הביטוי «אזרחים מדרגה שניה (או «אנשים מדרגה שניה) אינו ניתן להגדרה כמונח חוקי במשפט הדמוקרטי המודרני. זהו מטאפורה חברתית-פוליטית, מבנה רטורי ותווית סטיגמטיזית חזקה, המשמשת לתאור תופעות של אי-שוויון מערכתי, דיסקרימינציה והתעלמות מזכויות של קבוצות מסוימות של אוכלוסייה, שדי-יורה יש להן זכויות שוות כמו שאר האזרחים, אךדי-פקטו חסרות להן את היכולת להגשים אותן באופן מלא.
מדע המשפט והחקיקה עובדים עם מונחים מדויקים ומגדירים בחוקים: «אזרח», «זר», «אדם ללא אזרחות», «פליט», «אדם עם מוגבלות נפשית» וכדומה. קטגוריות אלה מגדירות את המעמד החוקי, קבוצת הזכויות והחובות.
המונח «אזרחים מדרגה שניה:
אין הגדרה חוקית. אין זה בחוקות, קודים או הסכמים בינלאומיים.
הערכתי ומלא רגש. הוא נושא תערובת נגטיבית, מה שנוגד עקרון הנייטרליות של השפה המשפטית.
מקפיד על מעמד פורמלי, ולא על מעמד פועל. הוא מתאר מציאות חברתית, ולא נורמה חוקית. השימוש בו תמיד הוא האשמה בהפרה של עקרון השוויון, המוגדר בחוק.
הביטוי נשאב לתיאור מצבים שבהם יש פער בין שוויון המכונן למעשה.
1. דוגמאות היסטוריות של אי-שוויון פורמלי (כשמעמד לא שווה היה מוגדר חוקית):
מערכת האפרטהייד בדרום אפריקה (1948-1994): רוב האוכלוסייה השחורה היה חסר זכויות פוליטיות ורבות מהזכויות האזרחיות דרך חוקים על רישום, חלוקה נפרדת וכדומה. זה היה מקרה קלאסי של מעמד «אנשים מדרגה שניה» שהיה מוגדר באופן רשמי.
חוקי ג'ים קרו בארצות הברית (סוף המאה ה-19 — אמצע המאה ה-20): לאחר ביטול העבדות במדינות הדרום, נחקקו חוקים שקבעו סגרגציה גזעית והגבילו את זכויות הבחירה של אפרו-אמריקאים. למרות שהם היו «אזרחים» באופן פורמלי, המעמד שלהם היה מוגבל.
מערכת הקסטות בהודו: למרות שהדיסקרימינציה על פי קסטה נאסרה על ידי החוקה, הדליטים (המקבילים לאנשים שאינם נוכחים) נמצאו במעמד נמוך, חסר זכויות, במשך ההיסטוריה, וזה נשמר עדיין בהרבה תחומים של החיים.
2. מצבים מודרניים של אי-שוויון די-פקטו (כשהמטאפורה משמשת לעיתים קרובות):
מהגרים ואנשים עם מעמד לא רשמי: למרות שיש להם אישורים חוקיים לעבודה או רישיון למגורים, הם מתמודדים לעיתים קרובות עם מגבלות בגישה לשירותים חברתיים, חוסר הגנה משפטית, חקלאות וקסנופוביה דיורית, כשהם «לא מלאי חובות» כחלק מההסכם החברתי.
שכבות העוני: אנשים שחיים מתחת לקו העוני יכולים להיות פורמלית בעלי כל הזכויות, אך בגלל מחסומים כלכליים, לא יש להם גישה לחינוך איכותי, בריאות, משפט (תופעה של ניגוד בין החוק לעוני).
תושבי אזורים נידחים או מדכאים: אי-שוויון בתשתית, באיכות שירותים ציבוריים ובאפשרויות כלכליות יוצרים תחושה של «מעמד שני» על בסיס קשר טריטוריאלי.
קטגוריות מסוימות של אנשים עם מוגבלויות: למרות החקיקה הפרוגרסיבית, מחסומים פיזיים וחברתיים עשויים להקשות על הגשמת זכויותיהם (כמו זכות לחינוך, עבודה, תנועה).
המטאפורה מתארת מצב שבו קבוצה של אנשים:
יש להם אזרחות וזכויות בסיסיות.
נתקלים במחסומים מערכתיים (נקרות חוקיות, תפקודים מנהליים, דעות קדומות חברתיות, לחץ כלכלי), שעושים את יישום הזכויות הללו בלתי אפשרי או מאוד קשה.
דיסקרימינים בתחומים קריטיים: גישה למשפט, חלקה בפוליטיקה (למשל, מכשולים ברישום מועמדים או בחורים), שוק העבודה, בטחון אישי.
מרדפים במרחב הציבורי ובמדיה, היכן שהאינטרסים שלהם נהמרים או מצוגים באור שלילי.
החוק המודרני מפתח על מנת להסיר את הבסיס למעמד כזה. עקרונות משפטיים ומונחים חוקיים שמסרבים לתפיסה של «מדרגה שניה»:
עקרון השוויון של כולם לפני החוק והמשפט (חוקה הרוסית, סעיף 19, תקנת האיחוד האירופי להגנה על זכויות האדם, סעיף 14).
איסור דיסקרימינציה על פי גזע, מגדר, שפה, דת, אמונות פוליטיות וכדומה.
הקונספציה של איסור «דיסקרימינציה עקיפה» במשפט הבינלאומי והאירופי: כאשר חוק נייטרלי במראה שמחיל על קבוצה מסוימת של אנשים במצב לא הוגן.
עקרון המדינה החברתית (חוקה הרוסית, ס
© elib.co.il
New publications: |
Popular with readers: |
News from other countries: |
 |
Editorial Contacts |
About · News · For Advertisers |
 Digital Library of Israel ® All rights reserved.
2024-2026, ELIB.CO.IL is a part of Libmonster, international library network (open map) Preserving Israel's heritage |
|
US-Great Britain
Sweden
Serbia
Russia
Belarus
Ukraine
Kazakhstan
Moldova
Tajikistan
Estonia
Russia-2
Belarus-2
