אמא-טריקסטר כסבוטאג': חיסול קשרים בין אב ובת בהקשר של מלחמת משפחה

הארכטיפ של אמא שמשתמשת באסטרטגיות טריקסטריות (מניפולציה, רמאות, שקרים סטרטגיים) עבור חיסול מכוון של הקשר בין האב לבת, מייצג אחת מהגרסאות החשוכות והחשובות ביותר של התמונה הזו. זה כבר לא "חסר רע" טריקסטר של הישרדות יומיומית, אלא טריקסטר-סבוטאג', שהפעולות שלו נועדות לשנות את הלויאליות המשפחתית, למונופוליזציה של השליטה ההורית ולעיתים — לפתח חשבונות אישיים בשם טיפול. התופעה הזו שורשית במסורות הפסיכולוגיות, החברתיות והספרותיות, משקפת צדדים פתולוגיים של דינמיקת המשפחה.

בסיס הפסיכולוגי: טריאנגולציה והפרדה הורית

ביסוד ההתנהגות של האמא כזו נמצא התופעה הקלינית המתוארת טריאנגולציה — העברת הילד למחלוקת הנישואין ככלי ללחץ, אמן או שותף. הטריקסטריות שלה מתבטאת באמנות עדינה או גרוטסקית של הפרדה הורית (הפרדה הורית), כאשר הורה אחד יוצר בילד דחייה לא מוצדקת מול הורה אחר.

טקטיקות של אמא-טריקסטר בתפקיד זה:

דיבור סטרטגי: מעוות עבר (הוא לעולם לא רצה אותך", "הוא זרק אותנו"), הגדלה או המסכת של פגעים. היא מציגה את עצמה כמקור המידע היחיד והמהימן.

שנאת רגשית: יצירת מצב שבו כל רגש חיובי של הבת לכל אבה הוא נחשב כהנאה ("אני כאן עבורך, ואתה מגנה עליו?"). הבת ניצבת מול בחירה שקרית.

שליטה בתקשורת: חטיפת הודעות, הקשבה לשיחות, קריטיקת מתנות מהאב ("הוא מנסה לקנות אתך"), יצירת מכשולים לפגישות (מחלות "נפלאות" של הבת בימים של ביקורים).

הפרובוקציה "חסרת רצון": שאלות מונחות ("האם לא נראה לך שהחברה החדשה שלו מביטה בך באופן מוזר?"), שמשתללות זרעי זהות וקנאה במוחו של הילד.

הטריקסטריות שלה — ביכולת להפוך את הטיפול האמהי לנשק, והבת לשבויה ושותפה במלחמה בלתי פורשת נגד האב.

מודלים ספרותיים וקולנועיים: מגותיקה עד לריאליזם

לארכטיפ הזה יש תולדה עשירה, לעיתים בתוך מסורת הגותיקה והריאליזם.

ליידי קתרין דה בור ב"גאווה ומחשבות" של ג'יין אוסטין. למרות שהיא לא אמא של אליזבת, ניסיונה להרוס את הנישואין העתידיים של דארסי ואליזבת דרך שקר, לחץ ומניפולציה — דוגמה קלאסית של טריקסטריזם אריסטוקרטי, שמטרתו לשלוט בקרוב משפחה ולשמר את הסטטוס-קו. זהו גרסה מטריארכלית של אסטרטגיה.

אמא של ז'וליאן סוריה ב"האדום והשחור" של סטנדל. כמו שהיא לא דמות מרכזית, היא מייצגת את האמא המנהלת, המניפולטיבית, מהמעמד הנמוך, שרואה בבנה ככלי לעלייה חברתית ומנסה לשלוט בחיבוריו, תוך שימוש בתחושת אשמה.

קורדליה בהפקות "המלך ליר". באינטרפרטציות המודרניות (לדוגמה, בסרט "המלך ליר" של אקירה קורוסאווה, "ראן") הבת הצעירה, שנדחתה על האמת, לעיתים נראית כדמות שהקשר שלה עם האב נוסה להרוס על ידי האחיות-טריקסטריות (גונרילה, רגנה), שמשתמשות בחיבול ושקר, במטרה לשמור על כוחן ועל הירשות. זהו מודל "אחיות-טריקסטריות", שהמוטיבים שלהן דומים למטרות האמהיות: כוח וירשות.

דוגמאות מודרניות: מריאליזם פסיכולוגי עד לטרילר

1. ריאליזם דרמטי:

ננסי בסדרה "הורים של דימון". אמא של הדמות הראשית — מאסטרית של שליטה פאסיב-אגרסיבית ומניפולציה. גם אם "הקורבן" שלה הוא בנה, הטקטיקות שלה (תחושת אשמה, הדמות החסרת יכולת, הכנסה לחיים האישיים) הן כלי קלאסיים לחיסול כל קשר "מתחרה" של הילד, כולל קשר עם האב, אם הוא היה בתמונה.

מוניקה, אמא של צ'נדלר ב"חברים". בטון קל יותר, היא כל הזמן משתללת בהערות ציניות על הבן, מפלרטטת עם חבריו, ומדגימה מודל התנהגות שעלול לשבור קשרים בריאים של הילד, ולהפוך אותו ללא בטוח ותלוי באישורה הסקנדלני.

2. טרילר ודרמה פסיכולוגית:

קלייר בסרט "אהבה-גזר" (2007) וההמשכים שלו. הדמות קתרין האן — הוא דוגמה גרוטסקית, אך מוכרת, של אמא-טריקסטר. היא מכניסה את עצמה בחיי הבת, מסבוטה את יחסיה של הבת עם בעלה (האב של הנכדים שלה) דרך פעולות אבסורדיות, אך מכוונות, שמטרתן לשמור על שליטה מוחלטת על "המשפחה שלה". הקומדיה שלה מסווה את המהות הטוקסית.

רות בסרט "דרך יונה" (2010). אמא של הדמות הראשית, שסובלת מאוטיזם, אינה מכוונת, אך קשיחותה, חוסר הבנה שלה של ההקשרים החברתיים והצורך ברוטינה הופכים לגורם שובר-יחסים חזק ליחסים של הבת עם האב ועם העולם החיצון. זהו טריקסטריות בטעות, שבה היוחדות שלה פועלת ככוח בלתי-ניתן להתגבר עליו, שמעוותת ומשברת את הקשרים.

האמא ברומן והסרט "דרך" (2009). כאן, האמא-סופרת, שנעזרת בנרקסיזם ובעגמה, מפרסמת רומן אוטוביוגרפי שבו היא חושפת את הסודות המשפחתיים הכי כואבים ומציגה את האב המשפחה (בעלה) באור של הומה, שמשמש כנשק של נקמה, שמשבר את המוניטין של האב בעיני הבת ובעיני הציבור.

מניע: מדוע האמא הופכת לטריקסטר כזה?

טראומה נרקסיסטית: נישואים שנפסקים או קונפליקט נתפסים כהפסד אישי. השחזור של שליטה והענשת "האשם" (האב) הופך לאידא
© elib.co.il

Permanent link to this publication: