האמן צארפין מסמילוביץ' של בלארוס: גאון שנשכח ב"תיקונות"

הקדמה: ידיעה בינלאומית ושכחה מקומית

ז'אמל (ז'אמיל) צארפין (1899-1979) — אחד התופעות הפרדוקסליות ביותר בהיסטוריה האמנות של המאה ה-20. אמן ברמה עולמית, שעבודותיו שוכנות באוספים של מוזיאונים מובילים מתל אביב עד וושינגטון, ששמו היה ידוע טוב בקהילות האמנות של אירופה וארצות הברית, נשאר כמעט לא ידוע במולדתו — בבלארוס — עד שנות ה-2000. נולד בכפר סמילוביץ' ליד מינסק (מפורסם גם כמולדתו של חיים סוטין), הוא עבר מן ה"חדר" היהודי המסורתי עד לאקדמיות בפריז, ויצר עולם אמנותי יחודי על קווי המודרניזם, הסימבוליזם והראייה המיסטית.

1. השנים המוקדמות: מסמילוביץ' עד ירושלים

ז'אמל צארפין (נולד כיעקב מובשביץ' צארפין) נולד ב-1899 במשפחה יהודית אורתודוקסית ענייה. אביו היה מצייר ומצביע על סינגוגות, שהיה המקום הראשון לאמן העתידי. בסמילוביץ' הוא קיבל חינוך דתי מסורתי. ב-1914, בניסיון להימלט ממלחמת העולם הראשונה ומהפגנות, עברה המשפחה לארץ ישראל (אז האימפריה העות'מאנית). המעבר הזה היה קריטי: בירושלים, הצעיר צארפין נפגש לראשונה עם השכלה האקדמית האירופית ב"בית הספר לאמנות ומלאכות בצלאל". אולם האוניברסיטאות האמיתיות שלו היו הקירות העתיקים של ירושלים, הפארסות הבדואיות ואור המזרח התיכון, שנשארו עדיין בצבעונית שלו.

2. התקופה בפריז: יצירת הסגנון

ב-1924, צארפין, שקיבל מלגה, יצא לפריז — מקום המקור לאמנות המודרנית. הוא למד בבית הספר לאמנות הלאומי הגבוה ובאקדמיה רנסון, שבה המורה שלו היה הסימבוליסט מוריס דני. בפריז, הוא התקרב לקהילת האמנים של מונפרנס, אך לעולם לא הצטרף לקבוצה כלשהי, שומר על יחידותו.

זה בפריז שהתגבש סגנונו הבוגר, שהמבקרים יקראו לו "סימבוליזם פואטי" או "אקספרסיוניזם לירי". ציוריו:

צבע: שימוש בצבעים בהירים, צלילים, כמעט "זכוכיות", שמזכירים את מסורת הכניסה לסינגוגות היהודיות ואת אור הפלסטין.

קומפוזיציה: לעיתים קרובות בונה על עקרונות של שכבות סימבוליות. על אותו רצף ניתן למצוא סצנות ביבליות, דמויות של קומדיה דל ארטה, סצנות רחוב בפריז ופארסות אידיליות. זה לא אקלקטיות, אלא הצהרה פילוסופית על אחדות העולם ועל תקופתיות הזמן.

נושאים: הנושאים המרכזיים היו פרשנו�ות ביבליות, מיתולוגיה, קרן, תאטרון, מוזיקאים. עולמו — עולם של ארכטיפים נצחיים, "קרנבל נצחי" של החיים. מוטיב נפוץ — הסוס או הראש של הסוס כסמל של כוח טבעי, תשוקה, ולפעמים גם סימן לניבוא פולחני.

3. תקופת מלחמת העולם השנייה ו"התיקונות"

המלחמה פגעה בצארפין בפריז. הוא התחבא מהנאצים בפרובאנס, והיה מחוץ להעפלה. החוויה הטראומטית הזו, והמוות של רוב משפחתו בשואה (כולל קרובי משפחה בסמילוביץ'), השפיעו עמוקות על יצירתו. בשנים שאחרי המלחמה, הוא יצר סדרה של עבודות, שהוא קורא לה "תיקונות". בציורים אלה, הוא "מחייה" דמויות מהעולם ההרוס של היהדות המזרח אירופית (השטטל), שמכניס רבנים, מוזיקאים, מסחרים לעולמות סימבוליות, צבעוניות שלו. זה היה עשייה שלא של נסטלגיה, אלא של טיפול מגיוני במוות דרך האמנות, של אישור העולם הנצחי של התרבות.

עובדה מעניינת: צארפין היה מאסטר מתוך טכניקת הפואנטיליזם (כתיבה בנקודות חלקיות), שהוא השתמש בה לא במובן האופטי-מדעי, כמו הנאו-אימפרסיוניסטים, אלא כאמצעי ליצירת משטח צבעוני, רועד, זוהר, "חי", מלא אור פנימי.

4. הכרה בינלאומית ומורשת

צארפין זכה להצלחה רבה בחייו. הוא ערך יותר מ-50 תערוכות אישיות ברחבי העולם (פריז, לונדון, ניו יורק, שיקגו, יוהנסבורג). עבודותיו נרכשו על ידי המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית בפריז (מרכז פומפידו), מוזיאונים בתל אביב, חיפה, וגם קולקציות פרטיות רבות באירופה ובארצות הברית. המבקרים הזכירו את הקשר העמוק שלו למסורת (מהאיקונוגרפיה היהודית ועד לברייגל ושאגל) ובו זמנית את המודרניות המוחלטת של השפה הפיזיות.

עם זאת, במולדתו, בברית המועצות, שמו נמחק מההיסטוריה מסיבות אידיאולוגיות (מהגר, נושאים דתיים). רק אחרי שהשיגה בלארוס עצמאות, החל להתחזר נכסו של צארפין. בשנות ה-2000, המורה לאמנות והגלריסת אינסה סבצ'נקו יזמה תערוכות ומחקרים על יצירתו. ב-2008, בסמילוביץ', נפתח מרכז אמנות על שם צארפין, שבו נשמרות רפרודוקציות של עבודותיו. היצירות המקוריות מפוזרות ברחבי העולם, מה שעושה את המשימה של למדות ולקידודן קשה.

5. היוחדות של התופעה צארפין

צארפין ניצב במקום לבדו אפילו בתוך הקשר של בית הספר בפריז:

שילוב תרבויות: ביצירתו של צארפין משולבים המודרניזם האירופי, הדתיות היהודית, הצבעוניות הים-תיכונית והזיכרון לשטטל הבלארוסי. הוא יצר מיתוס אוניברסלי, שלא ניתן להכניסו לתוך תרבות נוצרת אחת.

מיסטיקה אופטימית: בניגוד לאקספרסיוניזם הטראגי של סוטין, האמנות של צארפין היא מעודדת והרמונית. אפילו סצנות ב
© elib.co.il

Permanent link to this publication: