מוצא ארמני.

קавלריה כבדה ארמנית (קטפרקטים): נחרארים (נסיכים) ארמנים התיישבו בוויזנטיון עם חייליהם, יוצרים יחידות צבאיות כבדות, שהיו כוח ההתקפה העיקרי של הצבא הוויזנטי. הם נחשבו בגלל דיסציפלינתם, סבלנותם וכישוריהם הלוחמיים.

מחסומים גבוליים: ויזנטיון השתמש באופן פעיל בנסיכים הארמנים והצבאות שלהם להגנה על הגבולות המזרחיים, מיישבים אותם בפמות גבוליות (אסיה הקטנה) ומספקים להם אוטונומיה בתמורה לשירות צבאי.

3. תרומה תרבותית ודתית

האינטגרציה הייתה לא רק צבאית-פוליטית.

אדריכלות ואמנות: זורעים ארמנים וכורעים השתתפו בבניית כנסיות ויזנטיות. חוקרים מסוימים (י. סטרז'יגובסקי) רואים באדריכלות הכנסיה הארמנית המוקדמת (לדוגמה, הכנסייה באצ'מיאדזין, VII) אחד ממקורות הייסוד של הכנסייה הצלב-כיפה הוויזנטית. ההשפעה הייתה הדדית.

ספרות ומדע: הארמנים, שהכירו את השפה היוונית, שירתו כמתרגמים, כותבים, ציבורנים. אינטלקטואל בולט במאה XI היה מיכאל פסל, שמקורו לא ברור לגמרי, אך יש גרסאות לכך שמשפחתו היתה של מוצא ארמני.

קשרים דתיים: למרות ההבדלים הדוגמטיים שאחרי הסינוד החלקי של חלקדון (451), בין הכנסייה הארמנית-גרגוריאנית והכנסייה הוויזנטית, התנהל דיאלוג תמידי. ארמנים ממונים ואפיפיורים לפעמים נשאו תפקידים גבוהים בפמות המזרחיות של האימפריה.

4. דמוגרפיה ויישוב

ויזנטיון יישבה במכוון ארמנים ממוצאם, שנחשפו לפלישות של ערבים, פרסים, ומאוחר יותר — טורקים-סלג'וקים.

הגירות מסיביות: הגלים הגדולים — בתקופת הקיסר יוסטיניאנוס I (המאה VI), קונסטנטין V (המאה VIII), ובמיוחד — בתקופת וסיליוס I ויורשיו (המאות IX–X). הארמנים הועברו לפרוקיה, מקדוניה, קפאדוקיה, ויפיניה.

«ארמניה הגדולה באסיה הקטנה»: באזורים המזרחיים של אסיה הקטנה (במיוחד בפמה ארמניקון) נוצרו אזורים דחוסים של שפה ארמנית, שהפכו למקור דמוגרפי וצבאי חשוב לאימפריה. רבים מהאזורים הללו שמרו על נטייה ארמנית עד לגירוש 1915.

5. גבולות האינטגרציה ומשבר המאה הXI

באופן מסוכ
© elib.co.il

Permanent link to this publication: