ארכיטיפ של אמא-טריקסטר כיום: דקונסטרוקציה של קדושה ואתיקה חדשה של טיפול

ארכיטיפ של אמא-טריקסטר מייצג סינתזה תרבותית רדיקלית שמוחץ את אחד הסטריאוטיפים הסובלניים והקדושים ביותר — דמות האמא כמי שמייצג תרומה ללא תנאים, קדושה, נקיון רגשי ואסקסואליות. האמא-טריקסטר המודרנית היא דקונסטרוקטורית אירונית, שלוקחת סוכנות נגד ציפיות הפטריארכיה, המשתמשת בערמוניות, עיקוב, מניפולציה ו"לא-מושלמות" סטרטגית להשרדות, השגת עצמי-השגחה ושינוי חוקי המשחק בשם "הורות". הופעתה מסמלת את המעבר מארכיטיפ מונוליטי של אמא (דמטר, מדונה) לסובייקטות פולורליסטית, סותרת ורפלקסיבית.

מקורות היסטוריים: ממיתולוגיה לתרבות הפופ של המאה ה-20

טריקסטר (לוקי, ירושלם, עוף) במיתולוגיה — מרגינל, משבש גבולות, דמות חוסר סדר ורענון. צורות נשיות של טריקסטר (אפרודיטה כמלכודת, סירנות) היו מקושרות בעיקר לפיתוי. הקשר של ההתחלקות של ההתחלקות של הטריקסטר עם תפקיד האמא — תופעה חדשה שהפכה אפשרית רק לאחר הגל השני של פמיניזם, שהתחיל להטיל ספק ב"טבעיות" של חוב ההורות.

אבות-פרסים בספרות: דמויות האמהות של פלאננרי אוקונור או טוני מוריסון (לדוגמה, סטיה ב"המאהבת") כבר נושאות ספקים של טריקסטריזם טרגי — הן מופיעות בניגוד לחוק העליון (הרגם של ילד) כדי להצילו מרע שהוא גדול יותר, כשהן פועלות לפי ההגיון הקשה, הלא מובן על סביבתן.

אבות-פרסים בקולנוע: גברת דובאק ב"להרוג את ביל". שם הקוד שלה "גדולה" (קוטונמאות) והנקמה הקרה, המחושבת — טריקסטריות שיצאה משליטה ומוכנה להרוס. היא — אמא נגדית, המשתמשת בעגמה האמהותית כדלק לאלימות.

ביטויים מודרניים: אסטרטגיות וטקטיקות

1. טריקסטר כאסטרטגיה של שרדות יומיומית.
כאן משתמשת האמא בערמוניות קטנות והסוואות, כדי לשמור על ראשה ומרחב לעצמה בתנאים של אחריות הורית מלאה.

דמות קולנוע: ריטה בסדרה "אקס-גירלפריינד" (קרייזי אקס-גירלפריינד). שירה "אני אדם טוב" — הילוליית האמא, שמצדיעה לשקר לילדים ("אבא במשימה", שלא נפרדו) ולעצמה, יוצרת מציאות נוחה. הטריקסטריות שלה — ביצירת נרטיבים חלופיים להגנה פסיכולוגית.

תופעה "Wine Mom" בתרבות הסוציאלית: דמות אירונית של אמא ש"שורדת" בעזרת כוס יין, — קרנבל טריקסטרי, שמלחיץ את ציפיות "האמא-סופר-מושלמת". זהו אסטרטגיה: להכיר בצרכים הסובייקטיביים (לנווד, ליין) בעטיפת פארודיה.

2. טריקסטר כסוכן נגדי של תפקידים מגדריים ומשפחתיים.
היא מפרקת במכוון "התסריט", המשתמשת בערמוניות או משחק להשגת מטרות אישיות או פרוגרסיביות.

מגי בסדרה "אנשים נורמליים". האמא של הדמות הראשית קונל, לא דמות מרכזית, אך ההתנהגות שלה — טריקסטריות קלאסית. היא עובדת כנהגה בבית של חברה של בנה, חבויה, כדי לא להטריד אותו. מאוחר יותר היא מניפולצית באופן עדין, אך חכם, כדי לעזור ליחסים של בנה. טריקסטריותה — דומה, מקלאסית, מוכוונת לתמיכה בבנה במערכת שבה היא עצמה מדורגת.

מוניקה, האמא של צ'נדלר בסדרה "חברים". סופרת ארוטית פופולרית, המתענגת בחירותה המיניות, היא תמיד מפתיעה את בנה, כשהיא מפריך את תובענת האסקסואליות של האמא. טריקסטריותה — בדריסת הטאבו על אסקסואליות אמהותית, בדחייה להיות "רק אמא".

3. טריקסטר כמקסיקה ומשבשת של המערכת.
הווריאציה הכי רדיקלית, שבה הזעם האמהותי, המונח בחכמה, הופך לנשק נגד המערכת (הפטריארכית, המושחתת, הביורוקרטית).

דמות קולנוע: רמונובה בסרט "שלושה בילבורדים על גבול אבינג, מיסורי". המלחמה שלה נגד המשטרה אחרי הרצח של בתה — טריקסטריות פומבית, אגרסיבית, חכמה, שמשתמשת בבילבורדים פרובוקטיביים, שריפות, מניפולציה במדיה לא למטרות אישיות, אלא כדי להרעיק את המערכת, לגרום לה לעבוד. היא — טריקסטר כקטלסט של חוסר סדר למען הצדק.

דמות ספרות: האמא ברומן של אלן נונו "שנה של חופשה ורגעי רגע". הדמות הראשית, נרקסיסטית נרקסיסטית, — אמא נגדית, אך התוכנית שלה "להתנתק" לשנה, להשתמש באנשים, — טריקסטרית באופן. זהו פארודיה על "היציאה למחסה" של האמא, שנעשתה לאבסורד.

מדיה חברתית כסביבה טבעית

פלטפורמות כמו Instagram ו-TikTok הפכו למגרש לארכיטיפ של אמא-טריקסטר. בלוגריות, שמצלמות סרטונים שבהם הן מזייפות שהן אוכלות כרוב ילדים, בעודן הן מתחבאות אותו, או מדגימות עוגה אידיאלית, ואז מראות את החזית הקרועה — יוצעות אקטים מיקרו-טריקסטרי. הן:

מוחקות את המציאות המנהלת "ההורות האידיאלי".

יוצרות קהילה דרך ההכרה בהטעיה.

מחזירות לעצמן סובייקטיות, בהפיכת חוויות כישלון לתוכן ולקפיטל חברתי.

מדידה פילוסופית ומבקרת
ארכיטיפ של אמא-טריקסטר חותר לעבר מספר השערות בסיסיות:

אתיקה של טיפול (קארול גיליגן): הטריקסטר דוחה את הרעיון שהמורל של הנשים מבוסס תמיד על טיפול ויחסים. המורל שלה עשוי להיות קונסקוונציאליסטי או אפ
© elib.co.il

Permanent link to this publication: