אמונה בקסם ביום הכנסת ובליל השנה: מבנה וסמניקה של זמן תמורתי

תקופת הכנסת (האדוונט) ובמיוחד ליל השנה (ליל החג) במסורת האירופית והסלאבית מייצגים זמן תמורתי (פורגמנטלי) ייחודי, שבו חוזקות החוקים החברתיים והטבעיים נחלשים, והגבולות בין העולמות נעשים פגיעים. האמונה בקסם בימים אלה היא לא רק סוג של סובייר, אלא מורכבות של פעולות ריטואליות שמשקפות מודלים ארכאיים של חשיבה, מחזורים חקלאיים וצורך פסיכולוגי עמוק בנס.

1. זמן ללא זמן: הקונטקסט הקוסמולוגי

המפתח להבנה נמצא בקדשת חג החגיגה החורפית, שהתקרב לחג המולד. זהו הרגע של נקודת השיא של פעילות השמש הכי נמוכה, «מוות» של האור הישן והולדתו של האור החדש. בלוח העבודה העממי, זהו זמן של עצירה, חסימה בזרימה הנורמלית של הזמן, כשיש אפשרות ליצירת קשר עם עולם אחר. ליל השנה (מן המילה "סוכה" — מנה צמחונית) כשיא הצום מסמן את סיום המחזור הישן והכנות למחזור חדש.

2. קטגוריה של פעולות קסם ותפקידיהן

הפעולות ניתן לחלק למספר תחומים תומכים, כל אחד מהם פותר משימות פסיכולוגיות או חברתיות ספציפיות.

1. גאדות והשעות (וורושה).

תפקיד: נסיון לקבל ידע על העתיד ברגע ש"הכיסוי" נפתח. זה היה במיוחד בנוגע לגורל — נישואין, בריאות, חיים ומוות.

דוגמאות:

הקשיבה מתחת לחלונות (מסורת סלאבית): לשמוע חתיכות של שיחה — תחזית למאזין.

השקת זכוכית/אדי-בוץ: חומר שמזוג במים, והצורה של הצורה שהתקשה נחשבה לעתיד (ספינה — מסע, מקום — הצלחה).

גאדה עם נעל/כפכף: הנערה זורקת את הנעל/הכפכף דרך השערים — לאן יראה הקרן, משם יגיע החתן.

פעולות אלה מעגלו את החרדה בנוגע לעתיד, נותנים את התחושה של שליטה דרך פרשנות של סימנים אקראיים.

2. טקסים הקשורים לנשמות האבות הקדמונים ולכוחות מעבר לעולם.

תפקיד: עידוד או הגנה על כוחות מעבר לעולם.

דוגמאות:

השאירה של מזון על השולחן או על החלון עבור נשמות האבות הקדמונים (בסלאבים המערביים, בלטביה). זהו שריד לטקסי הזיכרון של האבות, שהותאמו לחג הנוצרי.

איסור על תפירה, חוט ועבודה אחרת עם חפצים חדים, כדי לא "לפגוע" בנשמה שנכנסה לבית.

מספריות על פעילות יוצאת דופן של הכוחות הרעים (במסורת הסלאבית — כשפות, שדים), שיש להשמיד בסימנים מיוחדים (ציור צלבים מלטות על הדלתות).

3. קסם חקלאי ומפרנס.

תפקיד: ספקת פרודוקטיביות ושגשוג לחקלאות בשנה הבאה דרך פעולות סמליות.

דוגמאות:

קישור רגלי השולחן בחבל (בפולנים, בלארוסים) — כדי "לקשור" את היבול העתידי, לא "לתת" לו "לברוח".

הבאתה של קשת חיטה (דידוח) באוקראינה — דמות נשמת האבות הקדמונים ובטחון לפרודוקטיביות.

הטקס של הקולדאונה (קולדאונה) היה במקורו בעל תכלית קסומה: המתלבשים, שמייצגים רוחות או אבות קדמונים, על ידי ביקורם והברכות ("שותים") צריכים להבטיח את פרודוקטיביות השדות ואת פריון החי.

4. פעולות הקשורות לחיות ולתורה הנסית שלהן.

תפקיד: קבלת ידע סודי מ"חיות נקיות" או "בלתי-רגילות", שנמצאות קרוב יותר לטבע ולעולם אחר.

דוגמאות: המספריות, שבליל השנה, החיות בחלולה זוכות לדיבור אנושי ויכולות לחזות את העתיד או להתלונן על הטיפול הרע. זה משקף את היחס הארכאי לחיות כחברות שוות זו לזו בחקלאות ואת המיסטיפיקציה של החלולה כגבול בין הבית והטבע הפראי.

3. הבסיס הפסיכולוגי והחברתי

פסיכולוגיה קולקטיבית: הלילות הארוכים של החורף, החרדה על העתיד (יבול, בריאות) יצרו רמת נטילת דעות גבוהה וצורך בהגנה פסיכולוגית. הטקסים מעגלים את החרדה הזו, ממירים אותה לפעולות קונקרטיות וניתנות לניהול.

ההיפוך והקרנבליות: התלבושות, הגאדות, ביטול האיסורים היומיים יוצרים אטמוספירה של היפוך זמני, כשהעולם "מופך". זה ממלא תפקיד חשוב של שיחרור לחץ ושיפור קשרים חברתיים.

תפקיד הקידוד: חיבור הטקסים (גאדות של בנות, קולדאונה) חזק את הקשרים הקבוצתיים, בעיקר בקרב הצעירים, והסמנה ברורה של שיוכות לקהילה.

4. השינוי וההישרדות בעולם המודרני

עם הרציונליזציה של המוח והאורבניזציה, האמונה בהיבט הקסם של הפעולות האלה נחלשה. אבל רבות מהפעולות עברו למסגרת סמנית אחרת:

כמנהג משפחתי ומשחק: גאדות, במיוחד בקרב הצעירים, שומרות כריטואל פולקלורי שעשוי להיות רקע למשחק, צורה של פלירטות ויצירת אטמוספירה חגיגית.

כמרכיב של קוד תרבותי ונסטלגיה: עצירת העץ (נציג של העץ העולמי), הציפייה למתנות (שינוי של האמונה במתנות של המלכים הקדמונים או הרוחות), משמרים את התחושה של "נס" לילדים.

כמספריות: "כיצד תעבור חג השנה, כך יעבור השנה" — חלק רציונליזציוני של האמונה בהקדשיות של היום.

עובדה מעניינת — "הפסקת האש" בחג המולד 1914: בחזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה, חיילים גרמנים ובריטיים הפסיקו באופן ספונטני לירות, שרו קולדאונה, החליפו
© elib.co.il

Permanent link to this publication: