מדד האושר וההשקפות שלו על תמריץ גידול כלכלי: מפרדוקס איסטרלין למדיניות רווחה

הקדמה: חשיבה מחדשת של פרדיגמת ההתקדמות

הדוקטרינה הכלכלית המסורתית טוענת להכרחיות של תלות ישירה בין גידול התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) ורווחת החברה. אולם מאז שנות ה-70, לאחר עבודתו של הכלכלן ריצ'רד איסטרלין, הטענה זו הוצגה לספק. פרדוקס איסטרלין מאפשר, שאחרי הגעה לרמה מסוימת של הכנסה לנפש (אולי $20,000-25,000 בשנה במחירים מודרניים) גידול נוסף בת"ל"ג כמעט לא מתמזג עם גידול ברווחה הסובייקטיבית (אושר סובייקטיבי). תגלית זו שימשה כנקודת התחלה לפיתוח מטריקות אלטרנטיביות של התקדמות, שביניהן נמצאת המטריקה מדד האושר (למשל, דו"ח האושר העולמי, האו"ם) שמכהין במרכז. ההשקפה על שימוש במדד האושר כתמריץ ומטרה לגידול כלכלי מסמלת את המעבר מכלכלה «יותר» לכלכלה «טובה יותר».

1. מבנה ומרכיבי מדד האושר: מה בעצם חשוב

מדדי האושר המודרניים (למשל, אלה המשמשים בבהוטן — מדד התל"ג הלאומי, או באו"ם) הם מורכבים וכוללים גם מדדים אובייקטיביים וגם סובייקטיביים. המרכיבים המפתחים הם בדרך כלל כך:

1. גורמים כלכליים: ת"ל"ג לנפש, אבל עם תשואה נוחתת. חשוב יותר היא יציבות ההכנסה, ביטחון העבודה, חוסר עלות פרטית קטסטרופלית (למשל, על רפואה).

2. תמיכה חברתית: קיום אנשים שאפשר לסמוך עליהם ברגעים קשים. מחקרים מראים שיחסים חברתיים חזקים הם אחד מהמשקלים החזקים ביותר של אושר וחיים ארוכים.

3. תקווה לתוחלת חיים בריאה: איכות הבריאות כהזדמנות לחיים פעילים.

4. חופש חיים: ההרגשה של הזדמנות לקבל החלטות חיוביות (איפה לחיות, מי לעבוד, עם מי להקים משפחה).

5. נדיבות (אלטרואיזם): תכיפות התרומות לצדקה והעזרה לזרים. מדד זה משקף רמת אמון חברתי ושיתוף פעולה.

6. תפיסת השחיתות: אמון במוסדות ותחושה של צדקה חברתית.

7. שיוויון רגשי: עליונות של רגשות חיוביים (שמחה, עניין) על פני רגשות שליליים (כאב, עצבות, זעם) בחיי היומיום.

עובדה מעניינת: בדירוג המדינות לפי רמת האושר (דו"ח האושר העולמי) כבר שנים מספר לודים לא הן המדינות העשירות ביותר, אלא המדינות המורכבות חברתית (פינלנד, דנמרק, איסלנד). ההצלחה שלהן נבנתה על רמת אמון חברתי גבוהה, חוסר שוויון נמוך ומוסדות יעילים, מה שמאשר שאחרי הצרכים הבסיסיים, עולה על הפרדוס האיכותי של הסביבה החברתית.

2. מנגנוני ההשפעה של האושר על גידול כלכלי: «עובד שמאושר — עובד יעיל

ההתמקדות בהעלאת מדד האושר יכולה לעורר גידול כלכלי דרך מספר ערוצים:

1. העלאת יעילות העבודה. עובדים שמאושרים ומרוצים דוגמשים רמה גבוהה יותר של מעורבות, יצירתיות, פחות חולי והפחתת שינויי מקום עבודה. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה האורגניזציונית (למשל, עבודתה של ברברה פרדיקסון) מראים שהאפקט החיובי מרחיב את הרפרטואר הקוגניטיבי וההתנהגותי, מסייע בחדשנות.

2. חיזוק הקצת החברתי. רמות גבוהות של אמון ואלטרואיזם (מרכיבי מדד האושר) מורידות באופן דרמטי את עלויות הסחורה בכלכלה. אמון מקל על חיבור חוזים, מוריד את הצורך בשליטה יקרה ובמשפטים, מעודד שיתוף פעולה.

3. העלאת חדשנות ויזמות. חופש החיים והביטחון החברתי (רשת התמיכה החברתית) מורידים את חשש הכשלון — מחסום עיקרי לפעילות יזמית. אדם שמרגיש שהחברה תתמוך בו במקרה של כשלון, יותר נוטה ללקחת סיכונים מוצדקים.

4. הורדת עלויות חברתיות. רמה גבוהה של רווחה סובייקטיבית מתקשרת לבריאות פיזית ונפשית טובה יותר, שמורידה את העומס על מערכת הבריאות. יותר, היא מתקשרת לרמה נמוכה יותר של פשע ומתח חברתי.

3. השלכות פוליטיות: איך המדינות יכולות להשתמש בגישה זו

ההשקפה על התמקדות במדד האושר דורשת חידוש של סדרי עדיפויות התקציב ומדדי היעילות של עבודת הממשל.

• דוגמה: ניו זילנד: מאז 2019, המדינה השיקה «תקציב הרווחה (Wellbeing Budget). תקציב המשרדים וההערכה של עבודתם קשורים לא רק למדדים כלכליים, אלא גם למדדים חברתיים וסביבתיים: בריאות הנפש של האומה, רווחת הילדים, הפחתת הבידוד. זהו ניסיון ישיר להשתמש במנוף הניהולי לעלאת מדד האושר.

• דוגמה: איחוד האמירויות הערביות: ב-2016, הממשלה העניקה משרד לשאלות אושר ורווחה, שמטרתו לאינטגרציה של הסדר הדברים הזה בכל האסטרטגיות הממשלתיות. ההתמקדות הוא בהעלאת יעילות שירותי הממשל וביצירת סביבה חיובית בערים.

עובדה מעניינת: ב-2008, צרפת הקימה וועדה למדידת מדדים כלכליים וסוציאליים בראשות זוכי פרס נובל ג'וזף סטיגליץ' ואמריטה סנ. המסקנות שלהם היו בבסיס תנועת ההתנגד
© elib.co.il

Permanent link to this publication: