אלגוריתם הריקוד במאה ה-21: מכלי כוריאוגרף לשותף ולמבקר

המושג «אלגוריתם ריקוד» במאה ה-21 התפתח ממטפורה (רצף פעולות קבועות בבלט קלאסי) לשימוש באמת באלגוריתמים ממוחשבים ליצירה, ניתוח וביצוע כוריאוגרפיה. זה יצר תחום מקורס-דיסציפלינרי בין הופעה, מתמטיקה ואינטליגנציה מלאכותית, שבו הקוד הופך לא רק לכלי, אלא גם לשותף, והגוף של הרקדן הופך לממשק בין דיגיטלי ופיזי.

1. אלגוריתם ככלי יצירה: יצירת כוריאוגרפיה חדשה

כוריאוגרפים מודרניים משתמשים במערכות אלגוריתמיות כדי להתגבר על תסבוכת יצירתית, למצוא תבניות לא ברורות ולהרחיב את שפתם הקומפוזיציונית.

כוריאוגרפיה גנרטיבית: כוריאוגרפים, כמו ווין מקגרגור (חברת Random Dance), משתמשים בתוכנות (כמו DanceForms או אלגוריתמים מותאמים-אישית), להכנסת פרמטרים של הגוף, תנועות בסיסיות וחוקים להקבלה שלהם. האלגוריתם יוצר אלפי וריאציות, מתוכן הכוריאוגרף בוחר את המעניינות ביותר. זה מזיז את תפקידו מ «ממציא» ל «קורטירר» שעובד עם מערך של נתונים שנוצרו על ידי המכונה.

מודלים סטוכסטיים ופרקטליים: אלגוריתמים שמבוססים על תיאוריה של חוסר-סדר, תהליכים טבעיים (גדילת צמחים, תנועת עדר) או פרקטלים מתמטיים, יוצרים קומפוזיציות מורכבות, שמתארגנות בעצמן. ההצגה «התאגיד של הלבבות הבודדים» של טרויקס רומפס משתמשת באלגוריתמים שמדמים התנהגות עדר, שבה כל רקדן פועל לפי חוקים מקומיים פשוטים, יוצרים סדר גלובלי, לא צפוי.

דוגמה: פרויקט «Living Archive» של אקרם חן. כאן, אלגוריתמי למידת מכונה מנתחים רשומות ארכיוניות של הופעות של רקדנים מפורסמים (כמו מייקל ג'קסון או סילביה גילים) ומציעים תנועות חדשות, «מושפעות» מהסגנון שלהם, יוצרים דיאלוג בין מורשת לעתיד.

2. אלגוריתם כשותף: מערכות אינטראקטיביות ומודטוקפ

כאן, האלגוריתם עונה בזמן-אמת לתנועות הרקדן, יוצר סביבה אימרסיבית או מנהל אחרים מדיה.

ויזואליזציה וצליל רגזי: בהופעות של אדם בנג'מין או קלאודיה היוז, סנסורים על הגוף (אקסלומטרים, גירוסקופים) או מערכות כמו Kinect קוראים פרמטרים של תנועה (מהירות, תנועה, אימפולס). האלגוריתמים מוסיפים למידע את גרפיקה גנרטיבית או פרטיטורה צלילית. הריקוד מצייר סדרה ויזואלית ויוצר סאונדסקייפ. הגוף הופך לכלי לתכנות.

דו-פלגים דיגיטליים ומציאות מוגדרת: טכנולוגיות motion capture (כמו בפרויקטים של ג'ידון אוברצאנק) מאפשרות ליצור אווטר דיגיטלי מדויק של הרקדן. האלגוריתם יכול אז לשנות את האווטר, תוך תיקון תנועותיו לחוקי פיזיקה של עולמות אחרים (זרימה, טיסה, שבירה), שלא ניתן להשגתם על ידי הגוף החי. בהופעות AR, הצופים רואים, דרך משקפיים, את ה"דובלינים" המגנרטיבים של הרקדנים החיים או יצורים פנטסטיים.

עובדה מעניינת: ב-2009, הכוריאוגרף פרדריק ואנדרווקן יצר פרודוסיה «Gráinne», שבה הרקדנית נעה בדיאלוג עם סוכן וירטואלי, שהתנהגותו נשלטה על ידי רשת נוירונים שלמדה מסרטוני רפטיות קודמים. זה היה אחד המקרים הראשונים שבהם AI הפך לשותף מלא על הבמה.

3. אלגוריתם כאנליטיקאי וארכיבאי: קריטיקה ושמירה

אלגוריתמים משמשים לניתוח אובייקטיבי של הריקוד, משנה את הגישות לחינוך, קריטיקה ושימור.

ניתוח תנועה במעבדה: מערכות כמו Laban Movement Analysis (LMA), המודפסות ומחזקות על ידי אלגוריתמים של ראייה ממוחשבת (OpenPose, DeepLabCut), מאפשרות לבצע ניתוח מיקרו של טכניקת הביצוע, לזהות "סימני ידע" יחודיים ואף לאבחן סיכוני פציעות. זה הופך את האמנות האינטואיטיבית למדע אמפירי.

ארכיונים דיגיטליים וחיפוש סמנטי: הפרויקט «WhoLoDancE» (EU) משתמש באלגוריתמים ליצירת ספריות 3D של תנועות. המשתמש יכול לחפש בארכיון לא על פי שם, אלא על פי תיאור («סיבוב עם קפיצה») או סימול ידני. האלגוריתם ימצא כל פרקטורים דומים ברשומות שונות. זה מבצע רפורמה בלימוד ההיסטוריה של הריקוד.

קריטיקה אלגוריתמית: פרויקטים פילוטיים כמו «Choreographic Language Agent» של קבוצת Forking Room מנסים ליצור AI שלא רק יוצר תנועות, אלא גם יעביר עליהם ביקורת, יציע תגובות על המבנה, יזהה קלישאות. זה מעלה שאלה על טבע השיפוט האמנותי.

4. אתגרים פילוסופיים וחברתיים: מי המחבר?

הכנסת האלגוריתמים יוצרת שאלות עמוקות:

אוטוריות: אם כוריאוגרפיה נוצרת על ידי AI על ידי נתונים של אלפי רקדנים, למי יש זכות? לרקדן שסיפק את הנתונים? למפתח? לקורטירר-כוריאוגרף?

ביופוליטיקה ושליטה: אלגוריתמי ניתוח תנועה, המשמשים לשיפור, יכולים להיות מיושמים גם לנורמליזציה ושליטה (למשל, בספורט או בייצור), דיבקים «הגוף האידיאלי», היעיל, ולכן הפקול, דרך של קיום.

הקשר המדעי: הפילוסופית הצרפתייה קתרין מלבו מביאה את המושג «פל
© elib.co.il

Permanent link to this publication: